ראו סיכום ותקציר כל הפרקים של סיפור פשוט מאת עגנון
לסיכום הקודם: סיפור פשוט – פרק 33-35
פרק 36 – בין הירשל ומינה מתחילה משיכה מינית. הבקרים אותם מבלים יחד, הם רגעים רומנטיים עבור שניהם וכפי שבעבר לא יכול היה הירשל לסבול את תיאורם של חלומותיה, כעת הוא מקשיב להם בעניין רב ואף מנסה לפתור אותם. נראה כי קיימת אינטימיות רבה בין שניהם.
מערכת יחסיהם החדשה גורמת להירשל לבחון שוב את מערכת יחסיו עם בלומה והוא חושב לעצמו שהיא "לא אהבה אותי ומסופקני אם אהבה אדם מעולם, אינה נישאת מפני שעינה צרה שמא ייהנה אדם הימנה".הקורא מבין כי בלומה היא טיפוס קר, הרי גם כאשר ישבה עם אביה והוא היה מקריא לה סיפורים, או היא לו, הוא היה בוכה והיא נותרה אדישה. גם שמה בלומה-בולמת את עצמה ואת רגשותיה מעיד על הקור הקיים בה. לעומת זאת פניה של מינה קורנות, היא מתנהגת בחמימות כלפי הירשל וכמה פעמים מנסה לגשר על הקשר שלהם. גם כאשר פוגש הירשל את מינה במסיבת החנוכה בבית גילדנהורן, הוא חושב לעצמו שעיניה של מינה טובות ואינן חשדניות כמו עיניה של בלומה. חמימות עיניה של מינה מנוגדת כמובן גם לקור שהיה לו בחייו מאמו.
מינה שוב בהריון ולמרות זאת, היא אינה מפונקת כפי שהייתה בעבר,"היא זריזה ואין ידיה פנויות אפילו שעה אחת".בכך מזכירה מינה את בלומה .
הירשל מנסה להשלים סופית עם גורלו וחייו ולכן מנסה לסדר לעצמו את התמונה: בלומה לא אהבה אותו, היא אינה יודעת לאהוב, ומינה מצליחה להשתוות למעלותיה של בלומה בזריזותה ויעילותה.כאשר נמצא הירשל עם מינה העולם נראה לו כגן עדן.
מתוארת תמונה בה מטיילים מינה והירשל בכפר ופוגשים מנגן סומא, יושב בשלג ומנגן מנגינה עצובה שאין לה סוף. הירשל רוצה ללכת משם והוא זורק מטבע לעיוור, מטבע גדולה יותר משאר המטבעות שנותנים האחרים בכך נראה כי הירשל ממשיך הלאה בחייו, אינו מקשיב ללבו ומתפשר עם המציאות המתבססת על הממון. הוא עוצם עיניו נכנע סופית למוסכמות.
פרק 37 – משפחת צימליך מארחת בביתם את הדוד ארנולד צימליך. גם משפחת הורוביץ מגיעה להתארח. צירל יושבת דמומה "שינוי גדול נשתנתה צירל, אינה להוטה אחר תבשילים נאים ואינה בהולה לאכול ולשתות". צירל כבר אינה שולטת בחייו של הירשל. היא אמנם שדכה בין מינה והירשל, מכיוון שמינה נראתה לה מתאימה יותר מבלומה, לרצונה להמשיך לשלוט בחייו של בנה. היה לה ברור כי עם בלומה העצמאית יהיה לה קשה יותר. מינה הייתה בת יחידה ומפונקת , כמו הירשל. מינה לא ידעה את עבודות הבית, כמו צירל ובכך לא יכלה להוות איום על צירל. ולעומת זאת בלומה בהחלט היוותה איום בנושא זה. . המציאות השתנתה : הירשל חווה חוויה קשה, הוא ומינה התקרבו מאוד זה לזאת, מינה השתלטה על עבודות הבית, והיא כבר בהריונה השני, צירל חשה כי איבדה את השליטה. היא אינה קובעת מה יתנהל בחייהם. אובדן התיאבון שלה מסמל את אובדן שמחת החיים שלה וכל זאת בעקבות אובדן השליטה בבנה.
היא אינה נחשבת לאם רעה בעקבות זאת, אלא אם הרוצה לנהל לבנה את חייו מתוך תחושה שהיא עושה מה שנכון לו, בלי לעצור ולבדוק את עצמה אם אכן כך הם פני הדברים. צירל היא אישה קשה, הכסף הוא עיקר חייה, היא אינה אימהית ואינה נשית, לא מודעת לכך שהורסת לבנה את החיים. כפי שהיא לא חוותה אהבה בחייה, מכיוון שכתם השיגעון דבק במשפחתם והיא נאלצה להסתפק בשידוך שאינו הולם, כך גם לא התייחסה לתחושות האהבה של בנה והחליטה שבלומה אינה מתאימה לו.
( אם הייתה מודה באהבתו של בנה, הייתה מודה בכישלון נישואיה שלא נבעו מאהבה : היא התפשרה בלית ברירה וברוך מאיר ויתר על אהובתו בשביל הממון).
תמונת הסיום של הרומן – פרק 37
בן נוסף נולד למינה והירשל והוא מקבל יחס שונה מאחיו. הוא מהווה מוקד משיכה לכל משפחתו אשר סובבת אותו ומתעניינת בכל מה שקורה לו. מרוב שהיו לו שמות חיבה, נשכח שמו.
הירשל משתף את מינה במחשבות הקשורות לאהבה ואומר שטוב שמשולם בנם נמצא בכפר אצל הוריה, מכיוון שאי אפשר לחלק אהבה בין שניים, נראה כי מדבר הוא על הילדים, אך כוונתו לנשים, מינה עונה לו כי אהבה גדלה עם כל אחד ואחד, בדבריה אלו מתכוונת מינה לילדים. הירשל משיב לה ובכך מסיים את השיחה, "לא כי, אלא שהיא באה אם אין מי שחוצץ בינה ובינו". הערה זו של הירשל מעידה כי הוא אכן מתכוון לענייני נשים ולא לילדים, שתי נשים לא ניתן לאהוב באותה מידה. גם המספר מוסיף הערה אירונית, על דבריו של הירשל ואומר "אלקים בשמים יודע שלא נתכוון הירשל אלא לאותו התינוק".
סיום הרומן
נשאלת השאלה האם זהו סיום טוב או רע? מצד אחד הירשל מוצא שפה משותפת עם מינה אשתו, הוא למד לאהוב אותה, אך העצוב הוא שהירשל ויתר על אהבת חייו, את בלומה לא היה צריך ללמוד לאהוב הוא פשוט אהב בלי ללמוד. אמנם אי אפשר לדעת, אם הירשל היה חי עם בלומה, אם באמת היה יותר מאושר, אך ישנה תחושה של החמצה בסיום.
הירשל נרפא, אך הוא עדיין עצוב, חושב מדי פעם על בלומה, עובד על הקשר שלו עם מינה, צריך לשאוף לא לראות את בלומה יותר בחייו כדי שלא יתעוררו רגשות מודחקים. נולד לו ילד חדש חייכן, המסמל את התקופה החדשה שבחייהם. הירשל רצה למרוד במוסכמות של החברה, אך הוא נכנע והולך בתלם, הוא הופך להיות כמו כל אדם היודע עיתותיו : מתי לעבוד, מתי לבלות עם משפחתו ומתי לבלות עם אנשים אחרים, הוא חי חיים נורמטיבים.
סיום הרומן הוא סיום פתוח, קיימות כמה אפשרויות להבנתו:
א.ניתן לפרש את הסיום בכך שהירשל אכן מוצא את התיקון בחייו עם מינה ובתינוקם החדש, הירשל מקבל את אהבתו למינה וזוהי אהבה אמיתית.
לדעתו של עמוס עוז זו הבחירה הנכונה מכיוון שבלומה הינה קרה, בולמת את עצמה מפני רגשותיה, אינה מסוגלת לפתוח את ליבה ולכן דוחה את כל מחזריה. לעומתה מינה חמימה, אוהבת , מושכת ומנוגדת לחלוטין לבלומה.
ב.אפשרות נוספת היא שכל עוד בלומה לא תגיע ותפריע להם, יוכל לאהוב את מינה , אך אם בלומה תופיע- תחצוץ ביניהם. האהבה בין מינה להירשל תלויה בריחוקם של הירשל ושל ובלומה.
ג.ישנה אפשרות נוספת שהירשל אכן מתכוון לבלומה בדבריו, אך למרות זאת היא אינה חוצצת בינו ובין מינה. הוא משלים עם חייו מתוך כורח ולא מתוך בחירה, הוא מבין שלא יוכל להיאבק ונכנע ומתאים עצמו לדרישותיה של החברה.
