הסופר ג'י.די סלינג'ר נולד בניו יורק ב1919. למד בניו יורק ובאקדמיה הצבאית. שירת בצבא ארה"ב 1942-1946. "התפסן בשדה השיפון" נחשב ליצירת מופת של הספרות האמריקאית. הספר התפרסם בשנת 1951 ונכלל בתכנית הלימודים בכמה בתי ספר תיכוניים בארה"ב. הכללת "התפסן בשדה השיפון" נתקלה בהתנגדות עזה מצד הורים ומנהלים ואחד המורים אף פוטר בשל כך. ההתנגדות הרבה לספר לאחר שיצא לאור התייחסה לסגנון דיבורו הילדותי של הולדן המשופע בניבולי פה. סגנון מעין זה נחשב כבלתי נאות ובלתי מהוגן מדי שיילמד בבתי ספר. עוד התנגדות ל"התפסן בשדה השיפון" נבעה מההשפעה של האידיאולוגיה שלו על בני נוער.
כיום נחשב "התפסן בשדה השיפון" לספר אמריקני קלאסי וההתנגדות שעורר כשיצא אינה רלוונטית.ההיבט הסגנוני הוא אחד ההיבטים הבולטים ברומן שכן הוא מסייע לנו להבין את דמותו של הגיבור , מבטא את תפיסותיו ואת השקפת עולמו.
הרומן הפך לספר פולחן בעיני הנוער האמריקני המזדהה עם פילוסופיית החיים שלו במשך עשרות שנים.
מדוע מיליוני אמריקנים צעירים עשור אחר עשור ממשיכים לראות בהולדן "אחד משלנו".
תשובה חלקית ניתן למצוא בסגנון הלשוני של הרומן המעוצב בשפה תת-תקנית שפת הרחוב שהיא גם שפתם של בני העשרה בחברה האמריקנית. אך זו אינה הסיבה היחידה. עוצמתו החברתית של הרומן טמונה בפילוסופיית החיים של הולדן-סלינג'ר.הולדן הוא נציגם של הרוב הכושל שלא הגשימו את החלים האמריקאי-הוא האנטיקליימקס (לבן אנגלו סאקסי ופרוטסטנטי עשיר ובחיר אלוהים.
הולדן הוא מבקר חברתי חכם וחריף של החלום האמריקאי ותרבותו המזוייפת והמנווונת. הספר הופך לספר פולחן על ידי המוני צעירים אמריקנים שמנסים לגעת ב"חלום" ולא מצליחים.
העיתונות האמריקנית דיווחה בהדגשה על הערצה גדולה ל-"התפסן בשדה השיפון" על ידי כמה מהרוצחים המטורפים ב-15 השנים האחרונות. ג'ון הנקלי שניסה להתנקש ברייגן, הרוצח של כוכבת הטלביזיה רבקה שפר , היורה במושל וכן רוצחו של גון לנון ב-1980 מארק צ'פמן.
סיבה נוספת להערצת המוני צעירים את "התפסן בשדה השיפון" היא האמינות המוקרנת בקריאה ראשונה. הקורא מאמין בחוויות העוברת על הולדן בתגובותיו ובמחשבותיו. לקורא נדמה שהוא עצמו היה נוהג כפי שהולדן נהג ועשה ומתוך האמינות נוצרת ההזדהות.
ראו גם:
התפסן בשדה השיפון – אמצעים אומנותיים
