התפסן בשדה השיפון – משפחתו של הולדן קולפילד:
הולדן, גיבור "התפסן בשדה השיפון" נולד למשפחה עשירה ומכובדת, שהיא התגלמות החלום האמריקני של התרבות האנגלו סאקסית הלבנה והפרוטסטנטית בארה"ב. משפחתו משקפת את התפיסה האמריקנית, בייחוד לאחר מלחמת העולם השנייה, שעל פיה האדם המצליח הוא אדם שבעזרת האל עובד קשה מאוד למחייתו, צובר הון רב המשמש כמדד להצלחתו. אולם הולדן הוא הניגוד הגמור לחלום האמריקני. הוא אינו מתאמץ ונכשל בכל אשר הוא עושה כמותו יש רבים אחרים, וזהו חלק מהביקורת של הרומן. הולדן יוצא מביתה לפנימייה, כפי שמקובל במשפחות עשירות אלה כסמל למעמד גבוה. אולם לגביו מתפרש צעד זה כגירוש מהבית, כביטוי לנתק בינו להוריו וכך מבקר הולדן את החברה (בה הוריו, מוריו ויתר המבוגרים) שמתעלמת בצורכי הילדים ודאגת לסמלי המעמד על חשבונם.
להולדן שלושה אחים: אחיו הגדול ד"ב שהיה סופר והפך לבמאי קולנוע בהוליווד. לאורך "התפסן בשדה השיפון" הולדן מזלזל בסרטיו כי הם התגלמות הצביעות לדעתו. הולדן מזכיר אחד מסיפוריו של אחיו שאהב – הסיפור על דג הזהב המסתורי. הילד בסיפור לא נותן לאף אחד לראות את דג הזהב שלו. בדומה לכך, הולדן שומר על עולמו ועל קניינו בקנאות רבה, שאפילו לא יראו, על אחת כמה וכמה יקחו. עולמו של הולדן משול לדג זהב, יצור עדין ושביר אמנם אך נועד ליופי ושיראו אותו. אחיו אלי, שהיה שחקן בייסבול ונפטר ממחלת סרטן הדם. הולדן מתגעגע מאוד לאחיו המת ונזכר בו פעמים רבות, הוא רואה אותו כילד שאינו צבוע ככל האחרים (אולי כי נפטר בגיל צעיר וטרם השתנה, או שזהו ניסיון אידאליזציה של אחיו המת – לספר עליו רק טובות). בעיניו היה אחיו האדם הנבון ביותר במשפחה והנחמד ביותר, ומה שחשוב שאף פעם לא התרגז עליו. מוטיבים הקשורים לאלי – כפפת הבייסבול עליה כתב שירים וכובע הציידים שהולדן קנה לעצמו שאותו הוא נוהג לחבוש בכל מיני צורות, כאותם שחקני בייסבול אמריקניים ובכך הוא מחקה ומזדהה עם אחיו המת. מלבד זאת, ניתן לשער שהולדן לובש את הכובע הפוך כדי לבטא את נטייתו לנונ-קונפורמיזם (הליכה כנגד הזרם).
מותו של אלי גרם לשבר ולהתפרקות המשפחה, אביו העסיק עצמו בעבודה רבה ובקושי היה בבית, אמו הייתה שרויה בצער כל הימים והתעלמה לדעתו מקיומו.
כבר בגיל צעיר הולדן נאלץ להתמודד עם המוות של אחיו והפרידה – הנתק מהוריו. בעקבות כך, הולדן מחפש תשומת לב, הוא רוצה לפרוק את זעמו. בלילה שבו אחיו מת (הוא היה בן 13) הוא שבר את החלונות במסך עד שהיד שלו נשברה. בעקבות זאת ההורים שלו שולחים אותו לפסיכולוג והוא לא רוצה, הוא צריך את ההורים שלו ואת אחיו הגדול, אבל הם לא שם בשבילו והם לא קיימים עבורו במשך כל היצירה כמעט. הוא מרגיש מבודד ואין לו עם מי לעבד את אבדן אחיו ואת הנטישה של הבית.
אחותו הקטנה, פיבי בת ה-10, היא היחידה ב-"התפסן בשדה השיפון" שמתעניינת בו ודואגת לו. באופן אירוני ביותר עקב כך שהוא תמיד רוצה להגן על הקטנים והחלשים. הולדן אוהב את פיבי כי היא עדיין סמל התום הילדותי וגם ילדה מאוד חכמה. פיבי היא היחידה איתה הולדן שומר על קשר רציף לאחר עזיבתו את הבית המחבר המובלע בסיפור מאמין בכוחם של הילדים בגלל הנאיביות והכנות שלהם, אך בפיבי יש יותר מזה, היא גם ילדה חכמה ונבונה וזאת נראה בהמשך הסיפור.
חשוב לציין, כשאחים מסתדרים טוב ולא רבים – סימן שהם לא מקבלים יחס טוב או מספיקה תמיכה מההורים, לכן הם צריכים למצוא את התמיכה אחד של השני.
