הדטרמיניזם זוהי טענה פילוסופית הקובעת שכל מחשבה או פעולה אנושית נגרמת כתוצאה מרצף של אירועים שקדמו לה. הדטרמיניזם הטכנולוגי רואה בהתפתחות הטכנולוגיה כגורם לשינויים מהותיים בהתפתחות האנושות. הגישה הטכנולוגית בודקת כיצד מדיום תקשורת (כתב, טלוויזיה, אינטרנט וכו') משפיע על מבנה החברה ודרכי החשיבה.
טענה מרכזית: קיים דמיון רב בין טענתו של איניס לטענתו של מקלוהן, עם זאת קיים שוני משמעותי. ליתר דיוק, קארי טוען שמקלוהן שאב מהשקפתו של איניס רעיון אחד והתעלם מהנחות עקרוניות אחרות.
נקודת הדמיון: איניס ומקלוהן יוצאים מאותה נקודת הנחה שהמדיום הוא המסר. במילים אחרות, ה"דברים" עליהם כתובות המילים חשובים מהמילים עצמן. שניהם מעניקים חשיבות מרכזית להשפעתה של הטכנולוגיה של כלי התקשורת.
נקודת השוני: ההבדל העיקרי בין איניס למקלוהן נעוץ באפקטים הנגזרים מטכנולוגיית התקשורת.
איניס מדגיש את ההשפעה על הארגון החברתי והתרבות.
מקלוהן מדגיש את ההשפעה על התפישה החושית והמחשבה.
מקלוהן (שנות השישים): התיאוריה שלו מושפעת מתיאוריה מוקדמת שפותחה בארה"ב ע"י ספיר ו-וורף. לפיה, השפה משפיעה על אופן המחשבה. הדקדוק ואוצר המילים מגדירים את מבנה התפישה. באמצעות השפה, הפרט מבחין הין עצמים, אירועים, קטגוריות מיניות, פעולות וכו'. מקלוהן מתייחס לשפת התקשורת שהדקדוק שלה מנותח על פי כמות החושים שהיא מפעילה אצל הפרט.
אמצעי התקשורת המודרניים (טלוויזיה, אינטרנט) מפעילים אצל הנמענים חוש אחד יותר מאשר האחרים (לרוב מתעלמים מחושים אחרים לגמרי, כמו ריח) ויוצרים את היחס החושי שלו אל הסביבה (לדוג', האדם מהחברה האוראלית מאמין במאגיה, האדם מחברת הכתב מאמין בדת, האדם מחברת הדפוס מאמין במדע) . מקלוהן טוען שהתפתחות הטכנולוגיה יצרה יחסים חושיים משתנים ומיוחדים לכל חברה המגדירים את השקפת עולמה של החברה. ההשפעה נראית בארגון הזיכרון, צורות שונות לקבלת ידע, מבנה התפיסה והמנגנון החושי.
איניס (שנות החמישים): איניס במחקרו (המוקדם יותר) גורס שהחברה המערבית עברה שינוי, מחברה הנעה ברצף של זמן לחברה הנעה ברצף של מרחב.
חברה הנעה ברצף של זמן: חברות פרימיטיביות. מסורת אוראלית מעבירה את המידע מדור לדור ומשמרת אותו בחוזקה פן ייכחד. החיים מאופיינים בבידוד או ריחוק מחברות אחרות. ההתפתחות ייחודית לכל חברה.
חברה הנעה ברצף של מרחב: חברות מודרניות. אמצעי התקשורת המודרניים צמצמו את המרחב ויצרו ניתוק בזמן. הצמצום במרחב מתבטא בנגישות למידע רב ולמקומות מרוחקים, כך החברה הגלובלית מתנהלת במרחב כמעט ובלתי מוגבל. תוצר של הנגישות הוא צמצום השונות בין הלאומים השונים ובתוך הקבוצות השונות בתוך כל לאום. כך, הרצף בזמן נפגע והופך להכתבת תרבות של דור אחד על החברה כולה (קישור למונופול על הידע).
