מטרת המאמר לעמוד על ההשפעות המרכזיות של המצאת הדפוס על חיי הציבור, וכיצד המצאה זאת תורמת לעלייתו של ציבור קוראים חילוני ודעתני ברחבי אירופה.
המחברת טוענת כי כל החוקרים וההסיטוריונים למיניהם, אשר דנו בעניין השפעת הדפוס, לא בהכרח ירדו לעומקם של ההשלכות וההשפעות. היא אומרת כי השפעותיו של הדפוס לא עוררו מחלוקת רבה, וזה לא מפני שכולם מסכימים בנושא, אלא מפני ששום דעה לא ניסחה ניסוח מפורש. לדעתה השפעת הדפוס לא זכתה לציון מעמיק במקרים רבים, למרות שכתבו על ההשפעה מדי פעם, אנו עדיין יודעים מעט מאוד על ההשפעות הרבות של הדפוס, לדוגמא: איננו יודעים על ההשפעה של הדפוס על התנהגות ההאדם. אייזנשטיין דנה בתנאים ששררו טרם המצאת הדפוס על מנת להבין אלו שינויים חלו בעקבות ההמצאה, אך טוענת כי הנתונים מעטים מאוד כך שלא ניתן לדעת בצורה מדוייקת על התקופה שקדמה לדפוס, תקופת כתב היד, שהיתה כל כך לא יציבה משתנה ורבת פנים, עד כי לא ניתן לאתר בה מגמות ארוכות טווח. אייזנשטיין מבקרת את מרשל מקלוהן וטוענת כי טעה בהטילו על הדפוס ת האחריות להכנסת מנהג הסריקה האילמת, מנהג שלפי דעתה התפתח כבר בעידן כתב היד. היא טוענת בנוסף לכך, כי אסור לנו להניח שהמנהג צמצם את ההזדקקות למילה המדוברת.
אירופה שלאחר המצאת הדפוס הייתה רבגונית בדתה, בשפה המדוברת, בספרות, בהתפתחויות של האוכלוסיות השונות והכלכלה. היא טוענת כי ציבור הקוראים הושפע בדרכים שונות מאותו חידוש (הדפוס), באותו איזור ובאותו זמן. היא מתארת, כיצד העיתון לאט לאט תפס את מקומו של הביקור המסורתי בכנסייה בימי ראשון וזירז תהליכי חילון, והתרופפות קשרי הקהילה המקומית. לטענתה ציבור הקוראים היה מפוזר יותר ומפורד יותר מציבור השומעים, האוכלוסיות העירוניות לא רק התפוררו, אלא גם נקשרו בדרכים חדשות על ידי ערוצי תקשורת בלתי אישיים יותר. היא מתארת כיצד, השליט השתמש בדפוס לאינטרסים האישיים שלו, כדי להטביע את נוכחותו במודעות ההמונים ובעיתונים.
השפעות הדפוס על פי אייזנשטיין:
- הדפסת הדיונים בפרלמנט השפיעה על חילופי הדברים של החברים בו שנאלצו להתנסח בצורה שונה ומאופקת יותר.
- דקלום של שירים, מחזות ופזמונים שונה לאחר הופעתם על כתב.
- הדפוס אפשר לדמגוגים, אנשי דת ושאר מטיפים להעביר את תורתם ודעתם לקהל גדול הרבה יותר.
- תרבות ספרותית הועברה מפה לאוזן בשל הקראה של ספרים ומחזות בפומבי.
- בעקבות הדפוס השתנה גם תוכן הדברים ששמעו הכפריים (עד המאה ה-19) כקהל מאזינים. את מקום המספר תפס הכפרי המשכיל שהקריא בלדות וספרות זולה וכך נוצרה, לדעת אייזנשטיין, תרבות "פופולארית" קלוקלת מידי.
- הדפסת התנ"ך בעותקים רבים הולידה מגמות סותרות, מודרניסטיות ופונדמנטליסטיות כאחד.
- עד לאותה תקופה, כידוע, שלטה הכנסייה על הנאמר והכתוב. החל חיפוש אחר חומר שלא עוסק באדיקות דתית אלא גם בהפקרות, שחיתות ונושאים אחרים.
- חל תהליך של חילון הנצרות: הכנסייה נאלצת כעת להתחרות בתרבות קריאת העיתונים בימי ראשון (כמו התפילות בכנסייה). לכן החלה להכניס חדשות פנים וחוץ לתוך דרשותיה כמו גם נושאים גשמיים אחרים.
- העיתונות החלה לתפוס את מקומו של דוכן המטיף וזנחה את העיסוק בענייני קודש.
- האחדות הקהילתית התפוררה: ההאזנה המשותפת בקבוצות גדולות הפכה לקריאה מנותקת ומבודדת יותר. מקלוהן כינה זאת במאמר בשם חברה אילמת.
- ולמרות זאת התרחבה תחושת הזהות הקבוצתית: הפניה אל ציבור קוראים רחב יותר, הביאה אנשים "לחוות" אירועים בעלי אופי המוני-עולמי גם בתוך כותלי ביתם.
- הפצת הדפסים והתחריטים סיפקה למלך דרך חדשה להטביע את נוכחותו האישית ואת דמותו החזותית במודעות ההמונים.
- הדפוס חשף את הקורא לתפיסות עולם שונות ואף יצר תפיסה של למידה סלקטיבית בה הקורא עצמו בוחר מה לקרוא ותוך כדי כך מגלה דברים חדשים ומגבש דעה עצמית .
