סיכום "אישיות: תיאוריה ומחקר": יחידה 4 – תיאוריות אישיות אקזיסטנציאליסטיות והומניסטיות: פסיכולוגיות האישיות של קרל רוג'רס
סיכום זה הינו חלק מאוסף סיכומי הקורס "אישיות: תיאוריה ומחקר", תת נושא תיאוריות ביהביוריסטיות וקוגניטיביות
לפי תפיסתו של הפסיכולוג קרל רוג'רס, האדם מגשים את עצמו ע"י מימוש הפוטנציאל שלו, בכל אדם מצוי הפוטנציאל לצמיחה בריאה ויצירתית. כישלון במימוש הפוטנציאל נובע מהשפעות שליליות מבחוץ (הורים, חינוך, לחצים חברתיים וכו') התגברות על ההשפעות השליליות תתאפשר עם נטילת אחריות לחייו.
הנטייה להגשמה מצויה בבסיס כל התנהגות אנושית. לפי רוג'רס כוח ביולוגי המניע את האדם בכל רמות התפקוד, מבלי שיהיה מודע לו במלואו. הנטייה להגשמה פועלת על עיקרון ההטרוסטאזיס, כלומר, סיפוק הדחף מגביר אותו והאדם שואף לגדילה נוספת.
ע"פ רוג'רס האדם הוא אורגניזם השואף להגשמת הפוטנציאלים המולדים שלו. רוג'רס אינו מפרט את טיבם של פוטנציאלים אלה, אך הוא טוען שהם חיוביים בבסיסם ותורמים לצמיחה של האדם והחברה.
החוויה האורגניזמית ומושג העצמי
החוויה האורגניזמית – מכלול התפיסות, התחושות, המחשבות והרגשות של האדם. בחלקה מודעת ובחלקה לא.
ההערכה האורגניזמית – מיון פנימי מתמיד של החוויות. כשחוויותיו תורמות להגשמת הפוטנציאל שלו החוויה מוערכת כחיובית וגורמת לתחושת עונג וסיפוק. אך כשחוויותיו מעכבות את הגשמת הפוטנציאל שלו, החוויה מוערכת כשלילית וגורמת לתחושת וכאב ותסכול.
כך האדם לומד לכוון את התנהגותו כך שהנטייה להגשמה תבוא לידי ביטוי מלא ככל האפשר.
תת תפיסה – קליטת גירויים ותופעות ברמה לא מודעת.
הסמלה – כדי שחוויה תקבל ייצוג במודעות על האדם להעניק שם לחוויה וסיווגה לקטגוריה (נעים-לא נעים, חם-קר).
מושג העצמי – מכלול התפיסות, התחושות, המחשבות והרגשות של האדם לגבי עצמו ולגבי יחסיו עם הסביבה. לפי רוג'רס, בניגוד גמור לפרויד, מושג העצמי נמצא כולו בחלק המודע. האדם בונה את מושג העצמי שלו תוך סלקציה של חוויות מתוך החוויה האורגניזמית. תחושות/רגשות שהאדם אינו מקבל עוברים הכחשה/עיוות ואינם נכנסים כפי שהם למושג העצמי.
העצמי האידיאלי – האופן שהאדם היה רוצה לראות את עצמו, וציפיותיו לו לגבי עצמו. סיכום כל הערכים החיוביים והשליליים מניבים את תחושת הערך העצמי הכללית של האדם המושפעת מהפער שבין העצמי האידיאלי ובין העצמי כפי שהוא נתפס בהווה. פער גדול יביא לערך עצמי נמוך.
הבחנה – במהלך ההתפתחות הנטייה להגשמה מפעילה מנגנון הבחנה שבאמצעותו התינוק לומד להבחין בינו לבין הסביבה, כך מתגבש מושג "העצמי" ומופרד מכל התחושות והחוויות של ה"לא עצמי".
היחסים בין העצמי ובין החוויה האורגניזמית
קיימים יחסי גומלין מתמידים בין העצמי והחוויה האורגניזמית. במצב הבריא/חיובי קיימת התאמה בין שניהם ואילו במצב הבעייתי/שלילי קיים קונפליקט ביניהם.
צורך בהערכה חיובית מהסביבה – לכל אדם, מינקותו, יש צורך בסיסי בקבלת יחס והערכה חיוביים מהסביבה ומאנשים חשובים לו. בהעדר הערכה זו העצמי נפגע.
הערכה עצמית חיובית – בנוסף לצורך לקבלת הערכה חיובית מהסביבה, האדם זקוק גם לקבל את עצמו.
קיימת התנגשות בין רצונו של הילד ורצון ההורים. הנטייה להגשמה דוחפת את הילד לגילויי סקרנות שאינם תמיד נוחים להורים.
תנאים של ערך – כתינוק וכילד קטן, מתן הערכה חיובית מותנית בד"כ בהתנהגות שתספק את רצון הסביבה. לפי רוג'רס אדם המפנים את תנאי הערך, יראה עצמו באור חיובי רק כשיצליח לעמוד באותם תנאים. כדי לקבל את ההערכה החיובית המותנית האדם מוכן לעיתים להתעלם מהנטייה להגשמה, לעוות את רגשותיו ותחושותיו, ועקב זאת גם את מושג העצמי שלו. מושג העצמי קולט לתוכו בהמשך רק חוויות שאינן סותרות את מה שהוא כבר מכיל בקרבו. הוא מכחיש/מעוות חוויות אחרות. כך יכול להיווצר פער הולך וגודל בין מושג העצמי ובין החוויה האורגניזמית.
הערכה חיובית מותנית – ע"פ רוג'רס, בצורך בהערכה חיובית טמונים שורשי ההפרעה הנפשית. הילד לומד להתנהג ע"פ ציפיות ההורים והסביבה וכך הוא פועל לעיתים בניגוד לצרכיו והערכתו העצמית מותנית בעמידה בציפיות ההורים.
הנטייה להגשמה של העצמי – נטיית האדם לפתח את אישיותו באופן התואם את מושג העצמי ומושג האידיאלי שלו.
הערכה חיובית בלתי מותנית – לדעת רוג'רס אפשר לגדל ילדים ללא תנאי ערך ומתוך הערכה חיובית בלתי מותנית. אין הדבר מחייב מתן אישור לכל התנהגות של הילד. אפשר להגביל התנהגויות מסוימות ועדיין לכבד את הצרכים והרגשות המצויים בבסיס ההתנהגות האסורה. רוג'רס גורס כי כשילד גדל באווירה של הערכה חיובית בלתי מותנית, לא ייווצר פער בין החוויה האורגניזמית ובין מושג העצמי, האדם לא יצטרך להשתמש בהגנות, והנטייה להגשמה תוכל להתקדם באין מפריע.
האדם המתפקד במלואו – אדם בעל הערכה עצמית חיובית בלתי מותנית, בשל כך מושג העצמי אינו מאוים ע"י חוויות חיצוניות, ואין צורך בהגנות. מאופיין בפתיחות לחוויה, האדם קשוב ופתוח לחוויה האורגניזמית של עצמו, מודע לרגשותיו ומכיר בהם, ואינו מנסה להכחישם/לעוותם כי אינו מאוים על ידם. בעל אמון האורגניזמי, ביכולת לתת אמון בתחושותיו הפנימיות, וחי בקיום אקזיסטנציאליסטי, היכולת לחיות כל רגע במלואו, בחופש חוויתי– תחושת חופש לחיות את חייו כרצונו, ביצירתיות ויצירת יחסים בינאישיים מוצלחים.
פסיכופתולוגיה אצל קרל רוג'רס: האיום, החרדה ומנגנוני ההגנה
לפי רוג'רס האדם שואף לשמירה על איזון ועקביות והתאמה בין החוויה האורגניזמית ומושג העצמי. לכן, האדם קולט חוויות באופן סלקטיבי. כל חוויה נבחנת ע"פ מידת התאמתה למושג העצמי. חוויות שאינן מתאימות תיתקלנה בהתנגדות של העצמי לקליטתן, והתנגדות זו מלווה בתחושת איום.
כשהאיום מודע האדם מודע שהחוויה/הרגש שאינו תואם את מושג העצמי מצוי בטווח חוויותיו.
כשהאיום אינו מודע האדם אינו מודע לחוויה המאיימת על העצמי אך חווה תחושת אי נעימות מעורפלת המעוררת בו חרדה.
חרדה הנמשכת מעוררת את מנגנוני ההגנה שמטרתם להגן על העצמי מפני החוויות המאיימות.
לפי רוג'רס ישנם שני מנגנוני הגנה בלבד:
- העיוות התפיסתי – מתרחש כשחוויה מאיימת על העצמי אך ניתן לעוותה כך שתחדור למודעות ללא הפרעה.
- הכחשה – הגנה קיצונית שבה האדם מתעלם/מתכחש לחלוטין מהסכנה.
בצדו השני של הרצף נמצאים הנוירוטיים והפסיכוטיים שקיים בהם פער רב בין מושג העצמי והחוויה האורגניזמית.
בנוירוזה מושג העצמי נמצא באי התאמה עם כלל החוויה שלו ולכן מאמציו המודעים להגיע לתחושה של קבלה עצמית חיובית מכשילים את מימוש צרכיו הפנימיים האמיתיים. הנוירוטי משתמש במנגנוני הגנה בכדי להגן על העצמי שלו אך אלה רק תורמים לתחושת בלבול פנימי וניכור. האדם חש מנוכר לעצמו ואינו מצליח לחוות סיפוק בחייו. בפסיכוזה יש עיוות בתחושת המציאות, שמגיע עד כדי חוסר שיפוט.
פסיכותרפיה אצל רוג'רס
כתשובה לבעיות אלה מציע קרל רוג'רס את שיטת הפסיכותרפיה המרוכזת באדם, המתבססת על כנות ואמפתיה של המטפל, ועל מתן הערכה בלתי מותנית לפונה. המטפל אינו מכוון את הפונה אלא יוצר אקלים שבו הפונה יכול לגלות את עצמו בהדרגה לגלות את עצמו, ולהעריך באופן חיובי את מה שהוא מגלה. רעיונות אלה יושמו בקבוצות טיפול בפסיכולוגיה ובחינוך.
ראו גם: תפיסת החינוך של קרל רוג'רס
סיכומים נוספים תוכלו למצוא באוסף הסיכומים בפסיכולוגיה באתר וכן מאגר הסיכומים של האוניברסיטה הפתוחה.
