סיכום מאמר: "כינונה של מדינה: ההגמוניה והצטמצמותה" מהגרים, מתיישבים,ילידים \ ברוך קימרלינג
סיכום מאמר זה לקוח מאסופת סיכומי המאמרים במדעי המדינה וכן אסופת סיכומי מאמרים בחברה הישראלית
נושא המאמר: מעבר ותנאים מהישוב למדינה. עוסק בתנאים הפוליטיים, הכלכליים, הדמוגרפיים בעיקר.
הטענה המרכזית של קימרלינג בנוגע למעבר מיישוב למדינה ואיך המדינה התמודדה עם השינויים- נוצרה הגמוניה לאחר הקמת המדינה. התנאים שאיתם נאלצו להתמודד האליטות עם הקמתה, הצורך ליצור משטר חזק ויציב כדי למנוע זעזועים במדינה יצא מצב של הגמוניה במשך 30 שנה בישראל. מ48-76 היתה הגמוניה בישראל. המשימה העיקרית שעמדה בפני המדינה במעבר מיישוב למדינה היה להקים משטר חזק ויציב שידע להתמודד עם השינויים ובעיקר השינוי הדמוגרפי בלי שהדבר יזעזע את המדינה. משימה זו גרמה להגמוניה בישראל.
יש הבדל בין מושג ממלכתיות למושג ההגמוניה: במאמר זה בקושי נתקלים במושג ממלכתיות, והוא מופיע הרבה במאמר של הורוביץ וליסק- גוף א-פוליטי אוניברסאלי שדואג לכולם. בניגוד אליהם קימרלינג מתאר את המציאות הישראלית בשנים אלו בתור הגמוניה. זהו מונח ביקורתי, משום שמשמעותו היא שליטה אידיאולוגית של האליטה השלטת באוכלוסיה על כל שאר החלקים. משמעות המונח הזה הוא בהכרח שלילי, משום שהוא מקדם פלג מסוים באוכלוסיה. אין בהגמוניה ריבוי דעות, יש בה ערכים שסוטרים את הדמוקרטיה.
להגמוניה יש מטען שלילי שמקדם ערכים של פלח מסוים באוכלוסיה, ובגלל זה היא שונה מהממלכתיות שנתפס כמושג ניטראלי.
קימרלינג מבקר את התנהלות במדינה באופן מובהק. הוא טוען שהיא מנהלת הגמוניה. אף משטר לא יגיד על עצמו שהוא הגמוני משום שזה אומר שהוא כופה את דעותיו על כלל האוכלוסייה.
הממלכתיות הופכת לכלי בידי האליטה שמשרטת את ההגמוניה.
קימרלינג הוא סוציולוג ישראלי ונתפס כסוציולוג הביקורתי הראשון. הוא הראשון שלא היה מגויס למען המדינה. מבחינתו של קימרלינג הורוביץ וליסק הם אינטלקטואלים מגויסים. מבחינתו של קימרלינג הורוביץ וליסק משמרים את ההגמוניה.
הגמוניה: קימרלינג נשען במאמרו על גרמשי שטבע ופיתח את המושג הגמוניה. קימרלינג משתמש במושג זה כדי לנתח את המציאות בישראל לפי המודל התיאורטי של גרמשי. במושג הגמוניה גרמשי מנסה לענות על השאלה למה עד עכשיו המהפכה לא התרחשה, בניגוד לתחזיות של מארקס. הפועלים לא יצאו למהפכה, למרות הדיכוי והניצול. התשובה לשאלו זו מבחינתו נמצאת במושג הגמוניה- הם היו בשליטה הגמונית ולכן לא היו יכולים להתמרד. הוא מנסה לענות על השאלה למה כפופים לא מתמרדים.
הגמוניה מבחינתו של גרמשי היא: שליטה אידיאולוגית של חלק אחד מהקולקטיב על יתר חלקיו ובאמצעות יצירת אחדות אינטלקטואלית ומוסרית, אך גם באמצעות שליטה על מוקדי העצמה הכלכליים, הפוליטיים, התרבותיים והאידיאולוגיים במדינה.
זוהי שליטה אידיאולוגית שכמעט ולא משתמשת בכוח ואלימות, אלא משתמשת באידיאולוגיה שלה- כמו תודעה כוזבת. הזהות והזיכרון הקולקטיבי מתעצבים על פי רצונות של הפלח השולט במדינה. הגמוניה היא מצב שבו החלק הדומיננטי במדינה כופה את דעותיו על שאר הקבוצות שכפופות לו, הרבה פעמים ללא ידיעותיהם ויכולתם להתנגד.
קימרלינג לוקח את המושג של גרמשי ומנסה להשליך אותה על המציאות הישראלית.
מאפיינים בולטים של משטר הגמוני:
ככל שההגמוניה חזקה יותר, כך קטן הצורך בשימוש באמצעים אלימים על מנת לכפות את המשטר ההגמוני: כשיש הגמוניה, המשטר נתפס כמשטר של אמת- המשטר הנכון והמוסרי והצודק. השליטה מתאפשרת בלי עלויות גדולות משום שהאוכלוסיה מגויסת ולא מנסה להתמרד לשלטון. האוכלוסייה בטוחה בהגמוניה כי הטוב הוא לכולם. הגמוניה יוצרת מצב שכללי המשחק מקובלים על כולם. אין ניסיון לערער על כללי המשחק, על המסגרת ההגמונית. הקבוצות הכפופות משתכנעות בטבעיות ובנכונות של הסדר הקיים. הסדר הקיים נתפס כמשטר טבעי, אוניברסאלי, שוויוני שמשרת את כולם. ההגמוניה גורמת לכך שכל האוכלוסייה תקריב את עצמה למען טובת הכלל, למען האינטרסים של האליטה.
- יצירתם של צפני הפעלה תרבותיים מבטיחים את קיומה של ההגמוניה לאורך זמן. הצפנים התרבותיים מבנים את הקולקטיב בהתאם לצרכי ההגמוניה ומגייסים אותו מבחינה רגשית לטובתה: מאפיין כל הגמוניה. יש הרבה מאוד צפנים תרבותיים- סמלים, מושגים, מילים, שההגמוניה עושה בהם שימוש כדי לגייס את ההמונים. לדוגמא השימוש בשואה, בעיקר ב77- העם היהודי הקורבן שחווה שואה ולא יכול להרשות לעצמו לחוות אותה שוב, ולכן אין שום אפשרות מלבד הקמת מדינה יהודית חזקה שנוהגת ביד חזקה כלפי אויביה.
- ההגמוניה איננה תולדה של קונספירציה: ההגמוניה היא לא קונספירציה, אלא תגובה של השלטון למשברים שנוצרים. קימרלינג אומר שגם האליטות היו חלק מהאידיאולוגיות של המשטר, והאמינו בטבעיות של הסדר הזה, שהסדר הקיים הוא הסדר הנכון.
- כשמתגלים קונפליקטים בתוך המשטר ההגמוני, הם אינם מערערים על כללי המשחק של ההגמוניה, והם נותרים מובנים מאליהם: אף פעם כשמתעוררים קונפליקטים על יתרונות המשטר, זה לא מערער על הסדר הקיים. להפך, זה יחזק. קונפליקטים שמתפרצים בתוך הסדר ההגמוני מחזקים את הסדר ההגמוני, משום שיש הסכמה על העקרונות. אין ערעור על ההגמוניה בכלל.
- מערכת החוקים מאששת את ההגמוניה ומעניקה לגיטימציה לערכים השולטים, שכן מה שחוקי נתפס גם כצודק ומוסרי: כל הגמוניה זקוקה למערכת חוקים, כדי שהמשטר יהיה צודק ומוסרי. ברגע שיוצרים תוקף של חוק זה הופך להיות משהו מוסרי, נכון.
- קיומו של מרכז חברתי הומוגני, בו מתקיימת חפיפה בין האליטות הכלכליות, הפוליטיות והאינטלקטואליות, שממנו מוקרנים ערכים ואידיאולוגיות אל הפריפריה ה"סבילה": מרכזי הומוגני אחיד ובו תתקיים חפיפה בין האליטות, וממנו מוקרנים החוצה ערכים ואידיאולוגיות אל הפריפריה שנתפסת כישות סבילה ולא ישות אקטיבית.
- ההגמוניה איננה מצב סטטי, נצחי, שמשעתקת את עצמה עד אין קץ. סופה להיסדק ולהתפורר או להתחלף: ההגמוניה היא לא מצב סטטי קבוע. היא לא מצב נצחי. סופה של כל הגמוניה הוא להיעלם לחלוטין או להתחלף בהגמוניה אחרת. בישראל ההגמוניה נעלמה לחלוטין- אין הגמוניה אחרת שהחליפה את מפא"י.
כל הגמוניה בנויה על אינטלקטואלים, וברגע שההגמוניה תלויה באינטלקטואלים זה כבר זורע את הזרעים להרס ההגמוניה משום שמבחינתו מרבית האינטלקטואלים לא קונפורמיסטים לאורך זמן, ולכן כל סדר חברתי שמבוסס על אינטלקטואלים סופו שלא יהיה לנצח. קימלינג טוען שקשה לערער על ההגמוניה מבחוץ, וגם מבפנים קשה משום שהאליטה השלטת במדינה קובעת את משמעויות הדברים והשפה בדרך שמאוד קשה לערער עליה.
- שרידות ההגמוניה תלויה בשני כלים מוסדיים חשובים – כלי התקשורת ומערכת החינוך: שרידות ההגמוניה תלויה בשני כלים חשובים. מצד אחד כלי תקשורת שיוצרים מרחב ציבורי אחיד שנתון לפיקוח האליטות. מצד שני מערכת החינוך שמוציאה החוצה את הערכים והאידיאולוגיות של ההגמוניה ולכן מחזקת אותה.
הנחות היסוד של ההגמוניה החילונית-ציונית-ממלכתית (מבחינת קימרלינג):
- מדינת ישראל כשהגשמת החזון הציוני ושאיפותיו של העם היהודי מאז גלה מארצו
- מדינת ישראל היא מדינת לאום יהודית
- מדינת ישראל שייכת לכל העם היהודי ולא לאזרחיה- מדינת ישראל היא מדינת כל היהודים בעולם, ויש לכך משמעותיות פוליטיות רבות על כך שצריך לדאוג לכל יהודי העולם ולא רק למי שיושב בישראל.
- ישראל היא מדינה מודרנית, מערבית (אשכנזית)- כל מי שלא שייך לזה צריך לעבור תהליך של מודרניזציה כדי שיהיה שייך.
- הלא יהודים במדינה, בייחוד הערבים, הם אזרחים שווי זכויות אך על בסיס אינדיווידואלי.
- המדינה היא ישות עליונה, שחוקיה, סמליה, מוסדותיה וצבאה נהנים מהילה של קדושה ומהווים בסיס למעין "דת אזרחית"- הממלכתיות.
- הפרט כמושא להפעלה ולגיוס בלתי מותנים מצד המדינה- הפרט הופך להיות מושא להפעלה ולגיוס מצד המדינה. הפרט הוא פסיבי ומחכה להפעלה מצד המדינה.
- המדינה והעם היהודי מצויים בסכנת השמדה מתמדת, ולכן רק עוצמה צבאית רבה תבטיח את קיומם- עקרון חשוב מאוד שמלווה את ההגמוניה עד היום. על פי תפיסה זו השואה הוא לא אירוע חד פעמי אלא מצב קיומי שיכול לחזור על עצמו בכל רגע נתון ולכן יש לעשות הכל בכדי להבטיח כי לא יקרה שוב.
לסיכום:
בחלק האחרון של המאמר קימרלינג מתייחס לתנאים בהם ההגמוניה מתפוררת. הרבה טוענים שהעימות המתמשך בין הערבים ליהודים סייע להגמוניה. קימרלינג טוען שמה שהביא להתפוררות ההגמוניה היו מלחמת ששת הימים ויום כיפור. זה מה שהביא לצמצומה של ההגמוניה לתחום אחד בלבד מתוך 8 המרכיבים, שהוא היהודית. מדינת ישראל כמדינה יהודית הוא נתון שאין עליו ביקורת. הקולות השוליים שטוענים כי ישראל היא לא רק מדינת היהודים זוכים לבוז מהקהל ומחזקים את ההגמוניה.
הקבוצה העיקרית שהביאה להפלתה של ההגמוניה הייתה הקבוצה של המזרחים בשנות ה70, שכבר לא קיבלו את האידיאולוגיה של מפא"י כדבר מובן מאליו. כשאין אמון אין הגמוניה.
לא דנו בפרק האחרון שבו נכנסת ההגמוניה השיורית. תנועות המחאה שקמו בעקבות התפרקות ההגמוניה.
