ראו עמוד ראשי: העיר באירופה הנוצרית והקהילה היהודית בה
או עמוד משנה: העיר באירופה הנוצרית בימי הביניים
ניידות חברתית
האוטונומיה שניתנה לתושבי הערים הביאה לשינוי חברתי משמעותי ביותר- אפשרות לניידות חברתית. עד אז לא הייתה כל אפשרות להשתחרר ממעמד הצמית, מקשרי השעבוד לאדון הכפר: "אוויר משמעתו חזקה", כל מי שחי על אדמות האציל ותחת שמיו, שייך לאציל. לעומת זאת, בפריבלגיות שקבלו ערים נקבע ש"אוויר העיר משחרר בתום שנה ויום אחד", כלומר בפני הצמית שמעוניין להפוך לאדם חופשי עומדת האפשרות לברוח אל העיר שם יהפוך לאזרח חופשי כעבור שנה.
ביטוי נוסף לניידות חברתית שהתקיימה בעיר הוא שבעיר מעמדו החברתי של אדם נקבע עפ"י מצבו הכלכלי ולא על פי מוצא חברתי- מעמדי, ולפיכך כל אדם יש אפשרות לשפר את מעמדו.
מעמד ה"אזרח החופשי"
– לא משועבד לאדון, אין לו קשרי תלות ושעבוד קבועים לאדון
– כפוף לחוקי העיר בלבד הנקבעים ע"י האזרחים או נציגיהם.
– בעל חירויות/ זכויות יתר/פריבלגיות מוגדרות שכוללות פטור ממיסים לאדון, אפשרות למסחר חופשי ותנועה חופשית ממקום למקום וכן שותפות בשלטון העירוני (אספות האזרחים או המועצה העירונית).
מעמד האישה
מעמדה זהה לזה של גבר שעוד לא עזב את בית אביו. היא לא זכתה ללימודים גבוהים ולא יכלה להיבחר למוסדות ציבוריים. מבחינת דיני הירושה הגברים הקדימו את הנשים. הנישואים נקבעו על ידי המשפחה – הבעל היה מבוגר מהאישה בכ-10 שנים. בנוסף החוקיים העירוניים התירו לבעל להכות את אשתו. הנשים השתתפו בחיי הכלכלה והייצור בעיר ונוצרו מקצעות שמוגדרים "לנשים בלבד". מקצוע נוסף לנשים היה משרתת – נשים רבות היגרו מהכפר לעיר כדי לשמש כמשרתות או מתווכות בין המשרתות לאדוניהם. בחברה הנוצרית הזנות הייתה מותרת על פי החוק הדתי אף אל פי שנחשבה למקצוע נחות. על נשים העוסקות בזנות הוטלו מגבלות: נאסר עליהן להתגורר בקרבת נשים הגונות – בתי הבושות היו ממוקמים באזורים נפרדים. מגבלה נוספת הייתה בלבוש, הן נאלצו לשאת סימני היכר מיוחדים כגון כובע אדום וסרט בולט על השרוול.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / ערים וקהילות
