לאחר שכיסינו חלק נכבד מהיסודות הבסיסיים של כתיבה יוצרת, נפנה עתה לנושא מעט אחר והוא הדרך שבה אנחנו ניגשים באופן מעשי לכתיבה. כולנו מכירים את הדימוי הרומנטי של הסופר הצופה אל הנייר מתוך מסך עשן הסיגריה שלו, בעודו ספון באישון לילה בחדר העבודה החשוך שלו ולצידו כוסית ויסקי כאשר היצירתיות מתפרצת ממנו אל תוך הדף כמעיין נובע. אנו גם מושפעים מסיפורים היסטוריים כמו זה של ג'ק קרואק שכתב את "בדרכים" שלו כביכול במכה אחת ובטיוטה אחת.
אך למעשה, במרבית המקרים לדימויים רומנטיים אלו יש אחיזה מועטה במציאות. כתיבה היא פרקטיקה כמו כל פרקטיקה אחרת, והיא דורשת יכולות טכניות ואת היכולת להוציא אותן לפועל. כמובן ש"מוזה", אווירה ומצב רוח הם מרכיבים חושבים, אך רק בתנאי שהם תורמים ליצירתיות ולכל אחד מאיתנו יש נסיבות שונות שיכולות לעורר בו את התחושה הזו של רצון לשפוך משהו על הדף.
סופרים מקצועיים הם אנשים בעלי משמעת גבוהה, והם מסוגלים להושיב את עצמם ברגע נתון ולהתחיל לעבודה, מבלי לחכות שהמוזה תשרה עליהם. למעשה, הם מאמנים את עצמם מצד אחד לעבוד בשעות ונסיבות מסוימות, אך גם לומדים להכיר את עצמם ולדעת מתי והיכן הם כותבים הכי טוב.
אחת העצות הטובות ביותר שניתן להשיא למי שרוצה לעסוק ברצינות בכתיבה היא זו: למדו כיצד לעבוד נכון, למדו אילו נסיבות ואיזו אווירה ואפילו אילו חומרים עוזרים לכם לשחרר את המעצורים ולכתוב מכל הלב. כאשר תמצאו את הנסיבות שעובדות בשבילכם תוכלו לתכנן את עצמכם כך שתגיעו למשימת הכתיבה במצב אופטימלי. זה לוקח זמן, גם בכדי להרגיל ולמשמע את עצמכם וגם בכדי להכיר את עצמכם, ולשם כך דרושה מחויבות ארוכת טווח למשאת הנפש שקיבלתם על עצמכם.
לשיעור הקודם – לתוכן העניינים – לשיעור הבא
