סיכום: אפלטון – פוליטיאה א'

סיכום זה הוא חלק מאסופת הסיכומים בקורס תולדות המחשבה המדינית, תת נושא הפילוסופיה של אפלטון. הסיכומים הם חלק ממאגר הסיכומים והמשאבים בנושא פילוסופיה באתר.

בפוליטיאה א' של אפלטון מועלית הטענה שצדק הוא אמירת האמת והחזרת הדברים שאיש קיבל אותם מחברו. האם זה נכון? למשל: אם אדם נתן נשק לחברו והוא מבקש אותו חזרה בשעה שהוא חמום מוח – מובן שאסור לחבר להחזיר לו את הנשק. זה צדק. סימונידס (בעל ההגדרה הנ"ל) התכוון לכך שידידים חייבים להיטיב עם ידידיהם ולא להרע עימם. ולאויבים צריך להחזיר מה שמגיע להם. מכאן שההגדרה צריכה להיות: צדק הוא להשיב לכל אחד את הראוי לו (ולא את מה שחייבים לו). כלומר צדק זה לגמול לידידים תועלת ולאויבים נזק. להיטיב עם הידידים ולהרע עם האויבים. כיצד יכול הצדיק להזיק לאויביו ולהיטיב עם ידידיו? בהיותו עומד לימינם במלחמה (לצד ידידיו) או נלחם נגדם (נגד אויביו). אז האם הצדיק לא מועיל בשעת שלום כשאין מלחמה? לא נכון. הוא כן מועיל. אז למה מועיל הצדק בעת שלום? ביחסי הגומלין; בשיתוף. והצדיק בעת שלום יהיה מועיל בענייני כסף שיש להפקידו ולדאוג לביטחונו. כלומר, בכסף שאין בו שימוש. מכאן שלצדק אין ממש חשיבות, אם הוא משמש בעניינים חסרי שימוש. ואז מועלית הטענה שהצדיק ששומר על הכסף יכול גם לגנוב אותו. יש לו את המיומנות כמו חייל שגונב את תכניות האויב כדי לשמור יותר טוב על המחנה שלו. מכאן שהצדק מועיל לידידים ומזיק לאויבים. ההנחה היא שהידידים הם אלו ההגונים והאויבים – לא, כי אדם אוהב את ההגונים בעיניו ושונא את הגרועים. אך מה אם אותו אדם טועה? מה אם ההגונים בעיניו הם בעצם רעים ולהיפך? במקרה כזה, הצדק שהוא יעשה יזיק לטובים ויועיל לרעים. מכאן מגיעים למסקנה שהצדק הוא לעזור לצדיקים ולהזיק לרשעים. ממסקנה זו נובע, שלגבי כל אותם אנשים שטועים לגבי ידידיהם – אנשים אלו לפי הצדק צריכים להזיק לידידיהם (כי הם רעים) ולעזור לאויביהם (כי הם הטובים). זוהי הגדרה הפוכה ממה שאמר סימונידס. ואז אפלטון משנה את ההגדרות: ידיד הוא לא מי שנראה הגון; ידיד הוא מי שנראה הגון והוא הגון באמת. מי שנראה הגון אך לא הגון באמת הוא אולי נראה כידיד אך הוא לא ידיד. באותה דרך הוא מגדיר את האויב. הידיד יהיה הטוב והאויב יהיה הרע. ומכאן הגדרת הצדק החדשה: צדק הוא להיטיב עם ידיד שהוא טוב ולהרע עם אויב שהוא רע. אז עניינו של הצדיק הוא להזיק לאויבים ולגרועים. אבל, אנשים שניזוקו ייעשו גרועים יותר מבחינת סגולת האנושית, הלא היא הצדק. כלומר, אנשים שניזוקו ייעשו רשעים יותר. אז האם בשם הצדק רשאים הצדיקים להפוך בני אדם לרשעים? אסור להם. הצדיק אמור להיות טוב. מכאן שאין זה פועלו של הצדיק להזיק לידיד או לשום אדם אחר. רק הרשע מזיק. לא הצדיק. כלומר, ההגדרה שצדק הוא לגמול לכל איש את שחייבים לו והכוונה להסב נזק לאויב ותועלת לידיד – זו אינה הגדרה נכונה כי אין זה מן הצדק להזיק למישהו. ואז שוב חוזרים לשאלה הבסיסית: מהו צדק? ואז תוך כדי שאפלטון מדבר על חבר שלו, הם העירו את תרסימאכוס משנ"צ והוא קיבל קריז ו- "לא עצר עוד ברוחו, אלא נתכווץ כחיה וזינק אלינו לטרפנו." במילים אחרות, תרסימאכוס התחיל לפתוח עליהם. הוא צעק עליהם: "מה הפטפוט הזה?", "מה אתם מיתממים?" הוא התחיל להתעצבן ולדרוש כבר תשובה ל- "מהו צדק?" במקום להסתתר מאחורי מילים כמו: "מה שדרוש", "מה שמועיל", "כדאי", "מביא שכר" וכו'. אפלטון קיבל את השוק של החיים שלו: "ואני בשמעי נדהמתי, והבטתי אליו ברוב אימה". הוא אמר לתרסימאכוס שצריך ללכת באיזי ולברר קודם אם הצדק הוא סגולה טובה ואם בעליו הוא מאושר או לא.