משל המערה של אפלטון
משל המערה
משל המערה של אפלטון ממלא מקום חשוב ומהותי בתוך מסגרת הספר,
תיאור משל המערה של אפלטון
- · החיים במערה
- · תהליך השחרור
"מכל הבחינות אפוא יראו אנשים אלה את צללי החפצים כאמת שאין בלתה"
"ואם מי שהוא ימשכנו משם בכוח… "
- · החיים מחוץ למערה
"דומני אפוא שיהא לו צורך בהרגל אם הוא עתיד לראות את שלמעלה… יראה את השמש — לא דמיונותיו על פני המים, אלא אותו כשהוא לעצמו"
- · החזרה למערה
"אם האיש שכך עלה לו ישוב וירד, וישב במושבו הישן – כלום לא תחשכנה עינו, כלשפתע יבוא לשם מאור השמש? כלום לא יהא לצחוק, ויאמרו עליו שחזר מעלייתו בעיניים מקולקלות… וכל השולח ידו להתירם ולהוליכם אל על, כלום לא יהרגוהו אילו לא יכולו באיזו דרך שהיא לתפוס אותו ולהרגו."
חוסר הראייה החדש של האדם ינבא מהתרחקותו של האור. הוא ייראה מגוחך בעיני חבריו למערה. הם יסתכלו עליו כשוטה הכפר. הוא ירגיז אותם כשהוא יספר דברים זרים אשר לא מהווים חלק מהנומוס.
"משונה, מרגיז, מקלקל, מיותר -> להוציא להורג [תזכורת לאפולוגיה]
מה שקורה בתוך המערה ותפיסת העולם של היושבים בה הוא הנומוס של המדינה. כאשר מישהו מנסה להוציא אותו מתוך הסיטואציה הזו, הוא מתנגד, משום שהוא רואה בדבר המוכר הזה את האבסולוטי. האדם מבחוץ דוחף אותו ומושך אותו לעבר הפיזיס, לעבר עולם אחר מזה המוכר לו. הדרך היא דרך חתחתים, הוא נופל ונחבל בדרכו. האדם מסתנוור מאותה מחשבה. אך לאט לאט האדם מתחיל להסתגל ולהתמודד בעצמו, כך הוא רואה את האידיאות השכליות המלאות המוחלטות. הוא מגיע להכרה שכלית. ההכרה השכלית הזו מאפשרת לו להרגיש לא מסונוור בהתמודדות עם אור השמש.
התהליך שסוקרטס מתאר דרך משל המערה הוא של לימוד פילוסופי. התהליך הפילוסופי הוא תהליך קשה מאוד, משום שאנשים רגילים לקבל את הנומוס את המוסכם ללא חיפוש אחר האמת. לרוב, לא מגיעים לחיפוש הפילוסופי מהנעה עצמית והרבה אנשים מתנגדים ללימוד. האיש החדש הוא בעל ידע פילוסופי, אך הידע הפילוסופי הוא דבר מאוד קשה. הדרך אינה פשוטה והיא מחייבת נכונות ליפול בדרך ולהסתנוור. אך התמדה שווה את המאמץ. אם אדם יוצא אל מחוץ למערה, הוא ראה את הדבר האמיתי מבחינתו.
האם צודק לחייב את הפילוסוף להיות מלך? האם יש התנגשות בין טובת הפילוסוף לטובת הכלל?
האם חייבים להחזיר את הפילוסוף למערה? כן! טובת הכלל מחייבת את הפילוסוף לחזור למערה, יש לו מסר שהוא חייב להעביר הלאה, ואין מישהו שיעביר אותו מלבדו.
"עלינו מוטל כמייסדי המדינה, להכריח את בעלי התכונה הטבעית המעולה שיגיעו לאותו מדע שקודם קראנו לו הגדול שבמדעים, יראו את הטוב ויעלו אותה עלייה; ואילו לאחר שיעלו ויראו די הצורך, אין להרשות להם.. להישאר שם"
גלאוקן: "אם כן, נעשה להם עוול ונגרום לכך שיחיו חיים רעים יותר שעה שיש בידם לחיות בטוב"
סוקרטס: "שוב שכחת ידידי שלא לכך דואג החוק. שיהא שבט אחד במדינה מאושר שאין כמותו, אלא הוא מתגוון להצמיח אושר זה במדינה כולה… שיתנו איש לרעהו חלק באותה תועלת שיהא בידי כל אחד להעניקה לכלל"
הדבר יהיה טוב גם לפילוסוף, במדינה הטובה תינתן האפשרות לאחרים להתקדם ולפילוסוף לחיות חיים טובים. סוקרטס מבטיח תורנות בתפקידים. ייתנו לאנשים לצאת החוצה מהמערה אך יחייבו אותם לחזור אליה אסור לוותר על תרומה לחברה.
"ואילו האמת אינה כך: מדינה שמושליה העתידים תאבים לשלטון פחות מכל, בהכרח שתיטב הנהלתה ביותר, ותהא מרוחקת ביותר מריב אחים; וזו שעל מושליה ייאמר היפוכו של דבר זה. – – יחול בה ההיפך מהנ"ל".
האם המדינה שבה שולט המלך-הפילוסוף ברת ביצוע?
אפלטון מבין שקשה להקים את המדינה הטובה, אך אפשרי "האם מודים אתם שדברינו על המדינה ומשטרה לא היו תפילות גרידא אלא דברים שקשה לבצעם, אך האפשרות ניתנת … ייחשב להם הצדק שבשירותו ולאדרת כוחו יגשו אל תיקון מדינתם."
יש סימנים המטילים ספק במשטר כמציאותי
"הם ישלחו אל הכפרים את כל תושבי המדינה שהם בני עשר שנים ומעלה והפילוסופים יקבלו לרשותם את ילדיהם של אלה ויגדלו אותם מחוץ לתחום המנהגים הרווחים עכשיו, שגם הוריהם מחזיקים בהם"
הצעד הראשון לקיום המדינה הוא ויתור הורים על הילדים הקטנים ויתנו אותם לילדים
"בוודאי" אמר "ונראה לי, סוקרטס שצדקת בדבריך על הדרך בו יקום אותו המשטר…"
האם יש חשיבות בתיאור המדינה הטובה של ספר המדינה אפילו אם היא לא תתקיים?
מקום המדינה לפי סוקרטס הוא בשיח, והיא לא מתקיימת במציאות. הוא חושב שהיא מהווה דוגמה, כמי שמחפש מודל. אין שום מטרה בקיום האמיתי שלה. המודל הזה מלמד אותנו גם על האדם, אין רק מסר פוליטי אלא גם מסר אישי ונפשי. כל אדם צריך לתת לתבונה למשול על אומץ הלב ולתת לאלה לדכא את התאווה, וכך אפשר ליצור בתוך הנפש את יישוב הדעת. כל נפש האדם תפעל יחד תחת הנהגתו של תבונת האדם. האדם יהיה צודק ופילוסוף. תהיה היררכיה נכונה בתוך הנפש.
