דיני תאגידים: הרמת מסך ודיני עבודה
סיכום זה הינו חלק מאסופת סיכומי הקורס "דיני תאגידים למנהלים", חלק ממאגר הסיכומים במנהל עסקים וכן אוסף הסיכומים של האוניברסיטה הפתוחה באתר
באופן כללי, יש לשים לב שבעוד שעילות אחרות בדיני תאגידים מוגבלות מבחינה דיונית לבית המשפט המחוזי, עילת הרמת המסך היא עילה דוקטרינרית כללית שניתן להעלותה בכל בית משפט. ניתן למצוא גם פסקי דין של בית משפט שלום ובית משפט לתביעות קטנות שמבצעים הרמות מסך, וגם שורה ארוכה של מקרים של בית הדין הארצי לעבודה, שגם הוא מוכן לעיתים להרים מסך.
- זילברשטיין נ' ערב חדש – גב' זילברשטיין הייתה אמורה להיות מועסקת כעיתונאית בחברה. היה הסכם עבודה מסודר לחמש וחצי שנים, ובשלב מסוים החברה החליטה להפסיק להוציא לאור את העיתון, וכתוצאה מכך להפסיק את העסקת זילברשטיין, לפני מועד סיום החוזה. לפי החוזה, היא חייבת סכום כספי לגברת, אולם בקופת החברה אין כל כסף. הגברת מבקשת לכן הרמת מסך למול בעל השליטה של החברה, וביקשה גם הרמת מסך למול חברה אחרת (חברת-אחות) שנמצאת בבעלותו המלאה של בעל השליטה. הערכאה הנמוכה סירבה להרים מסך, בעוד שביהמ"ש העליון (בפס"ד שהפך להיות מנחה לביה"ד הארצי לעבודה) מסכים להרים מסך, וקובע הלכה עקרונית כי בסכסוכים בין עובדים למנהלים, יש להקל בדרישות של הרמת מסך. כלומר, ביה"ד ארצי לעבודה יוצר דיני הרמת מסך מיוחדים לענייני יחסי עבודה.
ביהמ"ש מכיר כבר את האבחנה בין נושים רצוניים ולנושים לא רצוניים, ושם את העובדים באמצע הסקאלה (מתקשר מסוג מיוחד), שהאחריות של החברה כלפיו מוגברת וחובת האמון מיוחדת. ביה"ד מנמק את קביעתו בעקרון תו"ל- יש צורך להגן על עובדים באופן מוגבר, גם באמצעות דיני הרמת המסך.
אם לנתח את פס"ד מבחינת העיקרון הכללי- יש עיקרון שיש בו בעייתיות רבה. ביה"ד הארצי לעבודה מטיל סיכון משמעותי מאוד על בעלי השליטה בכך שישנו קהל של נושים (עובדים) שעל פי שיטתו של ביה"ד תהיה להם נגישות פשוטה לנשק של הרמת המסך. כלומר- ביה"ד קובע כי יהיו מצבים בהם ביהמ"ש המחוזי יסרב להרים מסך, והוא כן יסכים, והקריטריון לכך לא ברור בדיוק, והסיכון על בעלי השליטה קשה. בהקשר זה יש מערך סיכונים שונה כאשר נכנסים כיום לדיון בביה"ד לעבודה ולא למחוזי. הבעיה היא כי עסקים נופלים גם במקרים של ניהול טוב, ומטיל אחריות על בעלי השליטה במקרים שאינם לגיטימיים. בנוסך יש לזכור כי המחוקק הוא לא לגמרי אדיש למעמד עובדים בסיטואציה של חדלות פירעון. ס' 354 לפקודת החברות- בסיטואציה של פירוק, המחוקק נותן קדימות מסוימת לשכר עבודה על פני חובות של הנושים, ויוצר איזון מסוים, אם כי לא מושלם.
ההלכה במערכת בתי הדין לעבודה כיום היא הלכת זילברשטיין, אשר מקלה בהרמת המסך של חברה לעניין עובדים.
ביהמ"ש מונה רשימה של 7 נסיבות עובדתיות שמפשרות לו להרים מסך:
(א) הזרמת כספים מעופר (בעל השליטה) ומחברת האם לתוך חברת ערב חדש
(ב) שנעשו ללא גיבוי מתאים של חוזים.
(ג) החברה שילמה מאה אלף ₪ לד"ר מסוים עבור שירות שממנו החברה לא נהנתה.
(ד) ניסיון שלא צלח לחייב את החברה בחשבון של חמישים אלף ₪ עבור שירותי פרסום שלא ניתנו לה.
(ה) עופר סיפק לחברה מחשבים.
(ו) עופר הוא זה שהחליט על הפסקת הוצאת העיתון לאור.
(ז) המשיבה 3 (החברה השנייה שביקשו ביחס אליה הרמת מסך- חברת אחות) נתנה לחברה ערבות בסך 20 אלך דולר שעזר לשחרר עיקול על נכס של החברה.
מה מהם פוגע בחברה? הנקודה השלישית היא נסיבה שפוגעת בחברה (הוצאה ללא תמורה), וגם ההזרמה ללא ההסדרה החוזית.
ביתר הנסיבות- עופר לא שלא פועל לרעת החברה, אלא פועל לטובתה- מתן מחשבים, מתן ערבות של חברת אחות לשם הכנסת נכס לחברה שבסכנה.
ביהמ"ש מדבר על כל העסק כהנמקה למימון דק. אולם, ביה"ד כלל לא אומר לנו כמה כסף עופר השקיע בחברה, יש בעייתיות בלטעון מימון דק. כלומר, הדברים הללו לא הוכחו כפי שהיינו מצפים. כלומר- מבחינת מסכת העובדות שביהמ"ש מפרט היא "דקיקה" למדי.
דבר שכן נכון, שניתן ללמוד כלקח כללי ביחס להרמת מסך, מתייחס לנקודה השנייה- אם רוצים להימנע מהרמת מסך (כבעל שליטה) אחד הכללים הבסיסיים הוא התעקשות על פורמליסטיקה- הוכחה שבעל השליטה התייחס ברצינות למסך ההתאגדות (כל לקיחת/מתן כסף שתהא מגובה במסמך חוזי).
שאלה נוספת- הרמת המסך ביחס לחברת האחות: מה האינטרס של גב' זילברשטיין לבקש את הרמת המסך ביחס לחברת האחות שהיא בבעלות מלאה של עופר? אם יש לה הרמת מסך ביחס לעופר, ואין לו כסף, היא יכולה לשים את ידה על מניות החברה, שהן כולן של עופר (100% בעלות לעופר), כלומר יוצרים יריבות ישירה בין זילברשטיין לבין חברת האחות. כדי לפתור את תמונה עלינו או להוסיף עוד נושים לעופר, עמם היא מתחרה. דבר נפוץ יותר- הוא מה קורה אם לחברת האחות יש נושים אחרים. אם לחברת האחות יש נושים אחרים, אז אם הרמנו מסך בין זילברשטיין לעופר ויצרנו יריבות, אזי ביחס לנכסי חברת האחות, קודם נושי החברה יקבלו את המניות, שכן יש להם קדימות על פני גב' זילברשטיין במקרה זה, שכן מעמדה של הגברת הוא כמעד עופר (בעלת מניות שיורי). אם לעמת זאת, הרמנו מסך ישיר בין זילברשטיין לחברת האחות, והפכנו אותה לנושה של החברה, אזי היא ברמת קדימות זהה לנושי החברה, ולכן יש משמעות רבה להרמת מסך בינה לבין עופר ובינה לבין עופר ולחברת האחות באופן ישיר.
דווקא בהקשר זה ביה"ד היה מודע לניואנס זה ונקט ביתר זהירות, ולא אפשר הרמת מסך בין גב' זילברשטיין לחברת האחות, שבסופו של דבר הייתה יכולה לפגוע גם בכל יתר הנושים של החברה האחות, שפתאום היו צריכים לשרת נושה של חברה אחרת שכלל לא הכירו.
כלומר– ביהמ"ש הרים מסך בין עופר לערב חדש, אך לא יתר יריבות זילברשטיין וחברת האחות.
