דיני תאגידים: הצדקת הרמת מסך

דיני תאגידים: הצדקת הרמת מסך

סיכום זה הינו חלק מאסופת סיכומי הקורס "דיני תאגידים למנהלים", חלק ממאגר הסיכומים במנהל עסקים וכן אוסף הסיכומים של האוניברסיטה הפתוחה באתר

קטגוריות שונות המצדיקות הרמת מסך– עילות ופסיקה:

1)      ערבוב נכסים- סיטואציה בה לא ברור בדיוק מה שייך למי (חברה/בעלים). ל]יכך, אם בעל השליטה לא לוקח ברצינות את החוצץ בינו לבין החברה, זה מהווה הצדקה להרמת המסך.

2)      הברחת נכסים- מצבים יותר קיצוניים בהם בעל השליטה מוציא נכסים משמעותיים מהחברה לכיסם, ומרוקנים את החברה מנכסיה. גם במצב זה- התעלמות בעלי השליטה ממסך ההתאגדות מצדיקה את הרמת המסך.

3)      מימון דק- סיטואציה בה ההון שבעלי המניות מזרימים אל תוך החברה מצומצם ביותר עד כדי אפסי, והחברה ממונת בעיקר ע"י הלוואות ולא הון עצמי (מינוף גבוה).

4)      הקמת חברות סדרתית- יזם מסוים שמקים חברות, לוקח במהירות הלוואות ולאחר זמן קצר החברה פושטת את הרגל/מתפרקת, וחוזר חלילה, ומשאיר שובל ארוך של נושים שחובם לא נפרע. יש להיות זהירים בין הקמת חברות רבות באופן לגיטימי (יזמים שמפרידים את הנכסים לכמה חברות בת, או סיבות לגיטימיות להקמת חברות רבות ולא הקמת חברה אחת גדולה), לבין הקמת חברות סדרתיות במטרת מרמה.

5)       נטילת עוד התחייבויות על החברה ערבחדלות פירעון– סיטואציה של חברה שידוע כי מצבה בכי רע, אולם בכל זאת תקופה קצרה לפני ההכרזה על פשיטת רגל בעה"מ לוקח הלוואה מהנושים. מצב זה אינו מהווה עילה ישירה, אלא השאלה היא עד כמה פה, באופן פוזיטיבי אני הטעיתי את הנושה, או לחלופין האם קיימת חובת גילוי  על המצב הקשה של החברה. במידה רבה מאוד, זה מסודר בגדר שאלת האחריות האישית. יש לבחון גם האם נעשה במטרה דווקא לנסות להציל את החברה.

בן אבו נ' דלתות חמדיה בעירבון מוגבל– מדובר בחברה קטנה שנטלה התחייבויות נוספות ערב פשיטת הרגל. השופט רובינשטיין מפרט בפס"ד את החבות בהרמת מסך. בפס"ד קצרים יותר ברק ופרוקצ'יה בוחרים בדרך של הטלת חבות באמצעות ס' 12 לחוק החוזים (חוסר תו"ל במהלך מו"מ). ככלל, הדעה המקובלת היא כי כאשר ניתן לעשות את העבודה במסגרת ס' 12- הדבר ראוי ועדיף, שכן הרמת מסך היא מעין "נשק יום הדין", ואם יש לנו כלים אחרים, ובעיקר בשביל לשמור על תחושה בין הצדדים כי ההפרדה בין הנכסים עדיין מכובדת- זה לא הרמת מסך ההתאגדות אלא אחריות אישית. כלומר הקו המנחה לעניין נטיית התחייבויות בסיטואציות שכאלו איננה ברורה בשל היותו של העיקרון תו"ל כללי וחסר תוכן ממשי. אחד השיקולים הוא רמת הוודאות לעניין פשיטת הרג- אם עובר זמן רב יחסית בין נטילת ההתחייבות הנוספת לאירוע חדלות הפירעון, המצב יכול להיות טוב יותר מאשר אם ההפרש בין הזמנים קרוב ביותר.

ברור שיש לנו בעייתיות האם להטיל חובות גילוי רחבות. אם נעשה כן, אנו גוזרים את דינם של חברות רבות לחדלות פירעון, גם אם יש סיכוי להציל אותם ע"י נטילת ההלוואה שתשפר את מצב החברה, וכלן ביהמ"ש בוחן קונקרטית את חובת הגילוי.

רוע וגאולה במחשבה של מרטין בובר

הפילוסופיה של מרטין בובר מספקת נקודת מבט עמוקה וייחודית על טבעו וגאולתו של הרוע. בעוד שחלק ניכר מעבודתו ידוע בהתמקדות בדיאלוג, קהילה ומערכות יחסים, הרהוריו על הרוע, תפקידו בחיי האדם וכיצד ניתן לשנותו הם היבטים משמעותיים מאוד במחשבתו.

בובר ניגש לנושא הרוע לא ככוח מוחלט או בלתי ניתן לפדיון אלא כמשהו שניתן לטפל בו, להבין אותו ובסופו של דבר לגאול באמצעות דיאלוג ופעולה אנושית. בעבורו הרוע אינו כוח נפרד ועצמאי המתקיים בניגוד לטוב. במקום זאת, זהו עיוות או שיבוש של ההרמוניה הטבעית בין יחידים ויחסיהם – גם זה עם זה וגם עם האלוהי. לדעתו, הרוע מתבטא כאשר מערכת היחסים אני-אתה – האידיאל של כבוד הדדי, פתיחות ומפגש – מתפרקת, מפנה את מקומו ליחסי אני-זה, שבה אנשים ודברים עוברים אובייקטיביות, משתמשים בהם ומצטמצמים לכלים. החפצה זו מטפחת הפרדה וניכור, שניהם מרכזיים בהבנתו של בובר את הרוע.

הרוע, לדעתו של בובר, הוא בעיקרו יחסי. הוא משגשג במצבים שבהם מפגשים אמיתיים מוחלפים בעסקאות, שבהם אנשים מאבדים את היכולת לראות זה את זה כיצורים מלאים ובמקום זאת רואים בהם אמצעי להשגת מטרה. התמוטטות זו במערכות היחסים לא רק פוגעת ביחידים, אלא משחיתה את המרקם של הקהילות והחברה. ככל שאנו מחפצים אחרים, כך אנו מנתקים את הקשרים הקושרים אותנו יחד בדרכים משמעותיות.

הליקוי של אלוהים
אחת התרומות המשמעותיות ביותר של בובר לדיון על הרוע היא תפיסתו של "ליקוי האל". רעיון זה מתייחס לתקופות בהיסטוריה האנושית, או בחיי הפרט, שבהן נוכחותו של אלוהים נראית מרוחקת או מעורפלת, והקשר האלוהי בין אנשים לאלוהים מנותק. לפי בובר, הרוע משגשג ברגעים אלו של ליקוי אלוהי. כאשר אנשים מאבדים את הקשר שלהם עם אתה האלוהי – כאשר תחושת האימננטיות והנוכחות של אלוהים מוסתרת – סביר יותר שהם יפלו לדפוסים של חפצה, מניפולציה ופגיעה.

עם זאת, ליקוי האל אינו קבוע. בובר מאמין שזה חלק ממחזור גדול יותר של חיים רוחניים, שבו נוכחות אלוהים עשויה לדעוך אך ניתן לגלות אותה מחדש באמצעות מאמצים לשיקום מערכות יחסים – בין בני אדם ועם האלוהי. הרוע, במובן זה, אינו נובע מאיזו חושך מובנה בעולם אלא מכשל של מערכת יחסים ודיאלוג, את שניהם ניתן לשחזר.

גאולה באמצעות דיאלוג
הפתרון של בובר לרוע קשור עמוקות לפילוסופיית הדיאלוג שלו. הוא לא מציע שהרוע הוא משהו שאפשר להתגבר עליו בכוח או להכחיד אותו באמצעות עונש. במקום זאת, הוא מציע שניתן לגאול את הרוע – להפוך לטוב – באמצעות מפגשים אנושיים אמיתיים. על ידי ביסוס מחדש של מערכת היחסים אני-אתה, יחידים יכולים לרפא את השבירה המולידה את הרוע. תהליך הגאולה הזה אינו מופשט אלא מעשי ביותר: הוא כרוך בפתיחות, אמפתיה ונכונות לעסוק באחרים כיצורים מלאים, ולא כאובייקטים.

בהגות החסידית, שהשפיעה עמוקות על בובר, ישנה אמונה שגם הרוע מכיל ניצוצות של פוטנציאל אלוהי שניתן לשחרר ולהפוך. בובר מרחיב את הרעיון הזה בכך שהוא מציע שליחסים אנושיים, כשהם אמיתיים ומושרשים במפגש אני-אתה, יש את הכוח להפוך חוויות שליליות לחיוביות. פעולת המפגש עם אדם אחר בצורה מלאה וכנה היא גואלת כי היא משחזרת את הקשר שהרע ניתק.

רוע וחירות
בובר גם חוקר את הקשר בין הרוע לחירות האדם. הוא טוען שהאפשרות של רוע נובעת מאותו חופש המאפשר אהבה, יצירתיות ומערכות יחסים אותנטיות. בני אדם חופשיים לבחור בין להתייחס לאחרים כאל חפצים או כאל אתה. חופש זה אומר שהרוע הוא תמיד תוצאה פוטנציאלית של פעולה אנושית, אבל זה גם אומר שהגאולה תמיד אפשרית. אותו חופש שמוביל לניכור ולפגיעה יכול להיות מופנה לכיוון שיקום ודיאלוג.

בנוסף למאמצים הפרטניים, בובר מדגיש את תפקידה של הקהילה בגאולת הרוע. קהילה המבוססת על דיאלוג, שבה חברים מזהים זה את זה בתור אתה, יוצרת סביבה שבה הרוע נוטה פחות לשגשג. בקהילה כזו, אנשים טוענים זה לזה על שמירת מערכות יחסים אמיתיות, וישנו מאמץ קולקטיבי לגאול את ההשפעות המזיקות של הרוע באמצעות אחריות משותפת וטיפול.

לבסוף, בעבור בובר הרוע אינו כוח בלתי ניתן לשינוי אלא עיוות יחסי שניתן לגאול באמצעות דיאלוג אמיתי ופעולה אנושית. גישתו לרוע מדגישה את כוחן של מערכות יחסים, את חשיבות החופש האנושי ואת הפוטנציאל לטרנספורמציה באמצעות קהילה. על ידי שחזור מערכת היחסים אני-אתה ושיקום הקשר עם האלוהי, הפרטים והחברות יכולים להתגבר על הפרידה והניכור שמובילים לרוע. באמצעות תהליך זה, בובר מציע חזון מלא תקווה שבו ניתן לשנות את הרוע, ולרפא את השבר של העולם.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: