לגדול עם הטלוויזיה: גישות להתפתחות קוגניטיבית וטלוויזיה
סיכום זה הינו חלק מאסופת הסיכומים בקורס "לגדול עם הטלוויזיה", מאגר הסיכומים של האוניברסיטה הפתוחה.
בשנות ה 70 מתפתחות 2 גישות שכל אחת מהם מחזקת את הגישות הפרשנית והמגוננת –
גישת המסך – קשורה לגישה המגוננת, גישה שמדברת על השפעה חזקה של הטלוויזיה, הטענה של חסידי גישה זו הטקסט או התוכן, "תופר" לתוכן את הצופה, מעצב את התפיסה שלו, הכוונה היא שהתכנים הטלוויזיוניים מותאמים לצופה מסוים או לקבוצת צופים ובעצם מחייבים את שאר הצופים להתאים את זווית הראייה שלהם לזווית הראיה של אותו צופה שאליו יועד הטקסט.
למשל: ברוב התכנים התוכן מכוון לצופה הגברי – יש הרבה עירום נשי מאשר עירום גברי.
גישת קהל הצופים הרחב – זו גישה של דיויד מורלי, התפיסה של מורלי טוענת שלא רק שהצופה פעיל, אין ערך לדיון בהשפעת הטלוויזיה מבלי לשתף את הצופי במחקר, מורלי הראשון שמנהל ראיונות פתוחים עם הצופים, גישה זו משתייכת לגישה הפרשנית.
הגישה של בקינגהם – מותחת ביקורת של 2 התפיסות כלפי הגישה המגוננת – בקינגהם טוען שהיא בהכרח מנסה לכפות עובדות אימפריות על המחקר, הכוונה היא שתמיד מניחה שההשפעות של הטלוויזיה חזקות ושליליות, מנסה תמיד להשתמש בנתונים מחקריים.
לגבי הגישה הפרשנית (מתירנית) בקינגהם טוען שהיא מנסה בהכרח להגן על היכולת הקוגניטיבית של הצופה.
הגישות נותנות קרדיט לצופה, ולא תמיד בצדק מכיוון שהשפעת הטלוויזיה חזקה.
בקינגהם טוען – בגישה הפרשנית , שחשוב לנהל מחקר שמשלב בין 2 הגישות ומבקר את שתיהן, על מנת להבין את גבולות ההשפעה של הטלוויזיה ואת התפיסות המשתנות של הצופים הצעירים. מדבר על סוג של שילוב של המגוננת יחד עם הפרשנית.
מחקרי תרבות – לאחר שהוא בוחן את הגישות השונות ומציג את חסרונותיהם בקינגהם מציג את הגישה המפרשת שנולדה מתוך מחקרי תרבות. בתחילת שנות ה- 80 נעשה מעבר משמעותי לעיסוק בקהלים עצמם – המחקרים מתעניינים במיוחד באופן שבו קהלים שונים מפענחים תכני תקשורת תוך קישור להקשרים חברתיים מעמדיים ותרבותיים. התרומה המרכזית לדעת בקינגהם זה שהצופה חווה צורות מגוונות של הבנה שמתבססות על ההתנסויות החברתיות והתרבותיות של כל אדם בחברה כך שהצופה נתפס כתוצר של החברה. כתוצאה מכך המחקרים מתמקדים באופי הצפייה והיחסים החברתיים סביב הצפייה. הגישה המפרשת מעמידה במרכז את הפרשנות של הצופה כמגוונת על בסיס הקשר החברתי כאלטרנטיבה לגישה הקוגניטיבית כך שבשורה התחתונה מדובר על משמעות שנוצרת כתוצאה מהאינטראקציה בין הצופה, החברה והטקסט, כך שמדובר התהליך שהוא תהליך חברתי דיאולוגי – אין משהו ליניארי – התקשרות מעבירה מסר ואנחנו קולטים.
