לגדול עם הטלוויזיה: תווך הורים בצפייה בטלוויזיה

לגדול עם הטלוויזיה: תווך הורים בצפייה בטלוויזיה

סיכום זה הינו חלק מאסופת הסיכומים בקורס "לגדול עם הטלוויזיה", מאגר הסיכומים של האוניברסיטה הפתוחה.

תווך – להורים יש תפקיד מתווך בין הילדים לטלוויזיה

הטענה היא שהמשפחה היא גורם מטווח בין הטלוויזיה לילד. המשפחה היא מסנן שמעצב את תהליך ההשפעה של הטלוויזיה על הילד. מסתבר שהתיווך מצד ההורים תורם משמעותית להבנה של הילד את התכנים הטלוויזיוניים הרבה יותר מהאינטליגנציה של הילד.

יש מחקרים שמראים קשר חיובי בין הישגים בלימודים ותיווך מצד ההורים וצפייה בטלוויזיה. עקרונית רוב המחקרים מסכימים שצפייה משפחתית היא חיובית יותר מצפייה אינדיבידואלית.

ישנם כמה סוגי תיווך :

1. שיחות  – כלי תיווך ראשון במעלה. ישנם 4 סוגי מחקרים בהקשר זה :

א. שיחות סובבות טלוויזיה – פול מסריס (1983)

מסריס ערך מחקר על סמך דיווחים של אימהות בנוגע לצפייה שלהן עם ילדים, הדגש הוא על שיחות בזמן צפייה. מסריס מנסה לבדוק מה התפקיד של שיחות סובבות טלוויזיה.

המטרה – לנסות למפות את תפקיד השיחות סובבות הטלוויזיה.

כלי המחקר – ראיונות עם אמהות (אין מידע על כמה אמהות נחקרו) המחקר המתבצע על ידי שאלות פתוחות, לא תשובות של לא או כן.

לטענת מסריס שיחה מהווה כלי מרכזי במעורבות מצד ההורה בצפייה של הילד ולכן מדובר בדבר המפחית פסיביות – הצפייה הופכת לאקטיבית.

מסריס מצביע על חלוקה לשני סוגי שיחות:

–        שיחות עם אורינטציה של מידע – שיחות שנערכות עם הילד במהלך הצפייה בעקבות החשיפה שלו לעולם חדש ולא מוכר. מטרת השיחות להרחיב את הידע, לענות של שאלות, כל הורה שונה ברמת הנכונות שלו לדבר עם הילד, ובמידת הידע שלו. שיחות אלה מכילות ממד אינפורמטיבי שמרחיב את עולם הידע של הילד.

–        שיחות עם אורינטציה של התנהגות – הכוונה לשיחות שמהם הילדים לומדים התנהגות רצויה ולא רצויה עפ"י עמדת המשפחה שלהם. שיחות שלא נעשות בצורה של  הטפת מוסר אלא כבדרך אגב. זה יכול להיות גלוי או סמוי. ההורה משתמש בדוגמאות מהטלוויזיה כדוגמאות שליליות או חיוביות כהשלכה על חיי היום יום של הילד. לדוגמה – זהירות בדרכים.

ב. שיחות ותפיסת המציאות הטלוויזיונית – מסריס וסארט (1981)

המחקר מתמקד בשיחות ותפיסת המציאות הטלוויזיונית. לילדים עד גיל מסוים יש קושי להבחין בין מציאות טלוויזיונית לדמיון. (מציאות ß מציאות תקשורתית).

מטרה – לראות כיצד הורים (אמהות) משתמשים בשיחות סובבות טלוויזיה בכדי להטמיע בילדים תפיסת מציאות נכונה של הטלוויזיה (מה אמיתי ומה לא אמיתי).

שיטת המחקר – ראיונות, שאלות פתוחות לכ- 120 אמהות.

מסריס ניגש למחקר זה עם השערה די מגובשת: טען שלשיחות סובבות הטלוויזיה יש בעצם שלושה מרכיבים שמבהירים את הקשר בין מציאות ואופי הייצוג שלה :

–        קטגוריזציה – הערות, דרכן הטלוויזיה מציגה את המציאות. מיון של תכנים, בהתאם לדפוסי החינוך, הכוונה לחלוקה של תכנים לז'אנרים (דפוס של תוכנן).

–        אישור – חיזוק או גינוי מצד ההורה לתכנים בטלוויזיה. הכוונה לשיחות שהתפקיד שלהם לפתח טעם, לסייע לילדים בפיתוח טעם ביקורתי כלפי טקסטים טלוויזיוניים, הכוונה לכל יצירה, הרבה פעמים ילדים מפתחים טעם ביקורתי כלפי טקסטים טלוויזיוניים. הרבה פעמים ילדים מפתחים טעם בעקבות השיחות עם ההורים, ילדים ידקלמו שסדרה מסוימת היא שטותית למרות שהם מאוד אוהבים אותה רק כי שמעו את ההורה אומר כך.

–        השלמה – ילדים נתקלים כל הזמן במידע שהוא חדש להם, ומטרת השיחות היא להשלים להם פערי ידע, זה לא קורה בכל משפחה יש משפחות שיותר ויש שפחות.

הממצאים – פול מסריס מחלק את הממצאים לשלושה סוגים :

–        סוג ראשון של שיחות – מטרתן להבהיר שמה שהילדים רואים בטלוויזיה הוא לא אמיתי, כל הורה נדרש לעיתים לומר לילדים שלו שהדברים המפחידים שהם רואים אינם מציאותיים. זה הכלי הראשוני שהורים משתמשים בו כדי להפריד קטגוריות בטלוויזיה.

–        שיחות שמטרתן להבהיר את הסבירות שהתוכן יתממש – אחד הדברים שקשה לילדים להבין הוא את הסבירות שדברים יקרו במציאות בעיקר עד גיל 8, האתגר של ההורה להבהיר שגם אם זה עלול לקרות הסיכוי מאוד נמוך, בא לידי ביטוי מה כדאי לקחת באופן רציני ומה לא.

–        שיחות בהם אימהות מעבירות לילדים שלהם שמה שהם רואים בטלוויזיה בהחלט קיים במציאות גם אם זה לא נעים. (זה חלק מהחיים כגון: חוסר צדק, רמאות וכו').

מסקנה – רואים שהילדים לומדים מהטלוויזיה הרבה מאוד דרך הגורם המתווך של ההורים, האמהות במקרה זה ממלאות תפקיד יותר מרכזי, בעזרת כך הילדים מפתחים טעם ביקורתי כלפי הטלוויזיה וגם כלפי מרכיבים סמויים יותר. כגון: ערכים.

ג. שיחות כחלק ממערכי התקשורת במשפחה – אוסטין (1993)

מתבסס על המחקר של מסריס וסארט. אוסטין טוען ששיחות שמכילות את שלושת המרכיבים (אישור, השלמה וקטגוריזציה) מאפיינות בעיקר משפחות עם אוריינטציה מושגית גבוהה ושיחות כאלה מלמדות את הילד אפילו יותר מדוגמה אישית מצד אחד מההורים. לדעת אוסטין השיחות הללו מקלות לילד את ההתמודדות עם המציאות.

ד. הטלוויזיה כספר מדבר – למיש ורייס (1986)

החוקרות התמקדו בילדים בגילאי חצי שנה עד 3. המחקר נעשה באמצעות צפייה משותפת של ילדים עם אמהות בטלוויזיה ובעקבות המחקר הגדירו החוקרות 4 סוגי שיחות :

–        שיום – לתת שמות לחפצים – תרגול חוזר ונשנה של שמות חפצים דמויות לדוגמה – "הנה כלב" , "הנה כדור".

–        הצגת שאלות – הצגת שאלות מצד ההורה כדי לכוון את תשומת הלב של הילד לטלוויזיה או להפגין מעורבות עצמית- סוג של פיקוח מצד ההורה. לדוגמה – "איפה הכלב", "איפה הכדור".

–        מתן תגובה – כביטוי לנוכחות של ההורה וחיזוק הדברים של הילדים עצמם. לדוגמה הילה אומר "כדור" והאם אומרת לו "כל הכבוד".

–        הצגת תיאור – מדובר על מונולוג מצד ההורה שמתאר את מה שמתרחש על המסך.

החוקרות מסכמות ואומרות שניתן להגדיר את הטלוויזיה כספר מדבר שתורם להעשרת העולם המושגי והלשוני של הילד.

למידה – מחקר עקרי בתחום :

תיווך הורים ולמידה ישירה מהטלוויזיה – סלומון (1977)

סלומון בדק כ-90 ילדים בגילאי 5 והתמקד בנוכחות והמעורבות של ההורים בזמן הצפייה וההשפעה שיש לכך על הלמידה של הילדים מהטלוויזיה. מסתבר שלנוכחות של מבוגר בצפייה של הילד יש חשיבות גדולה להגברת הלמידה מהטלוויזיה וזה נוצר בשתי רמות :

–        הערות הבהרה – הערות מצד ההורה שתורמות ליכולת של הילד להבין ולהסיק מסקנות. יש חשיבות גבוהה למעורבות למילולית.

–        נוכחות – תורמת לכך שהילד יחשיב את הצפייה כפעולה חשובה יותר, יגביר את תשומת הלב שלו והריכוז כלפי התכנים וכל זאת בגלל הנוכחות של המבוגר שמהווה מעיין תגמול חברתי עבור הילד.

 

פחדים – תיווך הורים ופחדי טלוויזיה

פחד זה רגש אינסטינקטיבי שקיים לכולם מגיל 0. זה אינסטינקט ששומר עלינו. הגורמים לפחד משתנים עם הגיל. הטלוויזיה היא תורם די משמעותי ליצירת הפחד אצל ילדים והתיווך מסייע להתמודד עם הפחד. לילדים צעירים התיווך צריך להתבטא באסטרטגיות פיזיות, ילדים מבוגרים יותר (8,7) ההתמקדות בפחד צריכה להיות דרך אסטרטגיות קוגניטיביות.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: