סוגי עיתונות שהתגבשו: 1. עיתונות חדשה- משלבת דיווח עם פרשנות בסגנון כתבות צבע, מגזינים, סופי שבוע וכו'. 2. עיתונות חוקרת- חושפת פרשיות, מבקרת וחוקרת מחדלים ושחיתויות. 3. עיתונות לוחמת- מייצגת ונלחמת עבור קבוצות מיעוט חלשות ומקופחות. 4. עיתונות מדייקת- שמה דגש על איכות הכתיבה, עומק, נתונים מספריים מדויקים, גרפים, סטטיסטיקות וסקרים. 5. עיתונות צהובה- דגש על רגש, רכילות, חטטנות, תמונות, צבע, וולגריות- מטרתה למכור! הגישה הכלכלית פוליטית תבקר את הפניה למכנה המשותף הנמוך והרחב שתורם להכנסות ומונע ביקורתיות. פרנקפורט- שטחיות, רדידות, הסחת דעת מקשיי היומיום, נגישות למידע שמעניקה אשליית שוויון. ההגמוניה תבקר את העיתונות המדייקת בכך שהיא משכנעת את ההמון שמסרי האליטות טובים עבורו.
מקלוהן– המדיום הוא המסר– גישה אופטימית, העולם בעידן הטכנולוגי הוא "כפר גלובלי" במובן חיובי, יתקיימו חיי שיתוף והרמוניה ברמה גלובלית עקב צריכת תכנים משותפת. מחלק התפתחות דטרמיניסטית של התקשורת ל-3 שלבים: 1. שלב השבט- חברה אוראלית, תקשורת בינאישית פנים אל פנים, מופעלים כל החושים, חוויה רב-חושית. 2. הפרישה מהשבט- הדפוס מרחיק האדם מהחברה והקריאה היא חוויה חד-חושית אינדיבידואלית. 3. החזרה אל השבט- הכפר הגלובלי, הטלוויזיה החזירה את החוויה הרב-חושית ויוצרת לכידות, מחזקת את תחושת השבט בכפר הגלובלי. לסיכום, מקלוהן- כפר גלובלי, אופטימי, 3 שלבים שימוש בלשון ודקדוק.
איניס– ותיק יותר, פסימי (הקשר בין הדורות נחלש) אוהד כל א. תקשורת שיוצר איזון, מבחין בין הטיה במרחב (מגשר על פני מרחקים גיאוגרפים, תפוצה וניידות) לבין הטיה בזמן (מהירות, תיעוד שימור ואחסון). טוען שנין להבחין בין חברות שונות עפ"י רמת התפתחותן הערכית והתרבותית (ציוויליזציה). חברה בעלת מאפייני הטיית זמן: דתית, טקסית, שמרנית, מקפידה על ערכי מוסר והיררכית. יש קשר חזק בין הדורות. חברה עם הטיה במרחב: מודרנית, חילונית, חומרית, מדעית עם משטר ריכוזי. הקשר בין הדורות נחלש. גם איניס וגם מקלוהן טוענים שהתקשורת היא המשנה את החברה, אין חשיבות לתוכן.
