דת אצל קרל מרקס
הסיכום להלן הינו חלק מסיכום הקורס "אידיאולוגיות מודרניות" מתוך מאגר הסיכומים במדעי המדינה
ציטוט מפורסם של קרל מרקס קובע כי "הדת היא האופיום של ההמונים" – הכוונה היא שבתוך הדת יש רעיון של שחרור, הדת מדברת על שלמות העולם לאור גילוי האלוהות, על העולם הבא שהוא עולם של אמת מול עולם השקר, צדיקים מול אגואיסטים. אם כן, לדת יש חזון אנושי שהעולם לא יכול לבטא ולהיות. לכן בדת יש גורם מהפכני, אם נשווה את עולם הדת לעולם העכשווי, הרי הדת מגלמת ביקורת על העולם הקיים ולה יש גורמים שהיא שומרת אל מול העולם המכוער. העולם שנוצר באומנות הוא עולם של יצירה טהורה, בני אדם אומנם לא יוצרים מתוך עצמם אבל ספרות כן עושה זאת, ציור כן עושה זאת, זה מביא לתחושה של התעלות ושחרור.
אם כן, דת, אומנות, ציור, ספרות, פילוסופיה וכו' הם דרכים לבטא את מה שחסר בעולם הקיים. העולם לא מאפשר את הדברים האלו, אבל כשסופר כותב זה משחרר את הכוחות הפנימיים ולכן ספרות היא סתירה לעולם הקיים. השחרור הרוחני של הדת נותן לנו טעם של מה שהיה יכול להיות במציאות, היות והמציאות לא מאפשרת את השחרור הזה, הדת מביאה אותו בדברים שונים שחייבים לראות.
אם הדת מהווה את בניין-העל לעולם הקפיטליסטי הקונקרטי, הרי הדת היא גם היא אחד מאבני הפיקוח על בני האדם. הדת היא לא כוח שמתחבר לצד הרפורמיסטי של המפה, לרוב הכנסייה הייתה חלק מהקיסרות.
