חברה ואינטרנט: היבטים של האינטרנט כאמצעי תקשורת המונים
הסיכום לפניכם הוא חלק מסיכומי הקורס "חברה ואינטרנט" כחלק מאסופת הסיכומים בסוציולוגיה באתר.
יוצרים וקהלים יכולים להתחלק בדרך כלל לארבע קטגוריות: (א) תקשורת א-סינכרונית אחד לאחר, כמו דואר אלקטרוני. (ב) תקשורת א-סינכרונית רבים לרבים, כמו יוזנט, לוחות מודעות אלקטרוניים, וליסטסרברים הדורשים מהנמען להירשם לשירות או להתחבר לתוכנה כדי לקבל נגישות למסרים סביב נושא מסוים או נושאים מסוימים. (ג) תקשורת סינכרונית שיכולה להיות אחד לאחד או אחד לכמה, או אחד לרבים ויכולה להיות מאורגנת סביב נושא, בניה של אוביקט או משחק תפקידים, כמו MUD וכן הטרנספורמציות השונות שלהם כגון רשתות חברתיות וחדרי צ'אט בשירותים מסחריים. (ד) תקשורת א-סינכרונית המאופיינת באופן כללי על ידי צורך של הנמען לחפש אתר כדי להגיע למידע, שעשוי להיות כרוך ביחסי מוען-נמען של רבים לאחד, אחד לאחד או אחד לרבים כמו לדוגמה אתרים ברשת, גופרים ועוד.
המשגה מחדש של הקהל עבור התקשורת המתקיימת באינטרנט מהווה בעיה גדולה, שהופכת חשובה יותר ויותר כאשר ספקי המידע המסחרי נכנסים לאינטרנט בהמוניהם. כיום הקימו אלפי מוענים מסחריים אתרים או אתרי גופר כדי שאנשים יוכלו להגיע אל השירותים שלהם או לקבל מידע על השירותים הללו. בספטמבר 1995 כללו כלי החיפוש באינטרנט 123 שירותי עיתונים אמריקאים שונים ויותר מ-1,300 שירותי כתבי עת שונים, באתרים נפרדים ברשת. בימינו מודבר במיליארדי איש ועשרות מיליוני עיתונים, שירותי מידע ובלוגים. קשה לחזות את עתיד אמצעי תקשורת ההמונים המסורתיים באינטרנט- מי יהיה הקהל, כיצד יגיע הקהל הזה לשירותי מידע ובידור, ואיזה רווח אפשר יהיה להפיק מהשירותים הללו. נבדקת במקביל השפעת תקשורת האינטרנט על הקהל. חוקרי תקשורת ההמונים ירצו לבדוק את סוגיות חיפוש המידע ופערי הידע וכן שאלות המבוססות על שימושים וסיפוקים, המתייחסות לקהל. מכיוון שהאינטרנט משמש גם לבידור בנוסף להיותו מקור מידע, החוקרים ירצו לדעת האם האינטרנט מתפקד באופן שווה לאמצעי תקשורת אחרים המספקים את צורכי הבידור, והאם יש השפעות שליליות בהפצה של פורנוגרפיה ומתקפות מילוליות על חברים בקהל. קיימות גם שאלות על התמכרות קהל לסוגים מסוימים של תקשורת ובידור באינטרנט. כאשר בודקים את השימושים באינטרנט כאמצעי תקשורת המונים, עולות שאלות אודות טיב התוכן התקשורתי. עם התרבות הספקים המסחריים באינטרנט, ועם סיפוקו של מידע פוליטי רב יותר, מתעוררת גם הבעיה מי קובע את סדר היום במדיום החדש.
סוגיה נוספת בתקשורת המונים הינה מהימנות. לאמצעי תקשורת ההמונים המסורתיים נוטים ליחס מהימנות ביחס למידע שלהם. לאינטרנט נוטים לייחס מהימנות מוגבלת כרגע, וייתכן שעצם המושג מהימנות ישתנה גם הוא כתוצאה מכך. לאחרונה, בקבוצות דיון פמיניסטיות, התחיל מישהו להעיר הערות שנראו לא לעניין בדיון רציני בסוגיות פמיניסטיות. כעבור כמה ימים התברר כי הוא היה דמות יצירת מחשב ולא תורם אמיתי לדיון. כיום אין שום דרך לדעת מי מהכותבים באינטרנט הינם אמיתיים שלא לדבר על מהימנותם. אמצעי תקשורת ההמונים התמודדו עם הסוגיה הזאת בתוך הארגונים שלהם, והעסיקו עורכים ובודקי עבודות כדי לקבוע עד כמה המידע מדויק. באינטרנט מהימנות המוענים השונים תהיה שונה ממוען למוען. אתרי אמצעי התקשורת המסחריים זוכים למהימנות רבה יותר יחסית, ומקורות לא ידועים זוכים לפחות. על המשתמש תהיה מוטלת האחריות לקבוע כמה אמון יש לתת בכל מקור נתון.
שאלה נוספת נודעת לתחלופה שבין מפיקים ומקבלים של מסר. אחד היתרונות שמרבים להזכיר ביחס לאינטרנט הוא שחבר בקהל יכול להיות גם יוצר מסר. אנו עשויים לגלות לא מעט על יוצרי המסרים מתוך תוכן המסרים האלקטרונים שלהם, אולם מה בנוגע לאלה שרק "מציצים"? (מי הם, מה גודל הקבוצה שלהם, באיזו מידה הם דומים לקהל הפסיבי יותר של הצופים בקומדיות מצבים טלוויזיוניות, מדוע הם נשארים במצב של "מציצים" ולא הופכים גם הם ליוצרי מסרים והאם יש משהו באופי המדיום אשר מונע את השתתפותם). שאלות נוספות מתייחסות ליצירת תרבות, לפיקוח חברתי ולתקשורת פוליטית (האם האינטרנט יהיה בסופו של דבר נגיש לכל, כיצד יוצאו קבוצות מסוימות ממעגל המשתתפים, המחשבים נוצרו במקור כדי לסייע בלוחמה והם התפתחו בתרבות מסוימת ובלעדית ביותר, האם נוכל למצוא את ההשפעות התרבותיות הללו בדרך בה נוצרים מסרים באינטרנט?).
החלת תיאוריות על תקשורת מתווכת מחשב על האינטרנט
בסקירת המחקר בנושא מחשבים וחינוך, מציינים אושי וסלף שהתיאוריה השלטת הייתה תיאוריית הלומד המשול לדלי. על פי תפיסה זו, ידע הוא כמו נוזל שמוזגים את תוך התלמיד. זה מעלה היבט שיש לשקול כאשר מתבוננים על חקר תקשורת ההמונים ביחס לתקשורת מתווכת-מחשב עד כמה אפשר להחיל את התיאוריות והמתודולוגיות הקיימות על מדיום חדש זה. גם כאשר מתפתחות טכנולוגיות תקשורת חדשות, נראה כי החוקרים משתמשים בתבניות המחקר שהוגדרו עבור הטכנולוגיות הקיימות כדי להסביר את השימושים ואת ההשפעות של אמצעי התקשורת החדשים. אימוץ תבנית מחקר מטכנולוגיית תקשורת אחת לטכנולוגיית תקשורת אחרת איננו יוצא דופן. ורטלה וריבס חקרו את ההיסטוריה של חקר תקשורת ההמונים בארצות הברית בתחום של ילדים ואמצעי תקשורת. עם הופעתו של כל מדיום חדש, התעורר דיון ציבורי לגבי תפיסת השפעת תכני המדיום על ילדים כבעיה חברתית. כפי שמציינים ורטלה וריבס, החוקרים הגיבו למחלוקת הציבורית סביב אימוץ אמצעי תקשורת חדש למערך החיים האמריקאיים. בהתייחסות לחקר האינטרנט כאמצעי תקשורת המונים, נראה כי המושגים הקיימים הבאים מהווים נקודות מוצא שימושיות. חלק מהמושגים נבעו מחקר התקשורת הבין אישית או התקשורת בקבוצות קטנות, אחרים שימשו לבדיקת אמצעי תקשורת המונים. חלקם מתייחסים לאופיו של המדיום, ואילו אחרים מתמקדים בקהל של המדיום. המסגרת המושגית הזאת שאומצה על ידי חוקרים בתחום התקשורת הארגונית ובתחום הפצת חידושים, מכלכלנים, רופאים וסוציולוגים, עוזרת להבין את גודל הקהל הנדרש על מנת שטכנולוגיה חדשה תיחשב למצליחה, ואת אופי הפעולה הקולקטיבית כפי שהיא מיושמת לגבי אמצעי תקשורת אלקטרוניים. כדי שמדיום כלשהו ייחשב לאמצעי תקשורת המונים, ולפיכך משתלם מבחינה כלכלית למפרסמים, צריך להגיע למסה קריטית של מאמצים. בתחילה, עומד רעיון המסה הקריטית בסתירה לאימוץ, שכן דרוש מספר מסוים של משתמשים אחרים כדי שהוא ייתפס כחידוש שכדאי לאמצו. (הטלפון או הדואר האלקטרוני לדוגמה לא היו שימושיים במיוחד לגבי המאמצים הראשונים, כיוון שרוב האנשים לא יכלו לקבל את המסרים שלהם או לשוחח עמם). ואלנט מציין שהמסה הקריטית מושגת כאשר כ- 10% עד 20% מהאוכלוסייה מאמצים את החידוש. כאשר מגיעים לרמה כזאת, אפשר להפיץ את החידוש לשאר המערכת החברתית. שיעור אימוץ המחשבים במשקי הבית בארצות הברית עולה בהרבה על המספר הזה, אבל שיעור חיבורי המודם הנדרשים לשם חיבור לאינטרנט עדיין לא הגיע למספר זה.
בגלל אוסף השירותים התקשורתיים המרכיבים את האינטרנט- לוחות מודעות אלקטרוניים, קבוצות יוזנט, דןאר אלקטרוני, צ'טים, אתרים, רשתות חברתיות וכדומה- אפשר להתייחס אל מושג המסה הקריטית באינטרנט כאל משתנה, ולא כאל אחוז קבוע של מאמצים. צריך פחות אנשים כדי לקיים צ'אט או קבוצת פייסבוק מאשר כמות אנשים הנדרשת ללוח מודעות אלקטרוני או לסוג אחר של קבוצת דיון. צריך מספר גדול יחסית של משתמשי דואר אלקטרוני כדי ששני אנשים כלשהם יקיימו שיחה, אולם שני אנשים אלה בלבד מהווים את המסה הקריטית לגבי כל שיחה נתונה. כדי שקיומו של לוח מודעות יהיה מוצדק, תוכנו צריך להיות מעמיק ומגוון. אם הקהל, המשמש גם כמקור המידע בלוח המודעות האלקטרוני, הוא קטן מדי, לוח המודעות אינו יכול להחזיק מעמד בשל דלות התוכן. מסה קריטית גדולה הרבה יותר תידרש כדי שקבוצה כזו תקיים את עצמה- כ- 100 משתתפים או יותר. בסיס הנתונים המבוסס על שיקול דעת, כפי שמגדירים קונולי ותורן, הוא "מאגר משותף שכמה משתתפים יכולים, אם הם בוחרים בכך, לתרום לו מידע בנפרד". אם איש אינו תורם מידע, בסיס הנתונים אינו יכול להתקיים. נדרשת מסה קריטית של משתתפים כדי לשאת את ה"טרמפיסטים" במערכת, ובכך לספק את התועלת הציבורית הזאת לכל החברים, המשתתפים או הטרמפיסטים. אף כי תיאוריית המסה הקריטית מיושמת על ארגונים, שכלול זה של התיאוריה הוא דרך התייחסות מועילה לליסטסרבים, ללוחות מודעות אלקטרוניים, לקבוצות יוזנט ולשירותי אינטרנט אחרים שבהם חייבים המשתתפים למלא את חלקם בתהליך באמצעות תרומות בכתב. לכל אחד משירותי האינטרנט המסוימים הללו אפשר להתייחס כפי שאנו מתייחסים לתחנות טלוויזיה ייעודיות, לעיתונים בערים קטנות, או לכתבי עת המתמחים בתחום מסוים. אולי אף אחד מהם אינו מגיע לקהל המונים של ממש, אבל בשילוב עם כל התחנות, העיתונים וכתבי העת האחרים המופצים במדינה, הם מהווים חלק מתקשורת ההמונים. כך ייחשב האינטרנט עצמו לאמצעי תקשורת המונים, בעוד שהאתרים והשירותים המסוימים הם המרכיבים שהמדיום הזה מורכב מהם.
