השבת – הלכה ומנהג: . הלכתא רבתא לשבתא ואיסורי חז"ל בשבת
המאמר להלן הוא חלק מסיכום הקורס חגי ישראל: תלמוד, הלכה ומנהג ומאסופת הסיכומים בנושאי יהדות באתר
חנניה בן חזקיה (שהיה מראשי בית שמאי), אסר מספר דברים שמא יהוו חילול שבת בשגגה: איסור על תענית בערב שבת, אין לאמן לצאת בערב שבת עם כיל עבודתו, לא החייט במחטו, לא הנגר בקיסם באזנו, ולא הסופר בקולמוסו. כך קבעו חכמים גם כי אין להסתפר בערב שבת סמוך למנחה, לא להיכנס לבית המרחץ (להזיע), כדי שפעולות אלא לא ימשכו עד לאחר החשיכה.
איסורים נוספים שגזרו בית שמאי:
ישיבה בדין בערב שבת
זהי הלכה שמקורה קדום, אסור לשפוט דיני נפשות בערב שבת (כי אם יצא חייב לא יוכלו להורגו ביום שאחרי – שבת). דיני ממונות אפשר. לפני החורבן לא היו דנים גם דיני ממונות, זה מנהג שכנראה בא מן האיסור של אוגוסטוס להיות עדים מהשעה התשיעית. האמוראים לא עסקו בדין בכלל בערב שבת כדי לא להפריע לשופטים להתחיל בהכנות לחג. לסיכום, דיני ממונות לא נקבעו כאסורים אך השתדלו שלא לעסוק בהם, ואפילו לא שלחו זימונים לאנשים בימים אלו.
איסור ישיבה בדין בערב שבת ובערב יום טוב.
אירוסין ונישואין וסעודתם בערב שבת
בתלמוד הירושלמי כתוב שאין להינשא בערב שבת – כיוון שחוששים שהארוחה תהיה לכבוד החתונה ולא לכבוד השבת, וכן לא נישאים במוצאי שבת, כדי שלא יסבלו מהטרדות בנוגע להכנות במהלך השבת. דבר נוסף הוא שחתן לא יבעול (ביאה ראשונה) לא בערב שבת ולא במוצאי שבת, כדי שלא ישכח בהיותו טרוד בסעודת הנישואין וישחט עוף. לגבי אירוסין, הדבר מותר בערב שבת רק בתנאי שזה לא יהיה מלווה בארוחה. למרות שבימי הביניים אף לעיתים קיימו ארוחה. ויש אפילו שנישאו בערב שבת (בעיקר בשכבות העניות) בגלל שבערב שבת ניתן להסתפק בסעודה צנועה.
