השבת – הלכה ומנהג: הכנת צורכי אוכל נפש לשבת
המאמר להלן הוא חלק מסיכום הקורס חגי ישראל: תלמוד, הלכה ומנהג ומאסופת הסיכומים בנושאי יהדות באתר
קדושת ואיסורי יום השבת השפיעו על הליכות יום השישי ואף על יתר ימות השבוע.
איסור מלאכה בשבת חייב הכנה מוקדמת של צורכי אוכל נפש, שהאדם זקוק להם בשבת. ע"פ היהדות ההלניסטית, אף הוא (יום שישי) כונה "יום ההכנה". באדיקט של אוגוסטוס קיסר "ולא יאולצו לשמש ערבים בשבתות או ביום ההכנה, החל מן השעה התשיעית". נוסף על כך ישנן עוד דוגמאות בהם התייחסות אל יום זה כאל יום ההכנה, לעומת זאת במקורות חיצוניים אחרים מכונה הוא, ערב שבת, או היום לפני השבת.
על חובת ההכנה מדובר גם בספר היובלים ובשם יט', שם מוזכר לא לעשות מלאכה ולא לאכול אוכל שלא הוכן לפני יום שבת. רב חסדא השווה את חובת אדם להשכים קום להכנות לשבת, ללקיטת המן במדבר, שהייתה נעשית בבוקר כדי להכינו לשבת. בין התקנות שמונו במסכת בבא קמה בתלמוד הייתה שתהא אישה משכמת ואופה. יש שמפרשים תקנה זו שתשכים אישה בכל יום, ויש מפרשים שהכוונה לערב שבת. בתלמוד הירושלמי מפורש, שההכנות כל כך מרובות שאפילו אליהו הנביא ימנע מלבוא ביום זה.
יום שישי – יום ההכנה (ספרות היהודית – ההוליסטית)
ערב שבת – היום שלפני שבת (מקורות חיצוניים אחרים, כגון יהדות, מכבים, קדמוניות.
כל ההכנות לשבת יעשו מהשכם בבוקר יום שישי ולא בשבת.
סיפור על אשתו של ר' חנינא בן דוסא שהתביישה בדלותם והייתה מסיקה את התנור בערב שבת על מנת שיעלה עשן וכך יוסתר דבר דלותם מהבריות ולא יזדקקו לצדקה. פעם נכנסה שכנה ואשת חנינא בן דוסא חששה שתתגלה התרמית אך מיד התמלא התנור לחמים עד ששכנתה קראה: פלניתא! פלניתא! אייתי מסא , דקא חריך לחמיך! (בתרגום חופשי: "בואי רדי את הלחם שלא ישרף")
