באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים, מלחמה שמשה דיין הגדיר אותה כ"מלחמה כבדת ימים, כבדת דמים" , מלחמה שבאה בהפתעה ויש כאלה המכנים אותה "מלחמת היום השביעי של מלחמת ששת הימים".
מלחמת יום הכיפורים פרצה בגלל הגורמים הבאים:
- רצון נקמה ערבית- מכיוון שמדינות ערב איבדו במלחמת ששת-הימים שטחים רבים הם הקשיחו את הקו נגד ישראל במה שקרוי שלושת הלאוים (מלשון לא) של חרטום: לא הכרה בישראל, לא משא ומתן וכמובן לא שלום. הרצון הערבי להחזיר את שטחי המלחמה (סיני ורמת הגולן) היה אובססיבי וזו הסיבה מדוע הם התוו את המלחמה כבר מ-1970 (היום שבו הסתיימה מלחמת ההתשה).
- קיפאון מדיני- בעקבות מלחמת ששת הימים היו יוזמות שונות ומשונות במזה"ת, בד"כ יוזמות אמריקאיות: רוג'רס, קיסינג'רס וכו'. כל היוזמות כשלו, בד"כ מסרבנות ישראלית ובמטרה להתניע את התהליך המדיני יצאו מצרים וסוריה למלחמה.
- שאננות מודיעינית- כשלון המודיעין הישראלי מדינת ישראל החל מסוף שנות ה-60 אל תוך שנות ה-70 המודיעים הישראלי היה שבוי במה שנקרא "הקונספציה"- מדובר בתפיסה מודיעינית שמגדירה את הסבירות למלחמה כסבירות נמוכה, כלומר, גם אם יש לנו אותות מפורשים למלחמה (יש סימנים עדים, מתריעים למלחמה כמו: איוש מפקדות, גיוס מילואים, ארטילריה וכו'), אמ"ן בפיקודו של האלוף, אלי זהירה, היה שבוי בקונספציה הזו, שדחה כל אפשרות למלחמה למרות הסימנים המתריעים, כשרקבלילה של יום הכיפורים, כלומר, בין ה-5 ל-6 היה שבני האזור למלחמה.
- מערכת בחירות בפתח- כלומר, מפלגת השלטון נמצאת בהכנות לבחירות והיא איננה רוצה להיכנס למהלכי מלחמה לקראת אותה מערכת בחירות (לא רוצה לחמם קווים, תהליכים, היא מרדימה את העסק)
- השאננות הביטחונית- בעקבות מלחמת ששת הימים מדינת ישראל הרחיבה משמעותית את גבולותיה מה שנתן לעם תחושת שאננות ביטחונית (כאילו מעולם מצבנו לא היה יותר טוב) שהקרינה גם על הזירה המדינית.
מדובר בימים של אופוריה (אחרי מלחמת ששת הימים) שמקדשת את צה"ל, את האלופים. המשפט שמייצג את השאננות הביטחונית לפני מלחמת יום הכיפורים הוא משפטו המפורסם של משה דיין שאמר: "טוב שארם א- שיח בלי שלום, מאשר שלום בלי שארם א-שיח"
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון
