תולדות האמנות: פוסט-אימפרסיוניזם
מתוך: מבוא לתולדות האמנות-סיכומים
הפוסט אימפרסיוניזם הוא שם כללי לאמנים שפעלו במקביל לאימפרסיוניסטים או קצת אחריהם, אשר דחו היבטים מסוימים מגישתם של האימפרסיוניסטים, בחפשם אחרי כיוונים חדשים. ההתנגדות לאימפרסיוניזם או הבנייה של כיוונים חדשים בהסתמכך עליו, באה לידי ביטוי הן בגישות חדשות לטבע, והן בתכנים אחרים, אשר ניזנחו בקרב אמני התנועה האימפרסיוניסטית.
הפוסט אימפרסיוניזם אינו קבוצה מוגדרת בתולדות האמנות מבחינה סגנונית אלא מונח המתייחס יותר לתקופה אמנותית בה סדרה של אמנים וקבוצות שדחו מסיבות שונות את אמנות האימפרסיוניזם. אחד המאפיינים של הפוסט אימפרסיוניזם הוא הצורך לביטוי סובייקטיבי וטביעת אצבע של חוויה אישית על הרושם המתקבל מהטבע. האימפרסיוניזם ביקש להביט בטבע במבט אובייקטיבי ולהתחקות אחר הרושם (אימרפשיון) שהוא מותיר באדם. במובן מסוים הפוסט-אימרפסיוניזם ממשיך את המגמה הזו אך מוסיף לרושם של הטבע גם את הרושם האישי-רגשי של האמן\אדם החווה אותו. האימפרסיוניזם הוביל לפיכך למגמה מסוימת של הפשטה והסמלה של האמנות והוא סלל את הדרך לאקספרסיוניזם שבא לאחריו.
הפוסט אימפרסיוניזם השתמש בטכניקות הציור והצבע של האימפרסיוניזם אך תוך נטייה לשימוש בצבעים כהים יותר ולסגנון חופשי יותר. הבדל נוסף בין האימפרסיוניזם לפוסט-אימפרסיוניזם הוא הנטייה של חלק מהאמנים הנכללים בתקופה זו לדחות את נושא הציור של הטבע ולהתחיל לתאר אובייקטים אחרים. המפגש הרגשי הוא שניצב במרכז עניינם של הציירים הפוסט אימפרסיוניסטים כמו פול סזאן וואן גוך. המימד האישי-רגשי הזה בא לידי ביטוי הן בפרשנות יותר חופשית של המידע החזותי מזו שהרשו לעצמם האימפרסיוניסטים והן בטביעת אצבע מודגשת יותר של האמן והאישיות שלו ביצירות עצמן, כפי שניתן לראות היטב באמנות של ואך גוך.
כאמור, הפוסט אימפרסיוניזם איננו קבוצה אחידה של אמנים אלא למעשה אסופה של תת-קבוצות הכוללת בתוכה את האר-נובו, סימבוליזם, פוינטליזם, תנועת הנאביס וכן נאו-אימפרסיוניזם. הציירים הנמנים על תקופת הפוסט-אימפרסיוניזם הם אדגר דגה פול סזאן, ואך גוך, פול גוגן, טולוז לוטרק, ז'ורז' סרה ועוד.
המונח פוסט אימפרסיוניזם נטבע על ידי מבקר האמנות רוג'ר פריי בתערוכת ציוריו של מאנה שאצר בלונדון בשנת 1910, אם כי כמובן שהזרם כזרם התקיים קודם לכן.
