מספר גורמים עמדו ברקע של מלחמת ששת הימים:
1)במשך שנות השישים, הביעו מנהיגי ערב ובראשם נאצר, את מחויבותם לחיסול מדינת ישראל. התפיסה באה לידי ביטוי בהקמת אש"פ, שהאמנה הלאומית שלו שללה את קיום מדינת ישראל וקראה לחיסולה. הוקם פיקוד משותף למאבק נגד ישראל.
2)החמרת המתיחות וחילופי האש בגבול עם סוריה- המאבק על תוכנית המוביל הארצי, ניסיון ההטיה הסורי של מקורות הירדן ותחילת פעולות הפתח, בתמיכתה של סוריה, משנת 1965. באפריל 67', בקרב אווירי, הפילו מטוסי חה"א 7 מטוסי קרב סוריים.
3)התעצמות צבאות ערב והנשק הסובייטי החדירה בקרב מנהיגי ארצות ערב את האמונה בעדיפותם הצבאית.
הצעדים שנקט נאצר בתקופה שקדמה למלחמה (אפריל-יוני 1967)
במאי 1967 נסחפה מצרים למלחמת ששת הימים בתהליך שכלל חמישה שלבים:
1) הסובייטים הודיעו למצרים כי ישראל ריכזה כוחות בגבול עם סוריה, כביכול מתוך כוונה לתקוף אותה. לידיעות אלו לא נמצא ביסוס אולם סוריה ביקשה את עזרתה של מצרים ונאצר חש שחובה עליו לפעול כדי לסייע לסוריה.
2) נאצר דרש פינוי כוחות האו"ם שחצצו בין הצבא המצרי למדינת ישראל והאו"ם פינה את כוחותיו.
3) נאצר שאף להוכיח את מעמדו המרכזי בעולם הערבי והניע כוחות צבא לתוך סיני- שהיה שטח מפורז משנת 1957. מאה אלף חיילים מצריים ו- 900 טנקים נערכו בסיני.
4)נאצר סגר את מיצרי טיראן לתנועת אוניות לאילת, בידיעה שמנהיגי ישראל רואים בכך עילה למלחמה.
5) נאצר הכריז שהמלחמה הצפויה תחזיר את המצב לזה שהיה לפני 1948. ב- 30 במאי כרת ברית גם עם ירדן ועיראק.
מהלכים אלו הביאו לשני תהליכים:
א) ישראל, נוכח ריכוז הצבא המצרי בסיני, נאלצה לגייס מילואים. היא ניסתה, באמצעות ארה"ב, להביא לנסיגת הצבא המצרי ולפתיחת המיצרים. אולם ארה"ב לא הייתה מוכנה להפעיל את כוחה לפתרון הבעיה. ישראל הבינה שעליה לפעול לבד.
ב) בעולם הערבי התגבשה קואליציה צבאית נגד ישראל- המלך חוסיין הצטרף לנאצר והוקמה קואליציה שכללה את מצרים, ירדן, סוריה, עיראק ומדינות ערביות נוספות. במדינות ערב גאה גל של התלהבות עממית נגד ישראל שהניע את התהליכים שהובילו למלחמת ששת הימים.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון
