מבוא לאסלאם: היהדות והנצרות באסלאם

סימנים ביהדות ובנצרות לבואו של הנביא

המקור היהודי: "נביא מקרבך מאחיך כמוני לך יהוה אלוהיך אליו תשמעון….. נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתי דברי בפיו ודבר אליהם את כל אשר אצוונו" (דברים ט"ו). המסורת היהודית מייחסת את הפסוקים הללו לאחר הנביאים האחרונים (תרי עשר). ובאסלאם: "הן משה אמר אל אבותינו: נביא יקים לכם ה' אליהכם מקרב אחיכם כמוני אליו תשמעון ככל אשר ידבר אליכם". (3,22). סביב הפסוקים הללו מתפתחת מסורת ופרשנות אסלאמית ענפה המגוללת את הקשר בין ההכרזה בתנ"ך להופעת מוחמד. היהדות והנצרות, לא רק הכירו בהגעתו העתידית של נביא נוסף, אלא אף ציפו לו. הויכוח בין שלושת הדתות הוא בתקופת תוף הנבואה. היהודים מסיימים עם תרי-עשר, הנצרות בישו והאסלאם במוחמד. האסלאם והנצרות לא מתכחשים ליהדות, ואסלאם לא מתכחש לנצרות.

אישור הנצרות והיהדות באסלאם

"אלה אשר הולכים בעקבות הנביא האומי, אשר את שמו הם מוצאים כתוב בתורה ובאנג'יל (הברית החדשה), אשר מדריך אותם לעשות את הטוב ואוסר עליהם את הרע, ומתיר להם את המזונות הטובים ואוסר עליהם את הרעים, ויסיר מעליהם את הכבלים. אלו אשר יאמינו בו יחזקו אותו ויתמכו בו וילכו אחרי האור אשר הורד יחד איתו, אלה הם המוצלחים" (7,155). כך בקוראן. הנביא האומי הוא הנביא העולמי. חותם הנבואה. הנביא הטוב מקודמיו, זה שהגיע אחריהם ובקבעות נסיון התיאולוגיה עד כה.

"וכאשר אמר עיסא בן מרים: 'הוי בני ישראל, אני שליח האל אליכם, המאשר את התורה שלפני, והמבשר על שליח, אשר יבוא אחרי, ושמו אחמד וכאשר הביא להם (לבני ישראל) את ההוכחות, אמרו זהו כישוף ברור'" (6,61). עיסא – ישו. הקוראן מתייחס לישו כשליח האל (מכיר בנצרות), המדבר אל בני ישראל ומאשר את תורתם (הכרה ביהדות). סיפת הפסוק מתאר את התכחשות היהודים לדת החדשה, לנביא החדש. הפסוק הזה משמש כבסיס לטיעונים החריפים שמופיעים בקוראן כלפי היהודים. אחד הטיעונים שנובעים מהפסוק, אומר שהאשם הגדול של היהודים הוא בכך שלמרות שכתוב בתורה שמוחמד הוא הנביא שיבוא, הם (היהודים) התכחשו לבואו, התנגדו לה וטענו שכל דבריו הם שקר. היהודים, כך ממשיך הקוראן, טפלו על מוחמד שהוא נביא שקר, ופרשנות הקוראן מסבירה – מתוך קנאתם בו. מדוע מצויין השם אחמד ולא מוחמד? שני השמות מגיעים מאותו השורש: ח.מ.ד – תשבוחות. מוחמד – המשובח. אחמד – המשבח. בנוסף, כך לפי המסורת, למוחמד יש עוד שני שמות: אחיד (המסיט – מסיט את החוטאים מן הרוע אל דרך הישר, מסיט את הרוע מהם) ואל-מאחי (המוחק – מוחק את הדברים השגויים והרעים שהיו קיימים לפניו). מוחמד הוא המתקן. מתקן את הרע, מחזק את הטוב, משבח את האל ולו כל התשבוחות.

"לו היה משה הגלה לכם והייתם הולכים בעקבותיו ועוזבים אותי, הרי שהייתם טועים. ולו משה היה חי ומגיע לימי נבואתי, הוא היה הולך בעקבותיי" סוף סוף, לאחר זמן כה רב, הגיעה הדת המונותיאיסטית לשלמות. השלמות היא בשליחותו של מוחמד.