כלכלת ישראל- סיכום מאמר: שוק מט"ח שקל – דע מאין באת ולאן אתה הולך – דוד קליין
מתוך: מנהל עסקים: כלכלת ישראל – סיכומים: סיכומי מאמרים בכלכלה ומנהל עסקים
איך נקבע שער החליפין?
1. שנים 1948-1988 – שער קבוע, שנקבע על-ידי הממשלה. בנק ישראל התחייב לקנות ולמכור מטבע חוץ בכל כמות בשער נתון, שבעזרתו שמרו על השער עד הרגע בו רצו לשנותו. מאחר ולבנק ישראל אין מגבלות חוקיות או מנהליות, הוא היחיד שיכול לעשות זאת.
במקרה של מכירת מטבע חוץ, יש הגבלה בכמות המטבע חוץ ברזרבות.במקרה של קנייה, עד שנות ה-90 לא הייתה בעיה כי הבנק יכול היה להדפיס כסף, אך מצד שני הצפת השוק בכסף, כתוצאה מרכישת מטבע חוץ, מערערת את יציבות המחירים ואת היציבות הפיננסית של השווקים הפיננסיים ושל המוסדות העוסקים בתיווך פיננסי.
את השער שינו בעקבות גירעונות במאזן התשלומים, שדלדלו את הרזרבות מעבר לקו האדום.
קו אדום – שווה ערך ל-3 חודשי ייבוא.
* בשנים אלו כל שינוי בשע"ח היה בכיוון של היחלשות השקל (פיחות).
פיחות ריאלי – השינוי בשע"ח מהיר יותר מאשר עליית המדד.
ייסוף ריאלי – עליית המדד מהירה יותר מאשר עליית השע"ח הנומינלי.
2. שנים 1989-1998 – החלו לעבור לשיטת הניוד האופקית ברוחב של 6%. במהלך העשור היא הוגמשה מספר פעמים עד למצב של גבול תחתון של 2% וגבול עליון של 6%. המרחק בין הגבולות הוא למעלה מ-40%. עד שנת 1994 בנק ישראל קבע את השע"ח למרות רצועת הניוד ולאחר מכן, העביר זאת לשוק, דבר שגרם לבנק ישראל לרכוש מטבע חוץ כדי למנוע מהשע"ח להתרחק משער האמצע לכיוון הגבול התחתון (עקב ייבוא ההון). בתקופה זו נקנו כ-10 מיליארד דולר. לאחר מכן לא היו התערבויות נוספות בשוק מטבע חוץ. בתקופה זו היו רק פיחותים נומינליים.
3. שנים 1999-2001 – בשנים אלו היו מקרים של ייסופים נומינליים. ב-1998 השע"ח נקבע על שער מסוים ומאז יש ייסופים ופיחותים.
הכוחות הקובעים את השע"ח מ-1994:
א. מצב החשבון השוטף במאזן התשלומים, כי לא היו תנועות הון משמעותיות אל המשק וממנו. כיום, מהווה גורם משני, כי הגירעון בחשבון השוטף לא גדול ולא תנודתי.
ב. תנועות ההון לטווח קצר. אשראי ופיקדונות של תושבי ישראל במטבע חוץ ושל תושבי חוץ בשקלים ותחליפיהם בשוקי הכספים בארץ ובחו"ל. תנועות אלו מגיבות לשינויים בפערי הריבית.
* בין השנים 1998-2000 הצטמצם פער הריבית (מגמה שהייתה צריכה ליצור ייבוא הון לטווח קצר), אך תנועות אלו לא שינו כלום.וזאת משום שתנועות הון לטווח קצר נקבעות על-ידי פערי הריבית וגם תוך התחשבות בסיכון השע"ח.
* מי שהשקיע במטבע חוץ יכול היה לצפות שהשקעתו תישא פירות (ריבית + פיחות). כיום, הריבית יכולה להתקזז עם הייסוף.
ג. תנועות ההון לטווח ארוך. השקעות ריאליות, שמגיעות מגיוס הון של חברות ישראליות בשוק ההון בארה"ב, מהשקעות ישירות בשוק המניות בארץ מהון לא סחיר של חברות ישראליות (גם גיוס הון על-ידי הנפקת אג"ח לטווח ארוך בחו"ל או על-ידי קבלת הלוואות לטווח בינוני מהבנקים בחו"ל). במקביל יש השקעות ריאליות של חברות ישראליות בחו"ל. תנועו אלו אינן תלויות בריבית לטווח קצר, אלא הן מונעות משיקולי רווחיות לטווח ארוך. עד שנות ה-90 ההשקעות תפחו וב-2001 ירדו בשל הנסיגה בכלכלה האמריקאית ובשוקי ההון ב, והן בשל עלייה במתח הביטחוני באזור.
הליברליזציה במטבע חוץ:
כדי שתתקיים ליברליזציה צריכים להתקיים מספר מהלכים:
1. משמעת פיסקאלית המובילה להקטנת החוב הציבורי.
2. משמעת מוניטארית השומרת על יציבות מחירים.
3. שוקי כספים והון מקומיים המשוחררים ממעורבות הממשלה.
* החלה ליברליזציה בהדרגה במהלך שנות ה-90. אפשרו חופש במתן אשראי לכל מטרה ולא רק למימון הייצוא. אפשרו למגזר העסקי להשקיע בחו"ל ואפשרו למשקיעים מחו"ל להשקיע בארץ, הסירו את המגבלה על השקעות במטבע חוץ של קרנות נאמנות, התירו למשקי הבית פיקדונות במטבע חוץ בארץ, ביטלו את ההקצבה לנוסעים לחו"ל, אפשרו השקעות פיננסיות בחו"ל וגם השקעות נדל"ן בחו"ל.
* משקיעים מוסדיים לטווח ארוך לא יכולים להשקיע במטבע חוץ ובחו"ל יותר מ-5% מתוך הנכסים שלהם.
* בעבר לישראל היו 2 מקורות חיצוניים למטבע חוץ – ממשלת ארה"ב ויהדות ארה"ב. בעשור האחרון המירה ממשלת ישראל חלק מהחובות הלא סחירים לממשלת ארה"ב בחוב סחיר והחלה לגייס אג"ח בשווקי ההון בעולם. המרווח על אג"ח של ישראל יחסית לתשואה על אג"ח של ארה"ב גדול יותר, כך שאופק ההשקעה ארוך יותר. פרמיית הסיכון עלתה לעומת שנים קודמות.
שוק מטבע חוץ:
הליברליזציה והגמשת השע"ח אפשרו לשוק המטבע חוץ להתפתח (מחזורים יומיים עולים כל שנה). המשתתפים כוללים בנקים מקומיים ומוסדות פיננסיים זרים. התנודות בשע"ח מצומצמות בהשוואה לשווקים גדולים יותר. המרווחים בד"כ נמוכים. אירועים חיצוניים משפיעים לתקופה קצרה.
מחלקת הפיקוח על המטבע חוץ בבנק ישראל:
בבנק ישראל הייתה מחלקת אשראי, שעסקה בניהול האשראי המוכוון לייצוא ולמטרות אחרות. סוג אשראי זה התבטל כשלב מכין לקראת ביטול הפיקוח על המטבע חוץ. אך הפיקוח היה מקור המידע היחיד על חשבון ההון (מספר המשקיעים מחו"ל, אפיקי ההשקעה, הלוואות ישראלים מחו"ל, השקעות קופות גמל בחו"ל וכו'). זהו מידע חיוני לניהול המדיניות המוניטארית ולהבנת המתרחש בשווקים פיננסיים. כיום, מחלקה זו הינה מחלקת דיווח, שמספקת מידע שוטף וניתוחים כלכליים על תנועות הון.
מחלקה זו גילתה שתושבי חוץ ממעטים להפקיד כסף בפיקדונות שקליים, למרות פערי ריבית לטובת ישראל וזאת עקב הסיכון בשע"ח, שנבע מפתיחת רצועת הניוד.
סוגיות מדיניות:
1. עד שנות ה-90 השע"ח היה עוגן של המדיניות המוניטארית, כי חשבו שייצוב השע"ח יוביל ייצוב האינפלאציה. הריבית גויסה לשם ייצוב השע"ח. זה לא הצליח, לכן המשיכו בפיחותים יזומים. כדי לסייע לייצוא, החל תהליך הסרת הפיקוח על מטבע חוץ והגמשת משטר השע"ח. לשם השגת יציבות מחירים החליטו למצוא מכשיר אחר שיחליף את השע"ח – ריבית לטווח קצר.
2. מעורבות בשוק מטבע חוץ כמכשיר מדיניות. כיום, לבנקים אין יכולת לנווט את השע"ח כמו בעבר. לעומת זאת, לבנק ישראל יש יכולת לתרום לשמירת היציבות בשוק המטבע חוץ.
3. המירות מלאה של השקל. ביטול ההגבלה על משקיעים מוסדיים לטווח ארוך ואפשרות לרכוש מטבע חוץ בשוק.
4. מיסוי הכנסות מנכסים פיננסיים באופן שווה על הכנסות מנכסים פיננסיים בשקלים ובמטבע חוץ בידי יחידים וקרנות נאמנות, בארץ ובחו"ל כדי לתרום לפיתוח השווקים הפיננסיים.
סיכום:
בנק ישראל טיפל בהגמשת השע"ח, ליברליזציה בתנועות ההון, פיתוח שוק מטבע חוץ, בניית תשתיות הון והסקת מסקנות לגבי ניהול המדיניות המוניטארית.
