אונס הינו מין ללא הסכמה וכך הוא מאפשר לבחון את עקרונות ההסכמה אך נגדיר גם את הפשע, פרטיו והראיות בו.
הביקורת הפמיניסטית על אונס
לאונס מרכיב בהתפתחות הפמיניזם והוא סמל חשוב בעיני התנועה. לפי תפיסה זו אונס מייצג את היחסים הפסולים בין המינים שהפמיניזם מבקר. טענה אחת היא ששכיחותו של האונס מעידה משהו על יחסם של גברים לנשים. סוזן בראונמילר (Brownmiller): "החל מהפרה-היסטוריה ועד היום מילא האונס תפקיד קריטי – להעמיד את הנשים במצב של איום מתמיד, ובך להותיר אותן 'במקומן הראוי' כמספקות מין כנועות"2. בעוד שגם אם לא כל הגברים הם אנסים, נטען כי הם מפיקים תועלת מן האקלים שנוצר בידי איום זה ובכך שותפים לאחריות3.
בנוסף טענו נשים כי חוקי אונס הוגדרו ונאכפו בצורה התואמת לציפיות הגברים מנשים4, סקסיזם לפי אסטריץ'5. צוינה העובדה כי אונס הוא אחד הפשעים הפחות מדווחים ועם שיעור הרשעות נמוך ונטען כי טיפולה של מערכת המשפט בפשע נוטה לטובת הנאשמים החל מעיבוד התלונה, דרך הגשת כתבי אישום ועד להתדיינות6.
פמיניסטיות ניסו להראות שהבנת האונס בידי החברה (וכתוצאה מכך של המערכת המשפטית) נגועה במיתוסים בנוגע לאונס עצמו אך גם בסטריאוטיפים קדומים של מיניות גברים ונשים. המיתוסים הם שנשים מפנטזות על היותן קורבנות אונס7, שהן מתכוונות ל'כן' גם כאשר אומרות 'לא', שאישה יכולה להתנגד לאנס לו באמת רצתה, שנשים מנוסות מינית אינן נפגעות מאונס (או לפחות פחות מ'תמימות'), שלנשים מסוימות מגיע להיאנס בשל התנהגותן ולבושן ושאונס בידי זר גרוע מאונס בידי מכר8. הסטריאוטיפים כוללים תפיסה של נשים כפסיביות וכנועות הנוטות להענות לניסיונות מיניים של גברים, ההשקפה שאהבה מינית מתבטאת ב"כיבוש" הגבר את האישה ושמין הטרוסקסואלי הוא תמיד משגל בחדירה9.
ישנן פמיניסטיות שיעדיפו שאונס לא יטופל כעבירת מין, שכן כך נטמע האונס ברצף של התנהגויות מיניות מה שתורם לייצוגו כסטייה מצערת אך מובנת מהנורמה. אך ללא האופי המיני, הן טוענות, אונס ייחשב כזן של תקיפה אלימה. מין הוא אכן כזה, אך הוא גם תקיפה על והפרה של מיניות אדם. העובדה שמיתוסים וסטריאוטיפים מיניים משתמעים בהבנת החברה את פשע האונס אינה מצדיקה התייחסות אליו כאל פשע לא-מיני. יש להסביר את חומרות כפשע במידה רבה ע"י ההבנה המוטעית והמזיקה של מיניות שמובילה להשלכותיה10.
במאמציהן לחשוף את אותם ייצוגים של אונס שממעיטים בערך משמעותו, שכיחותו וחומרתו, זכו פמיניסטיות להאשמות על כך שהן הרחיבו את הגדרת האונס בכדי לכלול דברים שאינם שייכים אליו ובכך גרמו להפחתת ערך מושג האונס. הקמפיין להכרה באונס בפגישה או בידי מכר הואשם בטריויאליזציה של הפשע וטשטוש ההבחנה בינו ובין בפשטות מין לא-רצוי או שעליו האישה מתחרטת11. הקטגוריזציה של אונס כפשע של כוח ודומיננטיות גברית הואשמה שהיא מובילה, יחד עם הבנות דומות לגבי הטרדה מינית, להבנה מסולפת מסוכנת של נשים כקורבנות חסרי-אונים מול גברים טורפים12.
אין זה המקום לדון בדיון זה אך יש להתייחס להבנה הפמיניסטית של הסכמה ביחס לאונס. בכדי להבין זאת נזכור כי שני המרכיבים העיקריים של פשע הם ה-actus reus וה-mens rea. אדם אשם באונס אם קיים יחסי מין עם אישה שאינה מסכימה לכך, ואם יחסו ביחס להעדר הסכמתה היא מסוג מסוים. הגדרה מדויקת יותר של mens rea נמנעת בשלב זה לטובת דיון מורחב בנקודה בעייתית זו בהמשך. היחס הפמיניסטי לסוגיה זו נוגע לקריטריון וראיות של הסכמה או אי-הסכמה, האפשרות של הסכמה קודמת או משתמעת והגדרת ה-mens rea. נדון באלו לאחר דיון בactus reus של אונס.
קטע זה הוא תרגום מתוך ספרו של דיויד ארצ'רד – "הסכמה מינית"
