סיכום: רכוש נטוש \ שולמית לפיד – הדמויות ואפיונן
מתוך: סיכומים לבגרות בספרות – רכוש נטוש\ שולמית לפיד
טוני בית אריה.
על כל אחת מן הדמויות במחזה "רכוש נטוש" ניתן ללמוד דרך התנהגותן ודרך דברים הנאמרים ע"י דמויות אחרות. טוני בית אריה אישה מבוגרת הסובלת ממחלת פרקים ולכן נעזרת במקל הליכה. היא נעזבה ע"י בעלה ונותרה לגדל את שתי בנותיה. דרך דבריה ניתן להבין שמאז עזיבתו היא הפסיקה לחיות. מדוע נטש אותה? שאלה זו אינה ברורה. כמו גם השאלה האם היא נהגה בעת שחיו יחד, כשם שהיא נוהגת בבנותיה או שמא התנהגותה נובעת מן הנטישה? כך או אחרת טוני בית אריה, היא אישה מרירה הרודה בבנותיה, המסתגרת בביתה וסוגרת את בנותיה עמה. אישה שאינה מסוגלת לקבל את המציאות שהשתנתה ולכן בנתה לעצמה עולם דמיוני, שבו היא חיה.
העילה המניעה את המחזה "רכוש נטוש" היא מכירת הבית, אולם המחזה מעלה נושא כאוב והוא האדם וגורלו. טוני בית אריה מייצגת את האדם שמניעי התנהגותו הם אנוכיים. היא מונעת ע"י הדחף לספק צרכים גופניים בסיסים מצד אחד ומצד שני הוא מונעת ע"י יצרים הרסניי0 ודחפים כוחניים. לכן יחסיה עם הסביבה מבוססים על שנאה, קנאה , תחרות וכו' הערך המרכזי בחייה הוא הדורסנות ותכלית הקיום שלה היא מרור חייו של האחר. לדוגמא טוני מלאה ברגשות של בשנאה כלפי האב, היא ממררת את חיי בנותיה, גורמת להן להרגיש חייבות , לא מאפשרת להן לחיות, כפי שנערות בגילן חיות, בקיצור דורסת וממררת את חייהן. היא יוצרת תלות בבנותיה וטוענת שאינה נהנית מחייה בגללן. היא מספרת על הגברים שחשקו בה ועל האפשרויות שהיו בפניה ועל הויתורים שעשתה למענן.
כאשר דבריה אינם משפיעים היא פורטת על נימים אחרים לדוגמא היא מנסה לעורר באלינור פחדים ורגשי אשם " לבוא בשתיים עשרה בלילה? הנשמה יצאה לי מרוב דאגה. המחשבות שהיו לי בראש, אם לא פגעו בך…" או ע"י רחמים עצמיים " כבר יותר טוב שאני אזרוק את עצמי מתחת לאוטובוס משלהיות סמרטוט של בן אדם. איזה מין חיים זה להתעורר בבוקר ולראות ששוב פעם אלוהים לא ריחם עלי ואני עוד חיה. אבל יש לי אתכם…". היא מתמרנת את בנותיה במניפולציות שונות. וכך היא מחזיקה אותן תחת שליטתה.
את מקומה של האהבה בחייה של טוני , תופסת הרשעות והאכזריות, דבר המביא להתנפצות היחסים בתוך המשפחה. ניתן לראות במחזה שבמקום אהבה , ידידות, נתינה, יש שנאה ורשעות הן של האם כלפי בנותיה והן של הבנות, כלפי האם ובינהן. למשל עליזה טורחת להזכיר לאם שבעלה לא יחזור, למרות שהיא יודעת שהיא מסבה לה צער. או כאשר אלינור מנסה להימלט היא מספרת לאם, כדי שתמנע את יציאתה של אלינור מן הבית..
במחזה שלנו הדמויות הן או קורבנות או תליינים. למשל טוני , בשל יצר ההרס העצמי, הופכת עצמה לקורבן. היא מספרת על הגברים הרבים שצבאו על דלתה לאחר גירושיה וכן על העבודות שהציעו לה, אולם, לטענתה, היא ויתרה עליהם בשל בנותיה. כיוון שהיא חשה עצמה קורבן הן של האב והן של הבנות, היא מאלצת אותן לוותר על חייהן. זה כמובן מעיד על קטנוניותה, שכן היא נהנית, רק כאשר האחרים אינם נהנים. למשל הנאה רבה נגרמת לה כאשר היא שומעת שחיה, אשתו של האב עזבה אותו לטובת גבר אחר. מצד שני טוני היא גם התליין , היא מקריבה את אושרן של בנותיה לטובת יצריה.
טוני בקטנוניותה מתגלה גם בשיא עליבותה. משחקי הכוח הקטנוניים שלה, כמו לנסות להכריח את בעלה להגיע לביתה, כאשר היא מסרבת למכור את הבית או כאשר היא מכריחה את ביתה לקרוא לה את אותו סיפור ושולטת בחייה. יחד עם זאת ניתן לראות שלמשחקי הכוח הקטנוניים שלה אין השפעה מחוץ למעגל חייה. אין היא משפיעה על העולם החיצוני וזאת מפני שאין היא יכולה לדמות לעצמה עולם אחר. היא חיה בעבר ובדמיון דרך ספור המחרוזת, עד כי אינה ערה לשינויים המתחוללים בחוץ או ליחס החברה אליהן. היא בטוחה שהיא מגדלת בביתה שתי נסיכות , אולם המציאות אחרת. הבנות נאלצות ללבוש בגדים משומשים שקיבלו משכנים טובים ומתביישות בכך. הן גם מתביישות בהתנהגותה של האם בציבור. החברה מתייחסת אליה כאל חולת נפש, אולם טוני רואה עצמה כאישה מכובדת.
דוגמאות נוספות לעובדה שטוני אינה יודעת על המתרחש בחוץ , למשל כאשר אלינור מבקשת לצאת עם גבר שפגשה ליד בית הדואר. האם מזדעזעת מכך שהגבר העז לדבר עם בתה במקום ציבורי וכן היא אוסרת עליה לצאת עמו לסרט, כיוון שסרט מזמן אפשרויות לאינטימיות.. היא חוששת מדברי השכנים ואינה מודעת שאין הם מתעניינים בגורלן ויתרה מזו הם חשים בוז וסלידה כלפיהן.
חוסר מודעות זו של טוני לגבי יחס הסביבה כלפיה, הופכת אותה לנלעגת בעיני הצופים. היא לא מבינה שלאנשי המושב אין עניין בה, הם אינם רואים אותה, כפי שהיא תופסת את עצמה למשל כאשר אלינור שואלת את אמה אם לבשה פעם מכנסיים משיבה האם "בחורה טובה לא לבשה מכנסיים ולא עישנה בחוץ…" או " כולם יודעים הבנות של טוני בית אריה נסיכות" .
הטרגדיה היא שטוני לא רק לא מודעת לסביבה , אלא היא אינה מודעת לנלעגותה. כיוון שכך בדרכה המעוותת, בתוך גבולותיו הצרים של עולמה וחייה הבלתי חשובים, היא מחפשת סיבה לקיומה, היא מחפשת את המשמעות שתציל אותה מן הידיעה שהיא אפס עלוב. לכן היא ממררת את חיי הבנות בעיקר של עליזה, אותה הפכה למשרתת ובה היא רודה ללא הפסקה, למשל ברחיצת הילון או בהכנת תה לאחותה או בפריסת מפה על השולחן. כל מה שעליזה עושה אינו לרוחה ולכן היא לא מפסיקה להתלונן ולא מפסיקה להציק לה בבקשות אין סופיות. אם כך יחסי מושפל –משפיל הם אלו הנותנים משמעות לקיומה של טוני, הם למעשה המשמעות לקיומה.
הגיבור העלוב עשוי להגיע לעיתים למודעות, אולם כאשר הוא מודה בעליבותו, הוא לא מתמודד עמה, לכן טוני אינה מסוגלת להבין שחייה הם חסרי הגיון. למשל " אני לא מוכרת. זה הירושה שלכן. העתיד שלכן. אני לא מוכרת את העתיד שלכם…" כביכול אי מכירת הבית מבטיחה את עתידן של הבנות, בעוד שהאירוניה היא שאי מכירת הבית מונעת את עתידן של הבנות..
כתוצאה מנטישת הבעל בונה לעצמה טוני מסגרת מלאכותית, מעין תחליף למציאות. היא בורחת מהתמודדות עם המציאות הן ע"י בריחה אל העבר והן ע"י בריחה אל הסיפור " המחרוזת". היא בונה לעצמה מציאות שבה האב עדיין אוהב אותה. שהוא לא מגיע כיוון שאשתו החדשה אוסרת עליו. היא בטוחה שכאשר הוא יראה אותה שוב הוא לא יעזוב אותה ולכן היא עדיין מחכה לו ושומרת על חפציו. לטוני אין את כוחות הנפש להתמודד עם המציאות האכזרית.
בסיום "רכוש נטוש" ניתן לראות את השינוי שחל בטוני, אמנם שינוי קטן, אך יחד עם זאת, יש בו כדי לשנות ולו במעט את יחסי הצופים כלפיה. כאשר אלינור שבה הביתה היא משתפת פעולה עם המשחק אותו היא משחקת ( הספור שבילתה עם מוטי). היא מאפשרת לה לברוח לעולם הדמיון, כדי לא לפגוע בה. זאת ועוד, כאשר היא מבינה שעליהן לפנות את ביתן היא בפעם הראשונה עומדת מול המציאות " כשהוא עזב אותנו, עוד הייתי צעירה, הייתי יפה, גברים רצו בי. כן הגוף הזקן הזה, השמן הזה, הוא לא שלי בכלל. בתוכו יש בחורה שעוד חולמת חלומות. שרוצה לרקוד ולאהוב, ותוכים. הבית הזה הוא הארמון שלי. שם במושב אני יהיה אישה זקנה ומכוערת וחולה, שסרחון של מוות יוצא ממנה." דברים אלו מעוררים רחמים אמיתיים כלפי טוני. היא מתגלה כאישה מפוחדת החרדה לצאת מן העולם המוכר לה. כמו כן דבריה מסבירים את התנהגותה, את חוסר יכולתה להתמודד עם המציאות האכזרית.
קיימת אנלוגיה בין טוני לבין הגברת ליזל, מתוך הספור " המחרוזת". שתיהן רואת עצמן כמו בטעות של גורל,כלומר, כוח חזק מהן קבע את גורלן, גורל שאין הן ראויות לו. היא חשבה שבשל יופייה וחינניותה גורלה אמור היה להיות טוב יותר. כיוון שהמציאות הייתה אחרת היא בורחת אל עולם הדמיון דרך קריאת הספור והדבקות בעבר. היא מזדהה עם הגברת ליזל, עד כי לעיתים לא ברור האם היא מגיבה על הספור או האם היא מתייחסת לחיה , "אחרי להיות חיננית ומושכת". את יודעת מה זה " להיות חיננית ומושכת"? זה אישה נחמדה שרוצים להיות איתה…אבא שלך הביא לי או דה קולון…" ניכר שלעיתים מתערבבים חייה עם חיי הגיבורה של הספור. יחד עם זאת בניגוד לגברת ליזל היא אוהבת את בעלה, הוא מקור אושרה, הוא זה שהגשים את חלומותיה.
יחסה של טוני לגברים בולט מאוד במחזה. הפגיעה מבעלה הביאה אותה להתייחס לגברים בחשדנות. היא משדרת דברים אלו לבנותיה, למשל לאלינור, המעונינת לצאת עם המילואימניק, היא מנסה להזהיר אותה ולומר לה שהגברים מעונינים רק בדבר אחד. כמובן שעמדתה כלפי גברים נובעת הן מעמדותיה המיושנות והן מיחסו של בעלה אליה.
אלינור
אלינור מאופיינת בראש ובראשונה ע"י המחזאית. יפה , טובת לב, כנועה, קולה רם וחדגוני , היא יושבת ליד השולחן ומקריאה לאימה את ספור " המחרוזת". היא נערצת ע"י האם, שרואה בה כמי שתגשים את חלומותיה וזאת בשל יופיה. אלינור נערה מתבגרת בת 17 אינה מתראה עם בני גילה ומקריבה את חייה לטובת האם.
היא כנועה וזה ניכר בעובדה שכל מה שהאם אומרת לה לעשות היא מבצעת בלי לשאול שאלות. פועלת בצורה אוטומטית, למשל כאשר היא קוראת, היא חוזרת על אותו קטע, מבלי לשים לב. היא מזדהה הזדהות מוחלטת עם אמה והדוגמא לכך, היא הספור שהיא מספרת על הבילוי שלה עם מוטי. היא מספרת שהוא לקח אותה
ל" משביר" וקנה לה חולצה. ספור זה סופר ע"י האם שרצתה לתאר את אהבתו של האב אליה. היא גם מזדהה עם הגב' ליזל והדוגמא לכך היא תיאור ביתו של מוטי הדומה לתיאור הבית בחלומותיה של הגב' ליזל, כמו גם ההתרפקות של הגב' ליזל על ערב הנשף, כך גם אלינור מנסה להתרפק על הבילוי שלה בחברת מוטי. גם ספור קבלת החופשה של מוטי מדווח על ידה, כמו ההזמנה לנשף שקיבלה הגב' ליזל. בנוסף לכך היא גם מספרת כיצד היא בלתה ביופייה, כאשר בילתה במסעדה בחברת מוטי, בדיוק כמו שהגב' ליזל בלתה בערב הנשף " בערב הלכנו לרקוד, כל הבחורים התבוננו בי, ומוטי אמר, שאני הכי יפה. חברים לו באו אלינו ושאלו לשמי ובקשו לרקוד אתי. ואני רקדתי ורקדתי…".
הזדהותה עם האם ניכרת גם ביחסיה עם עליזה ניכרת כאשר היא מוכיחה את עליזה על התנהגותה עם החיילים במחנה. וכן כאשר עליזה מאשימה את אמה שבגללה אלינור, מתנהגת בצורה מוזרה, על כך משיבה אלינור "הבית לא טוב . ספורים לא טוב,אבא לא טוב… למה את מדברת ככה" .
יחד עם זאת אלינור לא מוותרת לחלוטין על חייה. זה ניכר בערב בו היא רוצה לצאת עם מוטי. אולם היא חרדה מפני תגובת האם ואלמלא הדחיפה שנותנת לה עליזה, היא הייתה מוותרת. גם כאשר היא כל כך מעונינת ביציאה היא משנה בכל רגע את החלטתה, בשל המניפולציות של האם. היציאה בחברת מוטי אפשרה לאלינור לנהוג כמו נערה בגילה. היא מספרת לעליזה על חיזורו של מוטי אחריה וניכר בה שהיא נרגשת מאוד. יחד עם זאת האם שמקשיבה מנסה להשבית את שמחתה, ע"י הערות נבזיות.
הבילוי עם מוטי מביא לשינוי בהתנהגותה של אלינור. היא אורזת בסתר מעט חפצים וכסף ומחליטה לנסוע בחברת מוטי לטיול בן שלושה ימים בצפון. למרות ניסיונותיה של עליזה והאם למנוע את יציאתה היא נחושה בדעתה ולא נכנעת. אותה אלינור הכנועה מורדת, דבר שאינו מאפיין אותה. אולם לרוע מזלה הבחור לא הגיע, אולי משום שהיא לא הבינה אותו או משום שהוא לא התייחס אליה ברצינות, אחרי הכל הרי היא גרה בבית הנטוש. מכאן שאלינור ננטשת בפעם השניה , כאשר בפעם הראשונה היא ננטשה ע"י אביה ואילו בפעם השניה היא ננטשת ע"י מוטי. חווית הנטישה כה קשה עבורה עד כי היא מחליטה להעמיד פנים שהיא אכן בילתה עם מוטי, כאשר האמת היא שנסעה אל אביה. יכול מאוד להיות שנהגה כך משום שהתביישה להודות בכישלונה .
בסיום"רכוש נטוש" שבה אלינור הביתה וממציאה ספור, הדומה מאוד לספורה של הגב' ליזל. היא עדיין אינה מכירה במציאות ומנסה דרך בריחה אל עולם הדמיון להתמודד עם המציאות העגומה. יחד עם זאת בהערות שלה על אביה מבצבצת האמת אותה היא מנסה להסתיר.
לסיום אין ספק שאלינור שאינה מתרועעת עם אנשים בני גילה, שנכנעת לאם המרירה, אף היא קורבן.
עליזה
נערה בת 15 עצמאית ופקחית. היא שונה מאמה ואחותה, היא מציאותית. היא לא חוששת להביע את דעתה ולעמוד על מילויה. היא לא נכנעת גם כאשר בסיום המחזה "רכוש נטוש" האם מנסה למנוע את החתימה ע"י כך שהיא נשכבת על הרצפה ומבקשת למות.
עליזה אינה נכללת במעגל ה"ביחד" של האם ואלינור והיא בהחלט בוחרת שלא להיכלל בו. היא מקבלת על עצמה את תפקיד המשרתת שמנקה ומכינה אוכל עבורן. האם רודה בה ללא הפסק, אולם עליזה מבצעת את מה שהיא חושבת לנכון. על עליזה אנו למדים בעיקר מדבריה והתנהגותה. היא לועגת לעולם הדמיון של האם ואלינור ומנסה בכל פעם להשיבן למציאות. למרות שהיא הצעירה במשפחה, היא זו שמנהלת בפועל את הדברים והיא גם זאת שיודעת להציע הצעות נכונות. עליזה למעשה לקחה על עצמה את תפקיד האם בבית.
היא עומדת באנלוגיה ניגודית הן לאם והן לאלינור. היא זו שמבצעת את השליחויות במושב, היא גם זו שנפגשת עם מזכיר המושב ודנה בהסכם, היא גם זו שיש לה קשר עם אביה. היא רוצה שהאם תחתום, משום שהיא מבינה שזו הדרך היחידה להימלט מן הגורל האכזר שהאם ייעדה להן. לכן היא משתמשת בכל הדרכים כדי להשיג את חתימת האם, החל בניסיונות שכנוע וכלה בהערות כואבות.
היא גם לקחה על עצמה את תפקיד האב. היא מתקנת רהיטים שנשברו ומנהלת את חיי המשפחה מול הקהילה. היא גם זו שדוחפת את אלינור לצאת מן הבית ולבלות. דרך אלינור נודע לנו שעליזה מרבה לבלות חברת החיילים שנמצאים בסביבה. יחד עם זאת כאשר אלינור מנסה לעזוב את הבית עליזה מנסה למנוע זאת , אולי משום שהיא חוששת להישאר לבד עם האם או אולי משום שהיא יודעת שרק מפח נפש מצפה לה לאלינור. ניכר שלמרות גילה הצעיר היא מנוסה יותר בחיים.
מתוך המחזה עולה ששתי הבנות כנראה לא הרבו לבקר בית הספר, אולי משום שהאם מנעה את יציאתן, או בשל הבושה. האם אומרת על עליזה שהיא נערה חכמה והיא מצטערת שלא רכשה השכלה. היא טוענת שעליזה אינה יודעת לקרוא וזאת משום שהיא אינה מוכנה להקריא עבורה.
התייחסותה של עליזה כלפי האם וכלפי אלינור אמביוולנטית. מצד אחד היא ממשיכה לבצע את עבודותיה בבית ומצד שני היא זועמת על האם ועל אלינור על בריחתן מן המציאות. כאשר אלינור נעה היא זו שיודעת את האמת, אותה מנסה אלינור להסתיר. לכן כאשר אלינור שבה הביתה היא מעמידה פנים שספורה של אלינור נכון. ניכר שהיא מרחמת עליהן באותה מידה שהיא בזה להן.
בסיום "רכוש נטוש" מאשימה עליזה את האם במצבן. היא מזכירה לה שבגללה הן יבשו את המטע ובשל כך הפכו לקבצניות. היא גם אומרת לאם שהכל במושב לועגים להן ושהיא מתביישת להלך במושב עם בגדים שקבלו תרומה מבית הכנסת. היא חושפת את עולמה שביר בפני הצופים. היא גם מנפצת לאמה את האשליה שהאב יחזור ומודיעה לה שהאב חתם על מכירת הבית.
לאחר דברים אלו מכריחה עליזה את האם לחתום ולא נכנעת לה. למרות שהיא אינה הבת המועדפת על האם, זוכה עליזה למעט יחס מאמה, לאחר שאלינור נסעה ולכן אף מסכימה לקרוא עבור האם את ספור "המחרוזת". זו הפעם הראשונה שבה זוכה עליזה ליחס מהאם. ניתן להבין את כמיהתה של עליזה לאהבה, על רקע חסך אב וחסך אם אותם חוותה.
עליזה בניגוד לאם ולאלינור מנסה לשנות את גורלה. היא לא מוכנה לקבל את ההסתגרות בבית ולכן היא חומקת מדי פעם מן הבית. היא אינה מוכנה להשאר בבית ולכן עושה א הצעדים הנדרשים למכירת הבית, למשל היא אורזת, היא יוצרת קשר עם האב ועם מזכיר המושב.
