סיכום מאמר: רלף דרנדורף – מבנה חברתי, אינטרסים קבוציים וקבוצות קונפליקט
מתוך: סיכומי מאמרים בסוציולוגיה
במאמרו "מבנה חברתי, אינטרסים קבוציים וקבוצות קונפליקט" טוען רלף דרנדורף כי ישנו עיסוק רק סביב הסוגיה על מנות הדבק המלכד את החברה. שתי אסכולות פילוסופיות מרכזיות:
- סדר חברתי כפועל יוצא של הסכמה כללית, ומכאן בהמשך המאמר – אנשי האוטופיה
- הליכוד והסדר בחברה נובעים בכוח ובריסון, בעליונותם של אחדים וכניעתם של אחרים, ומכאן בהמשך המאמר – הרציונליסט.
למרות שהשקפות אלו אינן סותרות זו את זו, שורר ויכוח עז בין המצדדים באסכולות השונות. אבל צריך לזכור שאנו עוסקים בסוציולוגיה ולא בפילוסופיה. לכן סוציולוגים לא טוענים שהסדר מבוסס על הסכמה כללית, אלא שניתן להסבירו במושגים של הסכמה, ואותו דבר לגבי הקונפליקט. אלו עקרונות אקסיומיים ולאו דווקא קביעות עובדתיות.
על בסיס החלוקה של האסכולות, ישנן שתי תיאוריות סוציולוגיות מודרניות:
- תיאוריית האינטגרציה של החברה
- תיאורית הכפייה של החברה
למרות שתיאוריות אלו סותרות אחת את השנייה, ניתן וצריך להשתמש בשתיהן מפני שמבחינה סוציולוגית "החברה נראית כאל הרומאי ינוס, אשר שני פניו הם היבטים שוי ערך של אותה המציאות".
תורת האינטגרציה של החברה שולטת לאחרונה, וטלקוט פרסונס מהווה נציגה המובהק. אבל ד. לוקווד מעלה נקודה חשובה מאוד – מושגיו של פרסונס מעניקים משקל יתר ליסודות הנורמטיביים בפעולה החברתית, ובייחוד לתהליכים המובנים והנורמטיביים הפועלים להבטיח יציבות חברתית. בו זמנית פרסונס מתעלם מתפקיד הפעולה החברתית ביצירת התנגשויות ואי-יציבות בחברה. דהרנדורף מחדד את הטיעון הזה ואומר שפרסונס מתעלם משתי האסכולות, ומכיר רק בתיאוריה האוטופית (תורת האינטגרציה) של החברה. מכאן שמערך המושגים שלו לא מסוגל להתמודד עם מלוא המורכבות של החברה. התיאוריה של פרסונס מבוססת על מספר הנחות יסוד:
- יציבות – כל חברה וחברה היא מבנה המורכב מיסודות, המאופיין ביציבותו ובהתמדה יחסית
- אינטגרציה – כל חברה וחברה היא מבנה של יסודות המלוכדים היטב
- תיאום תפקודי – לכל יסוד בחברה יש תפקיד, זאת-אומרת, הוא תורם לשימור מערכת החברה כמערכת.
- הסכמה כללית – כל מבנה חברתי מתפקד מבוסס על הסכמה כללית של חבריו על ערכים משותפים.
- כמובן שזהו סוג של מודל אידיאלי, ושוב לא מיועד לייצג מודל מטאפיסי של חברה, אלא הנחות לצורך ניתוח מדעי.
אבל כמודל, אפשר להציג את תורת הכפיה של החברה, שגם היא בעלת הנחות מופשטות:
- כל חברה נתונה, בכל נקודה ונקודה, לתהליכי תמורה: השינוי החברתי מצוי בכל מקום.
- בכל חברה ניכרים סימני קונפליקט וחילוקי-דעות: הקונפליקט החברתי מצוי בכל מקום.
- כל יסוד בחברה תורם להתפוררותה ולשינוי בה
- כל חברה מבוססת על כפיית רצונם של אחדים מחבריה על האחרים.
ברור שאלו מודלים הפוכים, ודרנדורף מציג את שלו (כל הכפייה) רק כדי להראות שהוא מהווה מבט משלים, ולכן צריך לבחור בין השנים רק למען הסברת בעיות ספציפיות, כאשר לשניהם שמור מקום באוצר המושגים של הניתוח הסוציולוגי, שניהם בעלי תוקף.
הכפילות הזו עוברת גם לעולם המושגים – תפקיד ומוסד, אינטגרציה ותפקוד, נורמה ושכבת יסוד – לכולם יש שני פנים וניתן לבטאם בשני מונחים.
בנימה רצינית יותר – אין מקום לבחון חברה על פי מודל אחד, מבלי לקחת בחשבון את השני, "אין מקום לקונפליקט, אלא אם-כן הוא מופיע בהקשר משמעותי, כלומר, בהקשר של "מערכת" מסודרת כלשהי". בלי סדר, מסגרת, איך יהיה קונפליקט? ולהפך. מסיים ואומר שאידיאלית אכן תהיה בעתיד תיאוריה כללית על החברה, שתכלול את עקרונות מודל האינטגרציה ומודל הכפייה. כך נכון לעכשיו מודל זה אינו קיים, והוא אף איננו בטוח אם הוא אפשרי.
