*"אחר הדברים האלה"- קישור לאירועים בפרק י"ד-"אחר.."-לא מכוון רק לסדר הכרונולוגי של הארועים,אלא גם לציין שהמסופר כאן נובע בקשר של סיבה ותוצאה מפרק י"ד.
בפרק י"ד כבש אברם את הארץ מידי חמשת המלכים=> מבחינה צבאית הוא אדון המקום.
זכותו על המקום תועבר לבניו- הזכות ההסטורית !
בבראשית פרק ט"ו –הניצחון אינו פרי כוח צבאי,אלא פרי תכנית והבטחה אלוהית- הזכות האלוהית
*שני מימדים בהתנהגותו של אברם:
- המימד האלוהי
- המימד האנושי
בפרק בראשית י"ב 1-9 מתגלה אברם המציית ציות עיוור לצו- ציות הדורש כוחות על אנושיים.
במחצית השניה של פרק י"ב התגלה אברם האנושי –אברם מוטרד מן הרעב,מציע לאשתו לרדת מצרימה ומבקש ממנה לשקר למענו.צ.אדר טוען שאפיון זה נמשך גם בפרקים י"ד ו-ט"ו. בפרק י"ד מלחמות,קנאה,מתחים ואומץ-ההתרחשות היא ארצית. לעומת זאת בפרק ט"ו -המימד האלוהי-עולמם של אלוהים ושל אברם ,שלא כל אדם יכול לחדור אליו-ההתגלות "במחזה"[חזה= התגלות רוח האל].
הצגת אברם בשני המימדים מאפיינת אותו כדמות אנושית.אברם אינו דמות על אנושית מושלמת-הוא טועה לפעמים-ככולנו.התורה מקפידה לתאר את האבות כדמויות אנושיות
על חולשותיהן ולא כדמויות מושלמות –אלוהיות –שאיתן קשה להזדהות .
בפרק ט"ו –התגלות אלוהים בשתי דרכים:
- פס' 1:"היה דבר ה' אל אברם במחזה".בהתגלות הראשונה בחזיון-לא בשינה- מבטיח אלהים לאברם זרע רב ,עם.
- פס' 12:"ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם..ויאמר לאברם".בהתגלות השניה -בחלום מבטיח אלוהים לאברם ארץ.
בפרק בראשית ט"ו מתגלה אברם הספקן :
- הספק לגבי הזרע :"ויאמר אברם :אלהים,מה תתן לי ואנכי הולך ערירי.."?! התורה מלמדת שאפילו האדם המאמין ביותר נתקף ספקות :
"הן לי לא נתת זרע,והנה בן ביתי יורש אתי" המצוקה הזאת היא שהביאה אותו לחשש ולפקפוק אם יהיה לו זרע. האל מבטל את הספקות בדיבור ובמעשה:
ההבטחה: בעקבות החשש שמעלה אברם אין האל כועס על טענותיו,אלא מבטיח
ומדגיש בתקיפות :"לא יירשך זה,כי אם אשר יצא ממעיך הוא ירשך".
ההמחשה :האל מוציא את אברם החוצה ומציע לו לספר את הכוכבים."אם תוכל לספר אותם..כה יהיה זרעך"[פס' 5].
דברי האל מחזקים את אמונתו .הספק ואי הוודאות נעלמו: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה".
- הספק לגבי הארץ :"במה אדע כי אירשנה"?
האל ממחיש את דבריו על-ידי חוזה –כריתת ברית הכרוכה בביתור בע"ח. רב הפרשנים מתלבטים בפענוח החיזיון ואינם מפרשים אותה לפי הפשט,אלאכסמל לגורלו של העם שיצמח מאברם.
"קחה לי עגלה משלשת,ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל… ויבתר אתם בתוך ויתן איש בתרו לקראת רעהו,ואת הצפור לא בתר וירד העיט על הפגרים,וישב אתם אברם".
הספרה 3 =מסמלת שלמות,לאל מביאים בע"ח מושלמים-בני שלוש שנים/חודשים
/שלושה בע"ח. => מס' טיפולוגי.בעלי החיים שלקח אברם טהורים –מותרים לקורבן.
* על-פי המסורת ,מפרשים את הברית כ- מעשי אבות סימן לבנים :
שלוש הבהמות מסמלות את שלושת הדורות של השעבוד הקשה במצרים
גם הפעלים בהבטחה מסמלים את הקושי בדורות אלו: "ועבדום..ועינו אותם".
הצפור שלא בותרה =סמל הדרור,החופש בדור היציאה ממצרים.
העיט= סמל למצרים ששעבדה את ישראל.
אחרים :אזהרה למפר הברית-הוא יהיה פגר ובשרו ייאכל.
* על-פי המחקר, בכל המזרח הקדום נהגו לבתר בע"ח בטקסי ברית. בעלי הברית היו
עוברים בין הבתרים ומכריזים כי כך ייעשה למפר הברית –לו עצמו או לבקרו.
על פי אחד הפירושים אברם לא בתר את הציפור (התור והגוזל) מכיוון שהיו קטנים.לפי פירוש אחר: הטקס המתואר בפרק קשור לפולחן והולם את חוקיו. על פי ויקרא א' 14-17: "ואם מן העוף עלה קרבנו לה' והקריב מן התרים או מן בני היונה את קרבנו… ושסע אותו בכנפיו לא יבדיל". כלומר, לא היו נוהגים לחתוך את הציפור, את קורבן העוף, כשהעלו אותה קורבן.המשמעות הסמלית של הציפור:חז"ל פרשו את שלוש הבהמות והציפור כארבע המלכויות, לפי התפיסה המקובלת מאז ספר דניאל. כשאת החיות המבותרות הם רואים כסמל לאומות העולם והציפור הבלתי מבותרת סמל לישראל, שלא תיפגע על אף כל אלה שקמים נגדה. לפי פירוש אחר יש בברית ארבעה סוגים של בעלי חיים, שלושה מהם משולשים (כנראה בני שלוש) ומבותרים והציפור שאינה מבותרת. ואז יש המקשרים בין החיות לבין המשך הפרק, בו ה' אמר לאברהם שבניו ישועבדו שלושה דורות ובדור הרביעי ישובו לארץ.כששלוש החיות המבותרות מסמלות את שלושת דורות השיעבוד והציפור הלוא מבותרת, מסמלת את החופש.
* על-פי המחקר, בכל המזרח הקדום נהגו לבתר בע"ח בטקסי ברית. בעלי ברית היו עוברים בין הבתרים ומכריזים כי כך ייעשה למפר הברית –לו עצמו או לבקרו.
בבראשית פרק ט"ו מתגלה אברם הספקן :
1. הספק לגבי הזרע
הפתרון : האל מבטל את הספקות בדיבור ובמעשה:
אברם מקבל 2 הבטחות : לא רק זרע,אלא זרע רב.דברי האל מחזקים את אמונתו .הספק ואי הוודאות נעלמו: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה".
|
הבעיה : עקרות – אברהם ושרה עריריים. "ויאמר אברם :אלהים,מה תתן לי ואנכי הולך ערירי.."?! "הן לי לא נתת זרע,והנה בן ביתי יורש אתי" [ בר', ט"ו, 2 – 3]. המצוקה הזאת היא שהביאה אותו לחשש ולפקפוק אם יהיה לו זרע. |
הבעיה : הארץ מיושבת בכנענים . ("והכנעני אז בארץ " בר',יב,6) |
2. הספק לגבי הארץ
אברהם מעלה ספק : "במה אדע כי אירשנה"? · ההמחשה: האל ממחיש את דבריו על-ידי חוזה –כריתת ברית הכרוכה בביתור בע"ח: "קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ; וְתֹר, וְגוֹזָל. וַיִּקַּח… וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ, וַיִּתֵּן אִישׁ-בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ; וְאֶת-הַצִּפֹּר לֹא בָתָר. וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל-הַפְּגָרִים; וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם".(בר',ט"ו,9 -11) על-פי המסורת ,מפרשים את הברית כחזון סמלי – מעשי אבות סימן לבנים : שלוש הבהמות מסמלות את שלושת הדורות של השעבוד הקשה במצרים גם הפעלים בהבטחה מסמלים את הקושי בדורות אלו: "ועבדום..ועינו אותם". הצפור שלא בותרה =סמל הדרור,החופש בדור היציאה ממצרים. העיט= סמל למצרים ששעבדה את ישראל או אזהרה למפר הברית-הוא יתפגר ובשרו ייאכל. הבטחת הארץ: גבולות הארץ המובטחת(ט"ו, 18- 20 ) " בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהוָה אֶת-אַבְרָם–בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת. " |
בראשית ט"ו פס' 1 – .."אנוכי מגן לך…" זהו הקשר עם הפרק הקודם, שם נאמר: "…ברוך אל עליון אשר מגן צריך.."פס' 2 – "בן משק" צאצא של עבד שהאדון חיתן אותו עם אחת מאמותיו. הוא לא יוצא מבית אדוניו, ומהווה חלק מרכושו. במזרח הקדום היה ידוע החוק שאם לאדון אין צאצאים משלו, הוא יכול לאמץ את אחד מ"בני המשק", וזה יהיה היורש החוקי שלו. ההסדר יבוטל אם לאדון ייוולד ילד ביולוגי משלו. אברהם מתלונן בפני ה' שלמרות הבטחותיו החוזרות ונשנות, עדיין אין לו בן זכר.
פס' 6 – "והאמין בה', ויחשבה לו צדקה" ניתן להבין פסוק זה בשתי דרכים. זהו משפט מחובר, ולא ברור מיהו הנושא במשפט השני. האם אברהם חושב לה' צדקה את ההבטחות שהבטיח לו בפסוקים הקודמים, או שמא ה' חושב לאברהם צדקה את האמונה בו. הפרשנים חלוקים בדעתם, ואין פתרון מוסכם לבעיה.
פס' 7 – מזכיר בסגנונו את הפתיחה של עשרת הדברות: "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים…" וכאן מבטיח ה' לאברהם את הארץ. אברהם, שבע הבטחות, מעז פנים ודורש מ-ה' הוכחה להבטחותיו.
ברית בין הבתרים וסמליה
בעולם העתיק (ולמעשה גם כיום!) נהוגים שני סוגי בריתות: 1. ברית בין שני צדדים שווי כוחות, המתחייבים שלא לפגוע איש ברעהו, עזרה הדדית בשטחים שונים וכו'. 2. ברית בין צד חזק וצד חלש, בה מתחייב הצד החזק להגן על הצד החלש, וזה מתחייב להיות נאמן לחזק. בטקס הברית היה נהוג לקחת חיה, לבתר אותה לחלקים ולהניח את החלקים בשתי שורות. הצד החלש היה עובר בין אברי החיה, והיה נשבע כי ככה ייעשה לו, אם יפר את הברית. טקס דומה נערך גם כאן.
ה' מצווה על אברהם לקחת שלושה בעלי חיים, לבתר אותם לשניים, וכן שתי ציפורים, אותם אין לבתר. את החלקים השונים יש לשים זה מול זה. (משולש – אין פירוש מוסכם. יש אומרים: שלישי ללידה. יש אומרים: בן שלוש שנים ויש הטוענים: מובחר.) בניגוד למקובל, דווקא הצד החזק, ה', המיוצג ע"י הלפיד ותנור העשן, הוא זה העובר בין הבתרים.
סמלי הברית – על פי הפירוש המקובל בעלי החיים המבותרים מסמלים שלושה דורות של בני ישראל שיתענו במצרים. העיט מסמל את המצרים, ואילו הציפור מסמלת את הדור שיצא לחופשי. אברהם מייצג את הבטחת האל ומגרש את העיט, ולכן תתאפשר הגאולה.
ה' מספר לאברהם כי בניו יהיו משועבדים למצרים 400 שנה. המצרים ייענשו על כך, ואילו אברהם עצמו יזכה לאריכות ימים ולקבורה עם אבותיו. רק הדור הרביעי של עם ישראל ישובו לארץ ישראל, והסיבה: "כי לא שלם עוון האמורי עד הנה" כלומר יושבי הארץ טרם חטאו מספיק, כדי שתהיה לה' הצדקה לגרשם מא"י. מכאן נובע כי הישיבה בא"י מותנית בהתנהגות מוסרית טובה! זהו מוטיב החוזר לאחר מכן לאורך כל התנ"ך.
בראשית ט"ו פס' 18 – "לזרעך נתתי את הארץ הזאת…" ההבטחה מנוסחת בלשון עבר (עבר נבואי) כדי להדגיש את התגשמותה הוודאית. גבולות הארץ המובטחת משקפים למעשה את גבולות ממלכת דוד ושלמה, שהייתה הגדולה ביותר בתולדות עם ישראל, לפחות על-פי המסופר בספרי שמואל ומלכים.
הסיכום הקודם: בראשית פרק י"ג | הסיכום הבא: בראשית פרק ט"ז
חזרה אל: סיפורי האבות, סיפורי אברהם, ספר בראשית, סיכומים לבגרות בתנ"ך
