התפיסה המרקסיסטית, כפי שהיא באה לידי ביטוי בתפיסתה של אסכולת פרנקפורט והרברט מרקוזה, היא כי הזירה החברתית והפוליטית כי כזו שמתנהלת על פי הבדלי אינטרסים, ואינטרסים הם תמיד דבר סובייקטיבי. לכן אין דבר כזה אינטרס אוניברסלי וגם לא "צדק" אובייקטיבי שאינו תלוי עמדה. התמיכה הפשוטה ביותר לטענה זו היא שבני אדם, כמו גם תרבויות בהיסטוריה, חלוקים ביניהן בצורה חסרת תקנה אודות השאלה מהו "צדק". הנאורות וההומניזם נהגו לראות את הצדק כדבר אוניברסלי-אובייקטיבי, אך הגישה המרקסיסטית גורסת כי למעשה זהה עם האינטרס של החזק.
פוקו טען כי הצדק זהה בהכרח עם כוח, והוא המניע האמיתי של תהליכים בחברה שרק מוסווה על ידי טענות ל"צדק" או "אמת". כוח מאפשר בעצם לקבוע מהם האמת והצדק.
העמדה המרקסיסטית נסמכת על הבחנה בין אינטרס אמיתי ושקרי, כאשר האינטרס האמיתי של מעמד הפועלים הוא להתמרד ואילו האינטרס השקרי הוא מה שאדורנו כינה "תודעה כוזבת" והוא תפיסת המציאות של מעמד הפועלים ככזו שאינה מצדיקה מרידה.
הבעיה העקרונית עם העמדה המרקסיסטית כפי שהיא באה לידי ביטוי אצל מרקוזה היא ראשית שאלת מקור הסמכות לקביעה מהו האינטרס ה"אמיתי" של מעמד הפועלים וכן בעיה אמפירית של זיהוי אותה "תודעה כוזבת". ביקורת שנייה שנמתחה על אסכולת פרקנפורט היא הסכנה שבשימוש בנימוק ה"אינטרס האמיתי" בכדי לדכא אנשים ואפילו "לחנך אותם מחדש" כפי שקרה בברית המועצות.
פילוסוף המדע קרל פופר מתח ביקורת כפולה על ההגות של אסכולת פרנקפורט. ראשית הוא אמר כי הניסיון לקשור בין אמת ואינטרס אינו מתקבל על הדעת ושנית הוא טען כי ההבחנה בין אינטרס אמיתי ותודעה כוזבת הופכת את התיאוריה המרקסיסטית לבלתי ניתנת להפרכה ולכן, לפי שיטתו של פופר, לא מדעית מכיוון שהיא יכולה להיות מוצדקת בכל מצב – או שהאדם מבטא את האינטרס האמיתי שלו או שהוא נמצא במצב של תודעה כוזבת, בכל מקרה המרקסיסיטית יטענו שהם צודקים.
