אחת השאלות המעניינות ביותר בתחום של הפילוסופיה הפוליטית שעלתה ביתר שאת במסגרת הפילוסופיה הניאו-מרקסיסטית בהשראת אסכולת פרנקפורט היא שאלת שיעתוק יחסי הכוחות בחברה והסכמה של בני אדם עם משטר וסדרים חברתיים שבפועל פועלים כנגד האינטרסים שלהם.
אחת התשובות שניתנה לשאלה זו היא כי האדם עובר אינדוקטרינציה משחר ילדותו הגורמת לו לשתף פעולה עם הסדר החברתי הקיים המוצג ונתפס על ידו כמשהו טבעי שלא צריך ואי אפשר לערער עליו, מה שהופך אנשים לצייתנים ולמשרתים של הסדר החברתי הקיים שיכול לשכפל את עצמו על פני דורות. הכוחות הללו של אינדוקטרינציה אינם פועלים באופן אלים על האדם אלא למעשה משכנעים אותו כי הסדר הקיים הוא רצוי וטוב, וכך מונע הכוח קונפליקטים ולא מופעל במסגרתם כפי שגורסות תפיסות מסורתיות יותר.
אינדוקטרינציה מופעלת על ידי כל המוסדות החברתיים החל מהתא המשפחתי ועד למערכת החינוך, בתי המשפט ואף התקשורת שפועלים בכדי לתת לגיטימציה לסדר החברתי הקיים. התפיסות הניאו-מרקסיסטיות אינן מבחינות בין המשטר לבין החברה בהקשר זה, שכן הם כולם כמקשה אחת לוקחים חלק בתהליך של אינדוקטרינציה שכאמור משמש בכדי לשמר את פני החברה כפי שהם. ההשתמעות המיידית של תפיסה זו היא כי יש הבדל בין הרצון והאינטרסים של האדם כפי שהוא תופס אותם לבין האינטרסים האמיתיים שלו ובכך יש חריגה מהגישה הפנומנולוגיה שאינה מבחינה בין רצון לבין מעשה
בהקשר זה ראוי בהחלט לציין את הגותו של אנטוניו גראמשי ומושג ה-"הגמוניה" שלו. הגמוניה לפי גראמשי היא הנחלה של "חוקי משחק" לכלל החברה, ומי שקובע את חוקי המשחק הוא גם מי שיכול לשלוט בחברה ולהטות אותם לטובתו. לדעתו של גראמשי הקפיטליזם אינו מושל בבני אדם רק באמצעים של כפייה אלא גם ואולי בעיקר דרך אמצעים אידיאולוגיים הפועלים דרך אינדוקטרינציה המשכנעת את בני האדם כי האינטרסים של המעמד השלט הם למעשה גם האינטרסים שלהם וכי ערכי הבורגנות הם הערכים ה"נורמליים" או ה"טבעיים" שמן הראוי לנהוג על פיהם.
לסיכום, אינדוקטרינציה משמשת בהגות המרקסיסטית בתור כלי ראשון במעלה להנצחת פערי מעמדות ושליטה של הבורגנות במסגרת החברה הקפיטליסטית על המעמדות הנמוכים המפנימים את ערכי המעמדות השלטים דרך מערכת ההגמוניה ובכך משעתקים את יחסי הייצור ויחסי הכוחות בחברה ומשיגים ציות ושיתוף פעולה של העם בדרכים לא אלימות.
