מבוא לתיאוריות סוציולוגיות ואנתרופולוגיות: היבטים כלכליים של המודרניזציה
מתוך: מבוא לתאוריות סוציולוגיות ואנתרופולוגיות – סיכומים
באופן כללי המעבר של המודרניזציה שמדובר עליו בהיסטוריה האירופאית לחברה מודרנית מאופיין בתחום הכלכלי כמעבר בין:
- מחקלאות למסחר ולתעשייה – מבחינת המשקל של הענפים האלה בתחום היצור הכלכלי, גודל התוצר והחשיבות של כל התחומים להגדרת האופי החברתי. אם כן זהו מעבר מחברה שבעיקרה מתכלכלת מחקלאות לחברה שהמסחר הולך ותופס בה מקום יותר ויותר מרכזי ולאחר מכן גם התעשייה – המהפכה התעשייתית שמתחילה באנגליה (1774-המצאת מנוע הקיטור). 1829 – הקטר המסחרי הראשון, מסילות רכבת וכן הלאה. המהפכה התעשייתית מתרחשת מאוחר יחסית בתהליך המודרניזציה, אך היא גורמת להאצה גדולה מאד בשינוי החברתי המרחיק לכת. להתפתחות התעשייה קדמה התפתחות המסחר, בעיקר מסחר בינלאומי של מוצרי מותרות בין אירופה לאסיה, ומסחר בתוך אירופה, ששירת את הצריכה העודפת. בעקבות המהפכה המסחרית מתפתח גם שוק הכספים, כי הכסף הופך להיות אמצעי מסחר חשוב כדי לסחור בו, אל מול המוצרים והסחורות שבשוק. בחברה החקלאית, טרום המהפכה המסחרית, מתבססים עדיין על אנרגיות טבעיות – הכוח שניתן להשקיע בתהליך הייצור מוגבל על ידי הנתונים הטבעיים (הובלה על ידי סוסים, חריש על ידי שוורים, תעבור בנהרות וכדומה). כל תהליך העבודה הייצור והתחבורה בחברה החקלאית של ימי הביניים מבוסס על אנרגיה טבעית מוגבלת. החברה התעשייתית משחררת את החברה מהמגבלות הטבעיות של האנרגיה האורגנית, כי ישנו ייצור של מכונות המייצרות אנרגיה (קיטור, רכבת וכדומה). ההגברה של האנרגיה והרתימה שלה לתהליכי ייצור, היא מהות המפכה התעשייתית.
- מפיאודליזם לקפיטליזם – התפתחות מוסד השוק שמבוסס על כסף, היווצרות המוסד של רכוש פרטי שמייצר כלכלה שמבוססת על רווחיות – יצירת השווקים המסחריים ומעבר לכלכלה תחרותית נקרא המעבר מפיאודליזם לקפיטליזם. זהו מעבר מסוג מסוים של משטר חברתי, לסוג אחר של משטר חברתי ושל יחסים בין בני אדם. היחסים הפיאודלים הם יחסים של היררכיה, שליטה, שיוך לשדרות וריבוד הבנוי על אי הבחנה בין התחום הכלכלי, הפוליטי, החברתי והתרבותי באופן כזה שמי שנמצא למעלה בהיררכיה הכלכלית הוא גם נמצא עליון בכל שאר התחומים. זוהי חלוקה מאד גסה בין מעמד האצולה (מונה לא יותר מאשר מספר בודד של אחוזים) ובין כל שאר האוכלוסייה שהם איכרים או צמיתים. מעמד האצולה הוא כמובן המעמד של בעלי הקרקעות, בעלי אמצעי הייצור, בעל היוקרה, השליט מבחינה פוליטית וכדומה.. אין מתח בין שליטה כלכלית לשליטה פוליטית למשל, אלא יש ריכוזיות גדולה של כל התחומים אצל מספר מועט של אנשי אצולה. התשתית החברתית הזו מתחילה להתפרק כאשר מתחילים תהליכי הקפיטליזם שהם מבוססים על חליפין, דינאמיות, שוני, התמחות, תחרות ולכן הם תהליכים שמפרקים את המבנים האחידים והתלותיים הללו שהיו קיימים בתקופה הפיאודלית.
- מוסד השוק – מבחינה סוציולוגית, נשאלת השאלה – כיצד מתבצעת קואורדינציה (תאום) בין ובתוך כל המערכת המורכבת הזו, שנהיית כל כך מפולגת ומפוצלת? כך ניתן יהיה להסביר מהו המכניזם שמחליף את ההיררכיה והאחידות שיוצרים את המערכת החברתית. התשובה המרכזית לכך היא – מוסד השוק. התיאום בין מרכיבי היצור, והצריכה מתבצע דרך מוסד השוק שיש לו מבנה משלו וצורת תפקוד חדשה, המחליפה את צורת התיאום של המוסדות המרכזיים (שהייתה בעיקר צורה של שליטה וכוח). זוהי מערכת מבוזרת שבה מופיעים גורמים רבים – פרטיים (אוטונומיים) והחליפין ביניהם מתבצע על בסיס הגיון של יחסי היצע וביקוש. באמצעות מנגנון ההיצע והביקוש ניתן לייצר את התיאום הכלכלי בין הגורמים השונים. אדם סמית' טוען שמוסד השוק הוא זה שקובע את היחסים הכלכליים, שאותו מפעילה "יד נעלמה" (עצם המפגש בין ההיצע והביקוש) – כאשר הביקוש יורד, גם המחיר וגם התעשייה הספציפית עצמה, ולהיפך.
