ג'נוסייד (רצח עם) -סיכומים: יחסה של ישראל לרצח העם הארמני

סיכומים, עדכונים, דברים מעניינים והרבה ידע בקבוצת הפייסבוק שלנו (לא תפרגנו בלייק?)

יחסם של אינטלקטואליים ישראלים לפשעים: טשרני ועמיתיו, במחקרם מצאו מנגנון הגנה שאפשר את ההכחשה של רצח העם הארמני: מדעיות בשירות ההכחשה- טענה כי אין מספיק ראיות לעמדה חד-משמעית. הגדרתית- אולי מדובר על תוצר לא מכוון של רעב ומחלות. האינטלקטואלים ברובם מונעים ע"י שאיפות קריירה. יוקרה ושליטה ע"י הזדהות עם הכוח, תוך חשש מלחצים טורקיים – פוליטיים. שימוש בבנאליזציה- טריוויאליזציה: השמדה הארמנים כחלק ממה שמתרחש במלחמות. חיפוש אחר שעירים לעזאזל. האשמת הקרבנות בפרובוקציה ושיתוף פעולה עם האויב (היהודים עם הבולשיוויקים, הארמנים עם הרוסים בכלל). אולם תפקיד האקדמיה היא לחקור את שני צידי המטבע. המנגנונים להכחשה: טריווליזציה, רציונליזציה. ישנה גישה המכחישה את רצח העם הארמני ע"י השואה. הצגת טורקיה כעם שהציל יהודים ומכאן שאינו מסוגל לפגוע. טורקיה חוששת מהשפעת שואת היהודים. החברה הארמנית כיום, פגועה ויתכן והפתח לשיקום כרוך בהכרה בג'נוסייד.

יחסה של ישאל לשואת הארמנים: בתחילה התחמקות ואח"כ הכחשה סבילה. ישנה קהילה ארמנית בישראל, פוליטיקאים טוענים שהעיסוק בנושא שייך להיסטוריונים ולא להם. יוסי שריד בשנת 2000 הכיר כשר החינוך בחובה ללמד את הנושא. ישנן מדינות שהכירו בכך (יוון למשל). בשנים האחרונות- דיבורים על כניסת טורקיה לאיחוד האירופאי, הארמנים קיוו לשווא שההכרה בכך תהווה תנאי כניסתם לשוק האירופי. 2006, צרפת מכריזה על ענישת מכחישי שואה, כתוצאה מכך יש מתחים בינה לבין טורקיה. לעומת הגישה הצרפתית, קיימת גישה הטוענת כי הענשת מכחישי שואה= פגיעה בחופש הביטוי.

21 מדינות הכירו בשואת הארמנים כרצח עם.

הדמיון בין היהודים והארמנים: שניהם חיו כמיעוטים והיו פזורים בתפוצות. שניהם חיו תחת השלטון העות'ומאני. שניהם הקימו תנועות לאומיות שדרשו הכרה לאומית, שוויון זכויות ואוטונומיה. שניהם נרדפו על רקע לאומי- דתי. אצל שניהם היותם קרבנות = מרכיב מהותי בזהות. השוני בין היהודים והארמנים: שואת היהודים זכתה להכרה. 1933, כתב סופר יהודי על רצח העם הארמני (פרנץ ורפל), "ארבעים הימים של מוסא דאג". ספרו של ורפל הופיע בגרמניה וזעזע המונים. היטלר קרא לשרוף את הספר. הספר השפיע על חברי תנועות הנוער היהודיות בעת ההתארגנות המחתרתית בגטאות פולין. אך למרות הספר, לא הושרש המקרה בזיכרון הקולקטיבי. היו שראו בו סימן לבאות. היטלר בעצמו אמר: "מי בכלל מדבר על השמדת הארמנים"?? הוא למד מהמקרה שהעולם נוטה לעמוד מנגד ואינו מעניש על מעשים כאלה. סביב היטלר היו קצינים שפיקדו בצבא העות'ומאני.

היישוב בארץ בזמן השמדת הארמנים: בסה"כ הוא חשש מהעות'מאנים (ה"לא נחמדים"). הוא תמך בגרמניה ובטורקים הצעירים (מתוך פחד). מעשית הוא היה חלש ולא יכל לעשות הרבה. היישוב אותה עת בנה את עצמו וחשש מהטורקים. הוא התעסק בלשרוד.

ניל"י- מיעוט קטנטן שתמך בקרבנות, ויצמן וסוקולוב גם כן. הם קיימו קשרים עם מנהיגים ארמנים. התודעה הישראלית מדגישה את השואה ומתעלמת ממה שקרה לעמים אחרים. אולם, אותם אירועים שקרו לאחרים חשובים גם להבנת מה שקרה לנו.