סיכומים בפסיכולוגיה קוגניטיבית: רמזי מרחק חד עיניים
הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!
חזרה אל: פסיכולוגיה קוגניטיבית- סיכומים
על מערכת הראייה להסיק מסקנות לגבי עולם תלת מימדי ע"ס התמונה ברשתית, שהיא דו מימדית. היא עושה זאת באמצעות רמזי מרחק חד-עיניים ודו-עיניים שהיא מעבדת לכלל אינטגרציה.
רמזי מרחק חד עיניים כוללים: (אינם תלויים בפערי המידע המסופקים למוח מכל עין בנפרד).
הסתרה – עצם הקרוב יותר לעין, מסתיר עצם הנמצא מאחוריו, כלומר מרוחק יותר מן העין. על יסוד עובדה זו אנו מסיקים כי עצם מסתיר נמצא קרוב יותר אלינו מן העצם שהוא מסתיר. ע"ס הסתרה ניתן לקבל אומדן מרחק יחסי ולא אומדן מרחק מדויק ומוחלט. אין אנו תופסים אובייקט כאובייקט, שחלקו מוסתר, אלא המערכת הויזואלית ממלאת את החלק המוסתר של אובייקט בצורה אוטומטית ומהירה ואנו מתנהגים כאילו האובייקט כולו מוצג ונראה.
הצללה – הבסיס לרמז זה טמון בעובדה שאור אינו יכול לחדור דרך אובייקטים והוא נע בקו ישר. משטחים הקרובים למקור האור נתפסים כבהירים יותר ואילו משטחים רחוקים ממקור האור נתפסים כמוצלים. אם אור מגיע מעל השקעים החלק התחתון יקלוט אור וחלקו העליון יהיה מוצל. בעבור בליטות החלק העליון יהיה מואר והחלק התחתון מוצל.
גודל התמונה הרטינלית (שעל פני הרשתית) – ככל שעצם יותר מרוחק מאיתנו, כך התמונה הרטינלית (התמונה הנופלת על הרשתית) המתקבלת ממנו קטנה יותר.
גודל של אובייקטים מוכרים – ההיכרות עם גודל האובייקט יכולה לשמש כאומדן גס למרחק מוחלט.
פרספקטיבה קווית – קווים ישרים ומקבילים מתרחקים מעין הצופה ויוצרים תמונה רטינלית של קווים ההולכים ומתקרבים זה לזה לכיוון התלכדות, עד נקודה מסוימת הנתפסת כנקודת המרחק האין סופי. (פסי רכבת).
פרספקטיבה מפורטת – קווי מתאר שונים הקיימים בשטח הולכים וקטנים ככל שמרחקם מאיתנו גדל, והמרחקים ביניהם הולכים ומתקצרים. (גלים).
גובה ביחס לאופק – אם שני עצמים מצויים בגבהים שונים ביחס לאופק, בתמונה הרטינלית זה הקרוב יותר לקו האופק ייתפס כרחוק יותר.
רמזי תנועה – כאשר אנו מסתכלים בחלון בזמן נסיעה ומתמקדים בנקודת מסוימת במרחב (נקודת פיקציה), כל אובייקט הקרוב אלינו יותר מאשר נקודת הפיקציה ייתפס כנע בכיוון ההפוך לכיוון התנועה שלנו, בעוד שאובייקטים המרוחקים יותר מאשר נקודת הפיקציה ייתפסו כנעים בכיוון התנועה שלנו. ככל שהאובייקט יותר קרוב אלינו כך תנועתו נתפסת כמהירה יותר ביחס לאובייקטים אחרים. רמזי תנועה הם החשובים ביותר וכאשר הם קיימים, השפעת גורמים אחרים על תפיסת המרחב קטנה.
