חיזוק ועונש
חלק מההתניה האופרנטית– איך לגרום להתנהגות רצויה.
ההבדל ביניהם: חיזוק– מיועד לחזק התנהגות רצויה, לעומתו, עונש– נועד לעקור התנהגות לא רצויה
- חיזוק חיובי– גירוי נעים שמופיע אחרי התנהגות רצויה. הוא מגביר את הסיכוי לחזרה על ההתנהגות הרצויה. דוגמה: ציון גבוה במבחן יהווה חיזוק להתנהגות למידה למבחן.
- חיזוק שלילי– הסרת גירוי לא נעים אחרי התנהגות רצויה. גם הוא מגביר את הסיכוי לחזרה על התנהגות רצויה. דוגמה: הפסקת שוקים חשמליים לאחר שהחיה קופצת לצידו השני של הכלוב.
- עונש חיובי– הצגת גירוי לא נעים אחרי התנהגות לא רצויה. העונש החיובי יפחית את הסיכוי לחזרה על התנהגות לא רצויה. לדוגמה: ציון נמוך במבחן בעקבות אי הגעה לתרגול.
- עונש שלילי– הסרת גירוי נעים אחרי התנהגות לא רצויה. גם הוא מפחית את הסיכוי בחזרה על התנהגות לא רצויה. לדוג': ילד שצייר בצבעי פנדה על הקיר וכתגובה לא יאפשרו לו לראות טלביזיה.
כמה עובדות על עונשים:
כיום במאה ה-21, נדיר יותר לתת עונשים על מנת לחנך להתנהגות רצויה. המצב הופך למצב לא מידתי, אין להורים את הכלי החינוכי הכי חשוב וזה פוגע ביכולתם להגיב. המחסור בעונשים הם משהו תרבותי. חשוב לזכור כי העונשים יעילים מאוד ביצירת התנהגות רצויה. חשוב להתמיד, ולא לאיים מבלי לקיים או להגיב בצורה שונה לשני מקרים דומים. כי אם הורה יעשה זאת, הילד יבין שלהורים אין מילה, על אותה התנהגות שעברה חלק בפעמים הראשונות פתאום יש תגובה לא הגיונית. הילדים צריכים את הוריהם כעוגן ויציבות. הם המשקפים לילדיהם את העולם שאינם מבינים. המסר שמועבר במצב כזה הוא שאין קשר בעולם להתנהגות ולתוצאה. עדיף לא לאיים מאשר לאיים ולא להעניש כיוון שזה אסון לילד.
כאשר נותנים עונש, חשוב להקפיד:
- על העונש להיות צמוד להתנהגות הרעה.
- העונש הנבחר חייב להיות מאחד התחומים המשמעותיים ביותר לילד.
- העונש חייב להיות מהרגע הראשון ברמה המקסימאלית ביותר מההתחלה- ולא לעלות בהדרגה (העונש עלול להפוך להרגל לא מרתיע).
- עקביות והצבת גבולות.
חשיבות הזמן בין תגובה לחיזוק:
כדי שהתניה קלאסית תהיה אופטימאלית נדרש מרחק של כחצי שנייה בין הגירוי לתגובה. גם בעניין ההתניה האופרנטית חשוב להקפיד על כך. עם זאת, ישנה בעיה שבחיי היומיום, לא כל התנהגות מלווה בתגמול כלשהו. למעשה, אם התניה אופרנטית הייתה מתרחשת רק עם תגמולים מיידיים, תפקידה בחיינו היה קטן מאוד. לכן אנחנו מדברים בעניין זה על תגמול משני סוגים:
- Ratio Schedule– תגמול שתלוי במספר התגובות של האורגניזם. (כל עשר לחיצות על הדוושה, החולדה תקבל אוכל). יש שני סוגים:
* Fixed Ratio Schedule – כל עשר שאלות, המרצה יפסיק את זמן השאלות.
* Variable Ratio Schedule – זה עדיין יהיה קשור למספר השאלות, אבל בכל פעם המרצה יחליט כמה שאלות יגרמו לו להפסיק.
הסוג השני הוא יעיל יותר בגרימת חזרה על התנהגות רצויה, כי החולדה לא תדע מתי היא תקבל אוכל ותמשיך ללחוץ על הדוושה- זוהי בעצם חזרה על התנהגות רצויה.
- Interval Schedule– תגמול שתלוי בפרק זמן מסוים. לדוגמה: החולדה תקבל אוכל בכל רבע שעה. שני סוגים:
* Fixed Interval Schedule – מסדר בחדרי מגורי בנות בצבא בכל יום חמישי. הבנות ינקו רק ביום רביעי בערב, ולא ינקו בכל יום אחר בשבוע.
* Variable Interval Schedule – מסדר מזדמן בכל מני ימים ע"י הרס"ר, הבנות ישמרו כל השבוע על הניקיון כי לא ידעו מתי יחליט הרס"ר להגיע.
בשני המקרים, התגובה העקבית אך לא מושלמת בעקביותה יותר יעלה מהתגובה שחוזרת על עצמה תמיד באותו אופן ובאותם פרקי זמן.
ראו גם: חיזוק חיובי ושלילי בהתניה אופרנטית
