חוקי מלחמה
דברים כ'
קריטריונים לגיוס:
בספר דברים כ' מפורט כי גיוס העם למלחמה מתנהל בכמה שלבים:
- הכוהן ("משוח מלחמה") יוצא לעודד את הלוחמים ומזכיר את התפיסה לפי ה' נלחם יחד עם ישראל.
- בשלב השני משחררים השוטרים (פקידים) את הפטורים מגיוס, הנחלקים לשתי קבוצות:
א.אדם שבנה בית ולא הספיק לגור בו, אדם שנטע כרם ולא הספיק לאכול מפירותיו (מותר רק מהשנה החמישית) ואדם מאורס שטרם התחתן. –המניע לשחרורם של אלו הוא אישי-הומאני, הדאגה לצרכי משפחה\כלכלה\חקלאות ומתן האפשרות להנות מהאירועים החשובים בחיים.
ב. אדם המפחד לצאת לקרב. הנימוק הוא למען מורל הכוחות- כדי שהפחדן לא יוריד את רוחם של האחרים עדיף שיישב בבית.
3. בשלב השלישי ניגשים השוטרים וסופרים (פוקדים) את החיילים.
דברים כ"ד:
גם בדברים כ"ד מדובר על פטור על רקע נישואין ושני החוקים משלימים זה את זה. כאן מצויין כי אדם מאורס פטור מיציאה למלחמת רשות, אדם אשר כבר נשא אישה פטור משירות צבאי למשך שנה תמימה.
מלחמת רשות ומלחמת מצווה:
מלחמת רשות. זו היא מלחמה כנגד עמים מחוץ לא"י ומטרתה רווח כלכלי. רבים מהמגויסים יכולים להשתחרר ממלחמה זו. במלחמה זו מותר לכרות ברית שלום תמורת כניעת העיר האויבת, יש להציע לה אפשרות זו. אם תושבי העיר נכנעים ללא קרב יש לקחת את כולם ולמכרם לעבדות, אם הם אינם נכנעים מותר להרוג את כל הגברים, אך הנשים והטף יחיו תחת שלטון ישראל.
מלחמת מצווה. מלחמה שמנהלים בעמי כנען ומטרתה דתית, וכן מלחמה באויב המנסה לכבוש את הארץ. במלחמה זו כולם חייבים להשתתף. ישנו איסור לכרות ברית עם עמי כנען ולאחר הניצחון יש להרוג את כל האוכלוסייה כדי למנוע את השפעתם השלילית על בני ישראל.
איסור השחתת עצים בזמן מלחמה (19-20):
בימי קדם נהגו לכרות את העצים סביב העיר בזמן מצור. המחבר קובע כי יש לכרות רק את העצים הדרושים ורק עצי סרק (ללא פרי מאכל) בכדי להימנע מפגיעה גדולה מידי בטבע.
סיבה תועלתית – "כי ממנו תאכל, ואתו לא תכרות" –אולי תזדקק לפירותיו אם יתארך המצור.
סיבה חינוכית – "כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור?" –א. האדם מתקיים מעץ השדה. ב. שאלה רטורית: האם העץ יכול להתגונן מפניך כמו אדם? ג. כפיות טובה לכרות עץ שאכלת ממנו.
חוק השבויה
דברים כ"א 10-14
חוק השבויה יפת התואר מדבר על מצב של מלחמת רשות (כי אחרת יש להרוג את כולם ואין שבויים). חייל הרוצה בשבויה אינו יכול לקחתה מיד אלא אם כן הוא מתכוון לקחת אותה לאישה ויש כמה שלבים בדרך שעליו לבצע: היא צריכה לגלח את שיערות ראשה, לעשות את ציפורניה (או לגזוז או להאריך), לפשוט את הבגדים שלבשה בעת השבי וללבוש אחרים, להתאבל על הוריה במשך חודש. יש הטוענים כי חוק זה הוא הומאני ונועד לאפשר לשבויה מנהגי אבלות על הוריה, אחרים טוענים כי המטרה היא לכער את השבויה וכך אולי לגרום לשובה למאוס בה ולמנוע התבוללות. רק לאחר חודש יכול השובה לבוא ולבעול אותה ואז היא תחשב לאשתו. אם השובה בכל זאת לא רוצה להתחתן איתה, עליו לשחררה ואסור לו למכור אותה לעבדות.
סיכומים בתנ"ך לבגרות – סיכום כללי
סיכומים בתנ"ך לבגרות – חוק וחברה במקרא
