ההגות הציונית לדורותיה: יהודה פינסקר
פרקים בהגות הציונית לדורותיה – סיכומים
פינסקר
פינסקר הוא אחד האישים ש1881 הייתה בשבילו גם כן שבר, אבל הוא קצת מרקע אחר, ולכן לכתיבה שלו הייתה משמעות הרבה יותר מכרעת, ושמו ידוע אולי יותר מסמולנסקין ולילנבלוים. פינסקר, כתב ב1882 את האמנסיפציה. פינסקר לא היה שייך להשכלה העברית ברוסיה. הוא היה רופא יהודי ששימש כרופא צבאי במלחמת קרים , לא היו הרבה רופאים יהודיים צבאיים. ולא זו בלבד, הוא זכה גם לקבל את עיטור העוז או המופת, העיטור הגבוהה ביותר. הוא דוגמא ליהודי רוסי משכיל שלא היה קרוב לעניינים יהודיים. כרבים אחרים הוא מצא את ההזדמנות בפתיחה ההדרגתית למצוא את דרכו אל החברה הרוסית, ולא היה קרוב כלל לעניינים יהודיים. דוגמא להתערות טובה של תקופת הרפורמה ברוסיה. אחרי 1881 גם הגג של ביתו מתמוטט, והוא כותב חיבור שמופיע בגרמניה בגרמנית בשם אוטואמנסיפציה, ברוסיה, לא יכל לפרסם. הוא הופך להיות האידאולוג של תנועת חובבי ציון. החיבור הראשון מופיע בעילום שם, תוך כמה שבועות השם מתגלה והוא אחר כך מופיע בגלוי ונואם. בגלל שזה כתוב גרמנית ובגלל שזה מופיע בגרמניה יש לזה תהודה גם מחוץ לרוסיה. זה מעניק מודעות ליהודי גרמניה מה קורה ברוסיה. חיבורים אחרים לא הגיעו למערב.
אוטומסנציפציה
התזה של פינסקר היא די פשוטה, אמנציפציה- שחרור, היא התקווה עד אז של היהודים באירופה. הם מצפים למשטרים ליברליים, למשטרים נאורים. וברוסיה נדמה היה שלא ובהדרגה היא הולכת בדרך הזאת. כשזה מתברר ב1881 שזה לא ככה, פינסקר מפתח תזה האומרת שעצם הכמיהה לאמנציפציה היא פגומה, היא מניחה שאתה תשתחרר אם מישהו ייתן לך את השחרור. הבעיה היא שאם אתה תלוי במישהו אחר, ראשית מי שישחרר אותך יכול לחזור בו. שנית, בכך שאתה תלוי ברצונו של אחר, אין לך אוטונומיה, לא אתה השתחררת. ולכן אתה זקוק לאוטואמנציפציה. היהודים צריכים לשחרר את עצמם, זוהי קריאה לפעילות פוליטית, כאשר המסקנה היא שצריך להקים ישות פוליטית יהודית. פינסקר הוא רופא, ובדומה לאנשי מדעי הטבע, הוא סבור שהדיוק והתחזיות אפשריות גם כאן. הוא אומר שיש מחלה בעולם- יודופוביה, והיא מקננת בנשמות העולם. התוצאה היא משמעותית. אם יש מחלה כזאת, ואי אפשר לרפאה לא על ידי ההשכלה או הליברליזם, צריך למצוא פתרונות. הפתרון הוא הגירה, ובדומה ללילנבלוים, שלא הכיר את כתיבתו, הוא אומר שרואים את היהדות כדת מתה. שנאת ישראל אין לה סיבה אחת אלא היא בשכבות רחבות של החברה. לא חשוב מה יעשו היהודים, יהיה מי שיתנגד ולכן הפתרון הוא מדיני. הוא נותן דוגמאות כיצד עמים שונים הרבה פחות מפותחים ובעלי מושרשת, פיתחו מערכת מדינית וגם היהודים אמורים לעשות כן. יש לו שתי אלטרנטיבות שהוא חושב עליהן:
א. ארץ ישראל
ב. ארגנטינה- באותה תקופה היא ארץ כמעט לא מיושבת שמסיבות מקומיות של אוצרות טבע עוברת תהליך מואץ של הגירה אירופית עצומה לארגנטינה. רוב תושבי ארגנטינה הם יוצאי איטליה.
הוא מהסס "לא אל ארץ קודשנו אלא אל ארץ שלנו" באוטואמנציפציה זה נשאר פתוח. מהר מאוד מתברר לו שתנועה לאומית לא יכולה לנהור לארץ ללא היסטוריה. הוא נותן דוגמא מעניינת- לבנון. ב- 1860 בלבנון פרצו מהומות איומות בין הנוצרים המוסלמים והדרוזים עם שחיתות. בהתערבות מעצמות מערביות המשטר העותומאני הסכים בלחץ מערבי להקים בלבנון מחוז אוטונומי באזורים המיושבים עם רוב נוצרי, להקים אזור נוצרי עם מושל נוצרי. פינסקר אומר שיתכן שהמודל הלבנוני הזה הוא מודל למה שאפשר להשיג פוליטית. לאחר פרסום הספר פינסקר זוכה ליחסי הציבור. פינסקר לא מגיע לסף של הרצל- אבל איזו תמיכה בינלאומית יש. הוא לא בודק מי יסכים, אבל מציב מודל. מאחר שיש מודעות שיש בעיה רצינית ברוסיה ומעצמות המערב מעוניינות למנוע עוד מהומות, אולי המשטר הרוסי ירצה גם כן לעשות כך. תנועת חובבי ציון מעולם לא עברה את הגשר המדיני. היא עזרה בפילנתרופיה ובעזרה, אבל לא הייתה פעילות מדינית.
