תולדות האמנות – סיכום: סוריאליזם
במשך שנות העיסוק באמנות הייתה שאיפה לחקות את המציאות, ע"י העתקתה באופן מדויק, כך שיוצר תעתוע בעין הצופה, והאמן יוכל לבדוק את אמינותו ביחס למציאות.
אפלטון יצא כנגד האמנות בטענה שהיא מטעה את הצופים, ופחד מדלוזיה (אשליית שווא).
במיוחד לאחר העיסוק בדת ובמיתולוגיה (מתקופת הרנסאנס ואילך), כשהצייר התבונן בטבע באופן מעמיק כדי ללמוד על מרכיביו, היה מתח סביב המציאות והרצון ליצור מציאות בציור.
הסוריאליזם לקח על עצמו יצירת העתק מדויק של הפנים והחוץ כאחד.
גוגן, שהיה אבי הסימבוליזם (ציוריו היו מורכבים מסמלים שהיו אישיים עבורו), תיאר זאת כ "הציור הוא חלום ויזואלי",
ואכן הכוונה הייתה ליצור מגוון דימויים הלקוחים מעולם החלומות וחוסר-ההיגיון,
לשלב את ערבול החושים, הרגשות, הזמנים, המקומות , הדמויות וההתרחשויות ההזויות שאין ביניהן בהכרח סדר הגיוני וליצור מהן סינתזה של מציאות חיצונית ופנימית.
הסוריאליזם היה מבוסס ברובו על תיאוריות מאת הפסיכואנליסט פרויד, בשם "פשר החלומות". "פשר החלומות" היה מבוסס על מחקרים שערך פרויד, אודות הקשרים בין החלומות שאנשים חולמים. הוא גילה כי אנשים שעברו חוויות משמעותיות מסוימות חולמים על דברים משותפים.
זו הייתה הפעם הראשונה בה ניסו לחקור לעומק את מקורם של החלומות.
פרויד חילק את מצבי התודעה לשלושה מצבים : מודעות, סף המודע, ותת המודע. לאורך החיים אנו נעים בין שלושת המצבים, כשבמרבית המקרים הדומיננטי ביותר הוא התת מודע.
בנוסף, קיימת גם חלוקה של מבנה האישיות לשלושה חלקים:
מצב ה"איד" ("סתמי), בו תוססים הדחפים והיצרים החזקים – חיים (מין) ומוות. יצר זה קיים מהלידה ומלווה אותנו במשך כל החיים.
מצב ה"אגו" (אני) מדבר על הקשר בין האדם עצמו לשאר העולם. בשלב זה האדם מבין כי העולם לא סובב סביבו, ולומד לסנן חלק מהדחפים של ה"איד".
מצב ה"סופר אגו" (האני העליון), שבו מתפתחים הערכים העצמיים, הביקורת העצמית והביקורת כלפי הסביבה.
במציאות החיצונית אדם בוגר משתמש רבות ב"סופר אגו", כך שגבולות ההיגיון והמוסר הם השולטים על מעשיו, אולם ביצירת האמנות, כמו בחלום, יש האפשרות לתת נוכחות ולספק את הדחפים הפנימיים, ה"איד" וה"אגו", ולבטא את המנטליות הפנימית.
בחלום קיימים ארבעה מנגנונים :
התקה (Displacement) – העולם הרגשי והיצרי עובר בחלום מעניין אחד למשנהו, בדרך אסוציאטיבית.
עיבוי (Condensation) – נוצר בעקבות מספר התקות שפועלות בערוצים אסוציאטיביים מקבילים, למשל – כאשר מספר דמויות או אירועים מתמזגים לאירוע אחד.
המנגנון השלישי – מפעיל שיקולים לייצוג חזותי, כך שרעיון מופשט הופך לסמל חזותי.
עיבוד משני של החלום – בחלק זה יש מאבקים פנימיים בחלום – המוסר מבין שיש אלמנטים "לא ראויים" בחלום ומנסה להצדיקם, או להפעיל צנזורה.
כדי להגיע לרמה של חוסר שפיות וטשטוש העקרונות המוסריים, הסוראליסטים היו מכניסים את עצמם להיפנוזה, ולקחו סמי הזיה כדי לטשטש את ההבדלים בין המצב השפוי להזיה, ולחוות מציאות שונה.
כמו כן, אחדים מהם אשפזו עצמם בבתי חולים של חולי נפש, שם ההיגיון לא מוביל את צורת החיים והמחשבה, והושפעו גם מילדים קטנים ההולכים בעקבות דמיונם ומודעים בעיקר לסביבתם הפנימית.
דאלי עצמו העיד עליו כעל פרנואיד, היות והמציאות שלו הייתה בנויה על חרדות רבות,
הוא היה מאופיין גם בתחושת גדלות וחשיבות עצמית, פחד רדיפה ופחד מפני סירוס – שלושה עקרונות שמאופיינים אצל פרנואידים.
