תולדות האמנות – סיכום: הסופרמטיזם
ה ס ו פ ר מ ט י ז ם – האמן כמדריך רוחני
לפי גישת הסופרמטיסטים, האמנות משמשת להנהגת הדרך, ולכן נעלה וטהורה יותר.
סופרמה = טהור, נעלה.
נסיונם של הסופרמטיסטים היה ליצור פעולה אמנותית המייצגת נקייה המייצגת את הטוהר והעליונות אך מהמקום הרוחני ולא הדתי, ונקיה מהעולם התרבותי המסורתי המוכר.
בראש תפיסה אמנותית זו עמד קזימיר מלביץ', בהשראת השפה הגיאומטרית שפיתח סזאן, ומהותה הייתה יצירת עולם מצורות גיאומטריות, כך שהאמנות תחדל להיות פיגורטיבית. המחשבה הייתה לבטא את העולם הפנימי בעזרת דרך חדשה, שהייתה, לדברי מלביץ', יכולה להתקיים על ידי מקריות או על ידי אבסורד. הצורות בהן הוא נהג להשתמש היו בעיקר ריבועים, מלבנים, עיגולים ומשולשים, שנחשבו לצורות "נעלות" (סופרמטיסטיות) בעיניו. על הריבוע אמר – 'הריבוע ריק מאובייקט, אך מלא תחושה. הוא חלון ביקום הנראה לעין, המעניק ממשות חדשה'.
העבודות שנוצרו כחלק מהזרם היו נראות בהתחלה "ריקות", אך במהלך התבוננות ממושכת החלו להגלות הצורות שהיו מוסוות בהן. הייתה להן יכולת לעצבן ולקומם את הצופה היות והיו כה פשוטות, עד כדי גיחוך לעיתים. הצופה נדרש להתייחס למיקום הצורות ביחס לבד ולשוליים שלו, נוצר דיאלוג בין המסגור לכתם.
"ריבוע שחור, עיגול שחור, צלב שחור", קזימיר מלביץ', 1914
רצף של שלושה ציורים בפורמט זהה, אך מייצגים חלל על ידי היחס בין הבד לבין הצורה המצויירת ( למשל – העיגול השחור חופשי לתנועה, יש לו מקום לנוע על הבד, למרות שהוא חסום בקצהו. הריבוע לעומתו, לא יכול לנוע, הוא מקובע במקומו). ייצוג התמונות על הבד, ששימש עד כה כמצע לציור, הורס את הפרספקטיבה המוכרת לנו, והופך את הבד לחלל שבו יש לצורות אפשרות (רעיונית) לנוע.
"קומפוזיציה סופרמטיסטית – ריבוע אדום וריבוע שחור", קזימיר מלביץ, 1914-15
בציור זה יש שני ריבועים, שחור ואדום, המרחפים על גבי בד לבן. הריבוע השחור הוא הגדול והמקובע יותר, וביחס אליו, האדום קטן וחופשי יותר, הוא נטוי בזווית.
כאשר העבודה הוצגה, זווית הצגתה שונתה מדי כמה ימים ע"י סיבוב התמונה, כדי להעניק הרגשה שאין "שמים וארץ", ואין צד שנועד להיות למעלה או למטה, אלא הצורות מרחפות בחלל בדינאמיות.
"ציור סופרמטיסטי", קזימיר מלביץ', 1916
הציור מורכב מפס אופקי, שמעליו ומתחתיו יש מרובעים מרחפים ברקע, והוא מדבר על החלל והמרחב הקוסמי. "הריבוע הוא לא צורה תת-מודעת אלא צורה של התבונה. אלו פניה של האמנות החדשה. הריבוע הוא תינוק מלכותי חי (כמו ישו). הוא מהווה צעד ראשון של יצירה טהורה באמנות, לפני כן היו העתקות של הטבע".
עולם האמנות הפך לנטול אובייקטים, וכל צורה היוותה עולם בפני עצמה.
הדינמיקה בציורים אלו נעשתה באמצעים ראשוניים ופשוטים מאוד. מלביץ' העדיף לשמור גם על הצבע כטהור וראשוני, וטען כי "צבע טהור יוליך לקראת אוטונומיה טהורה". איכות זו באה בתוספת לאיכות של הצורה המרובעת המשרה אווירת שלמות.
"לבן על לבן", קזימיר מלביץ', 1918
ביצירה זו יש ריבוע לבן נטוי המצוייר על גבי בד לבן.
יצירה זו היא מבין המפורסמות ביותר של מלביץ'. הציור נוגע בתחושת האינסוף, ריחוף חסר משקל בחלל אינסופי מיסטי. הלבן מייצג את הטוהר, והריבוע הלבן מסמל את העולם החדש והטהור. גם בציור זה הקומפוזיציה תורמת למרחב תנועתי בציור, ובכך למשמעות הקוסמית שלו.
