תולדות האמנות – סיכום: אדגר דגה – ניתוח יצירות
אדגר דגה 1834 – 1917:
אדגר דגה הוא היוצא דופן מבין האימפרסיוניסטים, בכך שהכשרתו הקלאסית השאירה ביצירתו התייחסות לקו ולנפח. יצר בעיקר בגירי פסטל.
עיקר התעניינותו הייתה בתנועה החולפת, דגה בילה רבות במרוצי סוסים וציירם בעת דהירתם, כשהוא מציג גישה חדשה לחלל: הדמויות והחפצים נחתכים ע"י מסגרת התמונה. את רב ציוריו מלבד ציורי הסוסים צייר דגה בסטודיו לאחר צילום האובייקטים.
נושאי יצירתו הם: קונצרטים, נשים מתרחצות, רקדניות בלט.
בסוף חיוו החל ליצור פסלי ברונזה.
השפיעו על יצירתו – המצלמה והציור היפני – בהצבת הדמות בצד כשרוב החלל ריק.
* התזמורת, 1867, שמן על בד, 46X56 ס"מ
דגה מתאר נושא מהווי בתי הקפה. אך הוא בחר להתעלם מהמתרחש על הבמה, ואף קטע את גופי הרקדניות, והתמקד לכאורה בחלק החשוב פחות – התזמורת. הציור נראה כדיוקן חלקי של התזמורת, בעצם דגה החל לצייר את הדיוקן של נגן הבס, ומשם גלש לתיאור סביבתו.
אמצעים אמנותיים: הקומפוזיציה פתוחה וקטועה.
משיחות המכחול מהירות.
* האישה השותה אביסינת, 1876, שמן על בד, 68X90 ס"מ
סצנה של בית קפה, אלומת האור יוצרת צללית של הזוג על הקיר, הדמויות יושבות מאחורי אותו שולחן אך אין ביניהן קשר, הגבר עסוק בהתבוננות ועישון והאישה מכונסת בעצמה ופניה עגומות.
קומפוזיציה – דגה מרחיק את הצופה מהדמויות ע"י חסימתן בשולחן ועיצובן בעומק התמונה, כשהמישור הקדמי ריק בחלקו ומשמאל נמצא שולחן ריק. דגה מדגיש את הסטטיות והמתח הפסיכולוגי בין הדמויות ואת אווירת הבדידות והניכור.
התמונה נחתכת, זווית הראיה חדה ומלוכסנת יוצרת רושם של ציור אקראי ללא תכנון וללא ידיעת הצופה – ניכרת השפעת המצלמה.
האמצעים האמנותיים מדגישים את אווירת הקדרות והבדידות:
הקומפוזיציה אלכסונית פתוחה. יש קיטוע חזק שיוצר חוסר יציבות . השולחנות הרבים יוצרים מחיצות בין הדמויות לבין הצופה, מה שמדגיש את הניכור ואת האקראיות.
הצבעוניות מונוכרומית וקודרת, שיוצרת אווירה עכורה. דגה השתמש בצבע שחור, בניגוד לשאר האימפרסיוניסטים, שכלל לא השתמשו בשחור.
תפיסת החלל: הכניסה ליצירה חסומה בשולחנות ריקים ומוליכה את הצופה בזיגזג לתוכה. הדמויות תחומות בחלל צר, לחוצות לספסל בין השולחן לבין החלון שמאחוריהן. החלל הלוחץ מגביר את תחושת הניכור בין הדמויות לבין עצמן ויוצר אווירת מחנק. החלל הריק הגדול מצד שמאל מדגיש את הבדידות של האישה.
* רקדנית על במה, 1877-8, פסטל, 50X40 ס"מ
מראשית 1870 ואילך היו הרקדניות לעיקר יצירתו של דגה במהלך השנים יצר דגה שוב ושוב אינספור רישומים, הדפסים, ציורי שמן ופסטל של רקדניות בלט במהלך החזרות או ההופעה, בקבוצות או לבד , בחדרי חזרות חשוכים או על במת האופרה המוארת, וגם בשעת המנוחה. מספרם של תיאורי הרקדניות מאחורי הקלעים וברגע אינטימי עולה בהרבה על תיאורי הרקדניות בהופעה.
דגה, שהתעניין בתיאור התנועה החולפת, מצא ברקדניות הבלט נושא מתאים לבדיקת התנועה ברגע מסוים. כאשר התבונן ברקדניות בשעת חזרות, ניתנה לו ההזדמנות לראות את גופן בכל המצבים ומכל הצדדים. הוא הביט אל הבמה מלמעלה, ולמד את עיצוב התנועות ואת השפעת אור הבמה על עיצוב הרקדניות.
הנושא
הרקדנית מתוארת בשעת ריקוד בהופעה חייה על הבמה. הבמה מתוארת מנקודת מבט אלכסונית, מן הקצה של קדמת הבמה ועד לקצה האחורי שלה, כך שרואים את הרקדנית הבודדת על קטע קטן של הבמה התלולה בשיפוע חד. הרקדנית מרחפת על הבמה כפרפר שנלכד באורות הזרקורים של הבמה. מאחורי הקלעים נראות רגליהן של רקדניות הממתינות לתורן, וחלק מגופו של גבר שהסתובב מאחורי הקלעים וסוקר את ההופעה. ברקע נראה גם חלק מן התפאורה הדקורטיבית, שחותכת את הדמויות ויוצרת מראות לא רגילים של חלקי גוף.
אמצעים אמנותיים
תנועה: דגה תפס רגע של תנועה מתפרצת של רקדנית הבלט. היא עומדת על רגל אחת בתנועה אלכסונית דינמית. הרקדנית מניפה ידיה לכיוונים שונים כאשר גופה בתנועה סיבובית וראשה מורם. זוהי תנועה שאפשר להישאר בה שבריר של שנייה.
הקומפוזיציה פתוחה, חתוכה וקטועה בהשפעת הצילום וההדפסים היפניים. אחד היסודות החוזרים בציורי הרקדניות הוא העובדה שהשטח המרכזי – המורכב מקרשים ריקים של הבמה – נותר ריק לעומת הרקע, שבו הצפיפות גדולה יותר. בדרך זו מיקד דגה את הצופה בתנועות הרקדנית שעל הבמה.
תפיסת החלל ביצירה זו נוצרת בכמה אמצעים:
א. פרספקטיבה צבעונית: במישור הקדמי הרקדנית בצבעים בהירים, ובמישור האחורי כתמים חמים וקרים, יש צורות מטושטשות, שיוצרות התרחקות כלפי עומק הבמה.
ב. פרספקטיבה אלכסונית: הבמה מצוירת מזווית ראייה אלכסונית, שיוצרת תחושה של כניסה לעומק.
ג. זווית ראייה מלמעלה ומהצד: זווית הראייה הזו יוצרת הקצרה של גוף הרקדנית,שבולטת במרכז הבמה . הדמויות האחוריות קטנות ומטושטשות.
מאפיינים אימפרסיוניסטים ביצירה
תפיסת הרגע החולף של תנועת הרקדנית. זהו רגע שבו היא עומדת על רגל אחת, רגע שיימשך שבריר של שנייה בלבד . גם הקומפוזיציה הפתוחה והציור מזווית הראייה הלא שגרתית מלמעלה ומהצד בהשפעת ההדפסים היפניים, משייכים אותו לאימפרסיוניזם.
מאפיינים לא אימפרסיוניסטים ביצירה
א. השימוש בקווים לעומת כתמי הצבע החופשיים של האימפרסיוניסטים . דגה צייר יצירה זו בצבעי פסטל – גירים צבעוניים. הגירים הצבעוניים הם רכים וקלים לעבודה מהירה וחד פעמית. העבודה בגירי פסטל יצרה אפשרויות לאפקטים של קו ודגמי צבע. הקו ביצירה משתנה בעוביו ובעוצמתו. את התנועה וההשתנות הדגיש דגה באמצעות קווים דקים וצפופים שנמרחים ומטשטשים עד שנוצר כתם צבע.
ב. ציור בתוך חדר סגור(אולם) בניגוד לאימפרסיוניסטים, שיצרו באוויר הפתוח.
מלבד מרוצי הסוסים שצייר דגה, כל יצירותיו נעשו בחדר סגור: בית קפה, אולם הופעות, חדרי אמבט וכדומה. האור שמעל הבמה הוא אור מלאכותי ולא אור יום טבעי, שהיה משאת נפשם של האימפרסיוניסטים.
* מגהצות, 1884 , שמן על בד
המגהצות על רקע תקופתן
החל משנת 1869 צייר דגה סדרה של מגהצות – נשים עובדות בפעילות יומיומית. הוא חשב שהנשים המגהצות הן נושא המשקף את החברה הפריזאית של זמנו, ועל כך הוא כתב "הכול יפה בעולמם זה של אנשים, אבל נערה מגהצת אחת מפריז, עם זרועות חשופות, שווה את הכול, משום שאני פריזאי מובהק שכזה".
תיאור הנושא
שתי נשים מגהצות . האחת כפופה אל קרש הגיהוץ והמתח בגופה מעיד על הלחץ הרב שהיא מפעילה בשתי ידיה על המגהץ כדי ליישר את הקמטים. לידה עומדת מגהצת נוספת, המותחת את גופה העייף. היא נאנחת ומפהקת בפה פעור, המדגיש את העייפות . היא אוחזת בידה האחת בקבוק, והיד השנייה מורמת בתנועה של חילוץ איברים לאחר מאמץ. יש חילוקי דעות לגבי הבקבוק שבידי המגהצת. ייתכן שזהו בקבוק מים ששימש להתזה על הבגד כדי להגיע ליישור קמטים מכסימלי, וייתכן שיש כאן רמז לכך שהמגהצות, שעבדו בתנאים קשים וזכו לשכר נמוך, הפכו לעיתים קרובות לאלכוהוליסטיות.
אמצעים אמנותיים
הקומפוזיציה פתוחה וקטועה, בהשפעת המצלמה. קרש הגיהוץ נקטע ברובו בקו אלכסוני חד, ויוצר זווית ראייה אלכסונית ולא שגרתית, בהשפעת ההדפסים היפניים.
החלל מצומצם ולחוץ. דמויות המגהצות כמו נלחצות בין הקיר שמאחוריהן לבין קרש הגיהוץ. מיעוט המידע על החלל ממקד את הצופה בתנועותיהן של הדמויות ובפעולת הגיהוץ עצמה.
צבעוניות בהירה ומוארת באור עמום. הצבעים נראים כמתמוססים בשל החום בחדר רווי האדים.
הכתמים הוורודים והכחולים מתמוססים זה בזה בבגדי המגהצות ובקיר.
עיצוב הדמויות: שתי הנשים מונומנטליות. המגהצת העסוקה בגיהוץ חסרת פנים, ורק כתמי צבע בודדים מעצבים את ראשה המורכן.
הדגש הוא על התנועות המנוגדות רבות העוצמה של שתי הדמויות: האחת עומדת ותנועותיה אנכיות, בניגוד לגב המעוגל של חברתה שכל משקלה על המגהץ ושתיהן מנוגדות לקו האלכסוני של קרש הגיהוץ החותך את הקומפוזיציה.
תפיסת הרגע החולף: הנשים נתפסות במכחולו של דגה ברגע מאוד מסוים, שבו האחת עסוקה
בפעולת הגיהוץ והשנייה באתנחתה קלה.
* נערה בגיגית רחצה, 1886, פסטל
נושא יומיומי – הרחצה באמבט. נערה כורעת בתנועה מעגלית בתוך העיגול של הגיגית. מעגלים אלה הם ניגוד מוחלט לאלכסון הכמעט גיאומטרי של המדף. המדף מוטה בשיפוע חד כל כך עד שהקומפוזיציה נחלקת לשניים. על המדף מונחים שני כדים וכלים נוספים. יד אחת של הנערה בתוך הגיגית, עליה היא נתמכת ובידה השנייה היא רוחצת את צווארה. זוהי סצינה אינטימית של רוחצת שאינה מודעת לכך שמביטים בה.
אמצעים אמנותיים
הרישום בצבעי הפסטל יוצר מרקם קטיפתי של גוף האישה העירומה. האור הבוקע מתחת לעורה וקווי המיתאר המתוחים שלה, הם שיוצרים את החושניות של הגוף העירום. הקומפוזיציה קטועה, חתוכה ופתוחה.
החלל מצומצם, תפיסת קטע מחלל החדר, כמו הצצה דרך חור המנעול שמגבילה את טווח הראייה. הקומפוזיציה קטועה ופתוחה.
מאפיינים אימפרסיוניסטיים ביצירה
נקודת המבט היא לא שגרתית. הנערה מתוארת במבט מלמעלה ומהצד, בהשפעת ההדפסים היפניים. יש חיתוך חד וקיטוע של האובייקטים, היוצרים קומפוזיציה קטועה ופתוחה, בהשפעת המצלמה.
מאפיינים לא אימפרסיוניסטים ביצירה
שימוש בקווים המגדירים את הדמות, הגיגית, את המדף ואת החפצים שעליו. הקווים אופייניים לשימוש בצבעי פסטל. הסצינה מתרחשת בחדר סגור ובאור מלאכותי, בניגוד לאימפרסיוניזם.
* האמבט, 1886, ברונזה, 21X50 ס"מ
בפסלים, כמו בציורים, לא עניינו את דגה המתרחצות עצמן, אלא המחשת התנועה שנוצרת בתנוחות השונות של הרחצה נושא יומיומי של מתרחצת באמבט. היא עסוקה בפעולה אינטימית, אינה מודעת לכך שאנו צופים בה, ואינה נותנת דעתה על המתרחש סביבה.
המתרחצת נראית ברגע אקראי של פעולת רחצה, כמו נתפסה בצילום פתאומי. בדרך זו רצה דגה לתפוס את הנשים בפעולות טבעיות וספונטניות ביותר שלהן . ביצירה המתרחצת שוכבת בתוך האמבט, רגליה בתנוחת רגל על רגל, ראשה נשען על הגיגית, יד אחת תומכת בקצה הגיגית והשנייה בתוכה.
טכניקה
הפסל נעשה בשעווה ונוצק בברונזה לאחר מותו של דגה. בפסל זה שילב דגה גם רדי-מייד. דגה הקדים את זמנו ויצר טיפוס חדש של פיסול – המתרחצת עשויה ביציקת ברונזה בטכניקה המסורתית, אבל הגיגית שבתוכה היא יושבת היא גיגית מתכת, מוצר ממשי מהשימוש היומיומי. הבסיס והמים באמבט עשויים מסמרטוטים טבולים בגבס.
אמצעים אמנותיים בפיסול של דגה
עיצוב הדמות: המתרחצת חסרת זהות אינדיבידואלית, היא אינה מושלמות וחסרות זוהר, בניגוד לדמות הקלאסית האידיאלית. הפסל מתאפיין בהשמטת פרטים ובהפשטה יש מיעוט, בפרטים בעיצוב איברי הפנים והגוף . העיצוב תואם את תפיסת האימפרסיוניזם בתיאור הספונטני שאינו נכנס לפרטים.
האור: הגבשושים והבליטות בפסלים קולטים את האור הנופל עליהם, שוברים אותו ונותנים חיות לפסל. האור המרצד יוצר תנועה – אלו אלמנטים אימפרסיוניסטים מובהקים.
בעיצוב פני השטח במרקם גס ומחוספס התרחק דגה מחיקוי פני השטח החלקים של הגוף האנושי בטבע. כך הוא ביטל תיאור נטורליסטי של הדמויות והתרחק מהפיסול המסורתי. זהו ביטוי ל"אנטי אקדמיזם".
תפיסת הרגע החולף: הרוחצת יושבת באמבט בתנוחה ייחודית לרגע מסוים.
