הסיפור הראשון שמביא התנ"ך מיד לאחר סיפור הגירוש מגן העדן הוא סיפור רצח קין את הבל. סיפור קין והבל במידה רבה בא בכדי להדגים את מציאות חייו של האדם לאחר שקיומו ההרמוני הופר והוא הוטל אל תוך מציאות שהיא כל כולה מאבק וצורך בבחירה מוסרית.
ישנם מספר אלמנטים בולטים בסיפור אודות הרצח של קין והבל המאפשרים לנו להבין את המשמעות הפילוסופית הגלומה בו. ראשית אנו רואים כי סיבתו העיקרית של הרצח היא קנאה, קין רוצח את הבל משום שהוא מקנא בו על כך שאלוהים העדיף את המנחה שלו. קנאה ראשית מתקשרת אל תחרות, אל כך שבני-אדם אינם שווים וכי לעיתים אחד יזכה בחסדי האל ואילו האחר לו, ושלפעמים טובתו של האחד תבוא על חשבון טובתו של האחר. הקנאה והתחרות בין קין והבל היא תחרות על חיבתו של האל והיא גם מתקשרת לכך שקין הוא עובד אדמה ואילו הבל הוא רועה צאן, ועל היריבות והניגוד בין שתי צורות חיים אלו, בין יושבי קבע לבין נוודים כאשר הצדק האירוני של הסיפור הוא שקין, שהיה בתחילה עובד אדמה, הופך בסופו של דבר לנווד בעצמו כמו אחיו שרצח.
אלמנט שני שניתן למצוא בסיפור קין והבל בהקשר הקנאה הוא זה של היצר. מיד לאחר שגורש מגן העדן האדם הופך להיות עבד ליצריו שדוחקים בו לעשות מעשים ולעיתים גם עלולים להסית אותו מדרך הישר ולהוביל אותו לכדי פשע וחטא. על כן נאמר בפרק כי "לפתח חטאת רובץ" – כלומר, החטא, שעובר האנשה, מחכה לאדם בפתח ביתו ורק מחכה שתינתן לו ההזדמנות, והוא חלק בלתי נפרד מחייו של האדם.
שני האלמנטים הללו, נוכחותו של החטא בחיי האדם יחד עם התחרות והקנאה בינו לבין בני אדם אחרים מהווים את המסד הפילוסופי הקיומי שמציג סיפור קין והבל.
עניין מעניין נוסף בסיפור קין והבל בספר בראשית הוא הגנאולוגיה שבאה בעקבותיו. תחת הבל שנרצח משית אלוהים את שת לאדם וחווה כתחליף, והוא זה שלמעשה מוליד את שאר האנושות. שת יולד את אנוש (ומכאן: אנושות) שעליו נאמר כי "אז הוחל לקרא בשם יהוה". כלומר, יהוה כ-יהוה נוצר יחד עם היווצרותה של האנושות, לא קודם לכן.
