מבוא לסוציולוגיה – סיכומי מאמרים: וויליאם קורנהאוזר: "עלית שלטת" או "קבוצות וטו"?
ראו: מבוא לסוציולוגיה – סיכומים
קורנהאוזר משווה בין גישותיהם השונות של רייט מילס ודוד ריזמן בנוגע לתיאור מבנה הכוח.
נשווה את השקפותיהם בחמישה מישורים:
- מבנה הכוח: כיצד מחולק הכוח בין המגזרים השונים בחברה האמריקאית כיום.
מילס – בטוח לגבי מיקומו של הכוח, בפירמידת הכוח של מילס ישנם 3 דרגים: הפסגה היא ה"עלית השלטת" המורכבת מראשי ממשל, קציני צבא וכו', הדרג השני הוא "הדרגים הבינוניים של הכוח" והוא מורכב מריבוי קבוצות אינטרסים, הדרג השלישי הוא "החברה ההמונית" המורכבת מההמון, אנשים מופרדים ומפוצלים הנתונים לשליטה מלמעלה.
ריזמן- תמונת הכוח פחות מוגדרת ומגובשת, בפירמידה שלו ישנם שני דרגים, הם מקבילים לדרג השני והשלישי של מילס. הדרג האשון מורכב מ"קבוצות וטו" הן קבוצות אינטרסים הדואגות כל אחת להגן על תחומי שליטתה באמצעות בלימתן של הקבוצות האחרות המאיימות על כוחן, מבנה כוח זה אינו מגובש במרכזו עומדות הזיקות בין קבוצות האינטרסים. הדרג השני מורכב מהציבור הלא מאורגן, כאשר קבוצות האינטרסים מחפשות בו בן ברית כנגד הסגת הגבול בתחומי השליטה שהן תובעות לעצמן.
- תמורות במבנה הכוח: כיצד השתנתה חלוקת הכוח בתולדותיה של אמריקה.
שניהם מאוחדים בדעה שמבנה הכוח בארה"ב עבר 4 תקופות אך דעותיהם שונות בנוגע להווה ולעתיד. התקופה הראשונה היא מייסוד הרפובליקה ועד ממשל ג'קסון. התקופה השנייה היא משקיעתה של המנהיגות הפדרליסטית ועד מלחמת האזרחים. התקופה השלישית החלה אחרי מלחמת האזרחים ועד ממשל מקינלי (ריזמן) ועד לניו דיל (מילס) שניהם מאוחדים כי ממשלו של מקינלי מהווה נקודת שיא בעליונותה החד צדדית של הכוח הכלכלי המאוגד בקורפורציות, הכוח לא היה מרוכז, השליטה נמצאה בידי חוגים עיליים של המוסדות הכלכליים. עד מלחמת העולם השנייה שניהם סוקרים את התפתחות יחסי הכוח בצורה דומה. שניהם סבורים שבהתרחשויות האחרונות יש ניתוק חשוב מהעבר.
מילס – ההווה הוא תקופה חמישית. בתקופה הראשונה החיים החברתיים, המוסדות הכלכליים, הצבא והתחום הפוליטי היו משולבים יחד, אלו שתפסו עמדות פוליטיות גבוהות מילאו גם תפקידים כלכליים והם ובני משפחותיהם עיצבו את פני החברה המקומית. בתקופה השנייה ה"עלית" הפכה להרכב של קבוצות צמרת שכל אחת מהן הייתה רופפת. תקופה שלישית מפורטת למעלה. בתקופה הרביעית הניו דיל היה כמערכת מאוזנת של קבוצות לחץ וגושי אינטרסים. מלחמת העולם השנייה ותוצאותיה הן ציון לעידן חדש ביחסי הכוח, התהוותה של ה"עלית השלטת" חלה במשך המלחמה ולאחריה, התעצבו בה סוגי אנשים ובמהלך ההתפתחות המוסדית והפסיכו' צמחו אפשרויות וכוונות חדשות בהם.
ריזמן – ההווה מהווה המשך לתקופה הרביעית. בתקופה הראשונה הייתה קבוצה שלטת בעלת תיחום ברור של איזור השליטה שלה, הקבוצה הייתה מורכבת מבעלי האחוזות ואנשי הממון המרקנטיליסטיים. בתקופה השנייה קבוצות איכרים ובעלי מלאכה הפכו לבעלות השפעה ורכשו לעיתים שליטה מפורשת יותר. תקופה שלישית מפורטת למעלה. התקופה הרביעית התעצבה סופית בשנות ה 30, תקופה זו מסמלת את עלייתן של קבוצות הוטו ושלטונן של הקואליציות יותר מאשר קבוצת כוח מאוחדת. ריזמן רואה בתקופת מלחמת העולם השנייה מגמה של פיזור הכוח בין אינטרסים מגוונים ומאורגנים, ישנן כמה קבוצות וטו והשלטון מתחלק ביניהן. השתדלנות דאגה להבטיח את מנהיגותו הבלתי מעורערת של מעמד העסקים השליט. כיום מנהיגות זו הוחלפה בשורת קבוצות שנאבקו והצליחו להשיג כוח בכדי לעצור דברים שמנוגדים לאינטרסים שלה וליזום דברים.
- תפעולו של מבנה הכוח: האמצעים בעזרתם פועל הכוח בחברה האמריקאית. שניהם מצביעים על מניפולציה הולכת וגדלה.
מילס – העלית השלטת מכוונת את המדיניות הציבורית בכל התחומים החשובים ובעיקר את מדיניות החוץ. הוא מדגיש את הסודיות שעוטפת את קבלת ההכרעות המדיניות החשובות. משחק הכוח מונהג ע"י קב' אחת, אמצעי התקשורת מרדימים אנשים בכך שהם שמים דגש על בידור ומעלימים את הנושאים המדיניים, אמצעי התקשורת הם מכשיר פוליטי רב עוצמה בחברה האמריקאית.
ריזמן – סבור כי שאלת זהותם של השולטים בכוח משתנה בהתאם לבעיות, כמספר התחומים המדיניים השונים כך גם מספר מבני הכוח. שם דגש על מניפולציה במסווה של סובלנות הדדית כלפי אינטרסים ואמונות של הזולת, כל קבוצה מנסה להסתיר את העניין שיש לה בכוח כדי שלא לעורר את יתר הקבוצות נגדה, כללי הגינות ועמיתות מכתיבים עד לאן מותר להרחיק לכת. משחק הכוחות כפוף להלך הרוח ודפוסי ההסתגלות בין קב' רבות. אמצעי התקשורת מקדישים יותר תשומת לב לפוליטיקה ולבעיות המדיניות יותר ממה שהקהל היה רוצה, בכך יוצרים רושם מוטעה שההתעניינות בנושאים ציבוריים רבה מכפי שהיא באמת, חשיבותם של אמצעי התקשורת פחותה יחסית.
- בסיסי מבנה הכוח: כיצד מעצבים ומזינים גורמים פסיכו' וחברתיים את חלוקת הכוח הקיימת.
מילס – העלית השלטת היא ביטוי של גיבוש והשתקפות של חפיפה של אינטרסים בין הגופים המוסדיים העולים. העלית מתבססת על זיקות ונקודות מפגש בין האינטרסים של הקורפורציות, המוסדות המדיניים והצבא. העלית השלטת מתבססת לא רק על התלכדות האינטרסים של המוסדות העיקריים אלא גם על דמיון פסיכולוגי ועל קשרי גומלין חברתיים בזכות מוצאם החברתי הדומה, העובדה שכללי ההתנהגות והערכים משותפים להם מקלה על יצירת הקשר ביניהם, רבים מהם גם מכירים זה את זה ולכן יש להם רצון ואפשרות לפתח יחד קווי פעולה. מדגיש את חוסר העצמאות והעד תיאום פעולה בקרב אלו התופסים עמדות חברתיות דומות. מילס מתאר את הציבור כמכלול יחידים מפוצלים וצייתנים שאינו מוכשרים ליצור קשר יעיל ביניהם או לנקוט פעולה פוליטית. מילס ממקם את האדישות הפוליטית ברובדים החברתיים הנמוכים, האדישות הפוליטית היא תולדה של ריכוז הכוח.
ריזמן – מבנה הכוח בלתי מגובש, הוא משקף את שונותם של האינטרסים של הקב' המאורגנות החשובות. מבנה כוחם של קב' הוטו מבוסס על ניגודי אינטרסים. הכוח מושתת על ציפיות ועמדות בין אישיות, בפסגת מבנה הכוח ותחתיתו שוררת תחושת תלות וחולשה, מכך נובעת בחלקה צורתו הבלתי מגובשת של מבנה הכוח. בכל דרגי המבנה החברתי אנשים נוטים להרגיש חלשים יותר ממה שנובע ממעמדם האובייקטיבי. ההכוון מהזולת בתחום התרבות והאופי מסייעת לקיים את צורתו הבלתי מגובשת של הכוח, הכוון זה מתבטא באדם "היודע דבר", הוא בר סמכא בפוליטיקה אך נמנע מהתחייבויות פוליטיות, הוא הטיפוס הנפוץ בקב' הוטו, הלך הרוח הפוליטי הוא בד"כ סובלנות הניזונה מן ההכוון מהזולת. האדישות הפוליטית נמצאת גם בקרב בעלי סטאטוס גבוה וגם בקרב סטאטוס נמוך, האדישות משמשת בסיס חשוב ליחסי כוח בלתי מגובשים..
- תוצאותיו של מבנה הכוח: כיצד משפיעה חלוקת הכוח על החברה האמריקאית. מכתביהם של מילס וריזמן ניתן ללמוד על 4 מערכות מקבילות של תוצאות הנובעות ממבנה הכוח. המערכת הראשונה היא השפעת מבנה הכוח על קב' מסוימות/מעמדות שונים בחברה. מע' התוצאות השנייה נוגעת להשפעת מבנה הכוח על אופי החיים הפוליטיים בחברה האמריקאית.
מילס – הסדרי הכוח הקיימים מאדירים את האינטרסים של המוסדות העיקריים, מנהיגי מוסדות אלו הם העלית השלטת. ריכוז הכוח בחוג מצומצם ושימוש במניפולציה כדרך מועדפת להפעלת כוח מביאה לשקיעתה של הפוליטיקה בוויכוח הציבורי, האנשים פחות יכולים להבין את הבעיות הפוליטיות ולקשר ביניהן לבין האינטרסים האישיים.
ריזמן – ההכרעות המצטברות בבעיות הציבוריות לא מקנות העדפות לאף קבוצה או מעמד על פני מעמד/קב' אחרת. משמעותה של הפוליטיקה פחתה, הפוליטיקה נעשית יותר מורכבת ומרוחקת, מטשטשת את האינטרס הפוליטי האישי ומחזקת את חוסר האונים אפילו כאשר האינטרס האישי ברור.
מערכת התוצאות השלישית נוגעת להשפעתו על טיב יחסי הכוח:
מילס – ריכוז הכוח התרחש מבלי שחל שינוי מתאים בבסיסי הלגיטימציה של הכוח, הכוח נמצא בידי העומדים בראש ארגוני המפתח למרות שנהוג לחשוב שהוא בידי הציבור ונציגיו.
ריזמן – מרמז שיש פער שמתרחב בין הכוח כפי שהוא לבין דימויו כיון שהכוח מפוזר במידה רבה מאשר מקובל לחשוב.
מערכת התוצאות הרביעית נוגעת להשפעות המבנה על המנהיגות הדמוקרטית:
מילס – הכוח בארה"ב הפך כל כך מרוכז שהוא דומה יותר למערכת הכוח בברה"מ. הכוח נוטה להתחלק בין קבוצות אשר דואגות לפני הכול לאינטרסים שלהן, אם יחד עם זאת הפוליטיקה חדלה להיות תחום של חובות ואינטרסים אישיים הרי שהמנהיגות נחלשת באופן חמור.
ריזמן – הכוח מכשיל את הניסיונות למקם אותו, חוסר הקביעות וגיבוש הכוח מונעים את התפתחותה של המנהיגות, קבוצות וטו קיימות כקבוצות הגנה ולא הנהגה. פיזורו של הכוח בין קבוצות וטו מגוונות ומתאזנות פועל לחיזוקם של המוסדות הדמוקרטיים גם כאשר אין מנהיגות יעילה בכל אופן לדמוקרטיה נטולת מנהיגות אין סיכויים טובים בטווח הארוך.
הערות המחבר – רוב המנתחים מתארים את מבנה הכוח כהיררכיה, ישנה זרימה חד סטרית של הכוח, מילס נוטה לאמץ השקפה זו ואילו ריזמן סבור כי לא קיימת עלית שלטת וקובע כי יש צורך לבחון היבטים אחרים של הכוח חוץ מהחלוקה הלא שווה שלו. מילס מדגיש את ההבדלים בין היחידות לפי כוחן ואילו ריזמן מטיל את הדגש על קווי הדמיון ביניהן בתחום זה. לפי מילס, יחידות מסוימות מופיעות כנתונות לשליטתן של אחרות ואילו ריזמן טוען כי היחידות מופיעות כפופות להגבלות שמעצבות את השימוש שעושות יחידות אלו בכוח בכיוונים דומים. ההגבלות חלות על אלו שנמצאים בעמדת קבלת ההחלטות, הם מהווים מוקדים ללחצים חברתיים שמתרגמים לצמצום הברירות שעומדות לרשותם של מקבלי ההחלטות. מדידת הכוח מתאפשרת ע"י בירור היקף הברירות הנתונות לשיקולם של מקבלי ההחלטות.
המושג הפורמאלי של הכוח מניח כי בידי המוסמכים לקבל החלטות יש אמצעי שלטון ממשיים וכן רצון להשתמש בהם. כדי לזהות את מקורות הכוח הממשיים יש לנתח את המידה בה נתונים מקבלי ההחלטות להגבלות שונות. ההגבלות נובעות בעיקרן משני מקורות:
- עליות וציבורים המנוגדים זה לזה 2. ערכים תרבותיים ובהתאמה מידת ההיענות וההתנגדות הפסיכולוגית לעוצמה.
מילס – שני מקורות ההגבלות אינם תפעוליים בדרגי השלטון הגבוהים, ישנה התנגדות מעטה בקרב בעלי השלטון בצמרת כיון שהם תומכים זה בזה ומאוחדים וישנם ציבורים מעטים שיכולים להגביל את העלית, הרוב המכריע הוא המון מפורד שאין בכוחו להשפיע על המדיניות. לערכים וכללי ההתנהגות אין שליטה על העלית, לא מגביל אותם חוש פנימי מוסרי או תחושת תלות בזולת, המתירנות בשימוש באמצעים יעילים בכדי להצליח מולידה אי מוסריות גבוהה ושימוש בלתי אחראי בכוח השלטון.
ריזמן – מייחס חשיבות רבה להגבלות על מקבלי ההחלטות, ישנו שפע של קבוצות מאורגנות, יחסי התחרות בין העליות מאלצים אותן לחפש תמיכה במחנה הבוחרים, בממלכת יחסי הציבור. הדגש התרבותי על סובלנות הדדית וקונפורמיות חברתית מעלה את ערכו של קיום יחסים טובים עם הזולת על חשבון נקיטת עמדות נחושות. היותו של הכוח נתון להגבלות הוא מציאותם של כמה מוקדי כוח. קבוצות הכוח הרבות מגבילות זו את זה, תלויות בתמיכה עממית ולכן נענות לתביעות מהציבור. האיגוד המקצועי הוא אחת הצורות הרבות של כוח שכנגד, בתחום המדיני יש מערכת דו מפלגתית חזקה וכו'.
מילס – קבוצות ההתנגדות הן בדרגים הבינוניים של כוח השלטון, מפלגות פוליטיות וקבוצות אינטרסים אינן מהוות יחידות חשובות במבנה כוח השלטון. עמדתו זו מתייחסת בעיקר למדיניות החוץ שנקבעת ע"י אנשים ספורים בלבד בסופו של דבר. אך הוא אינו מעמיד את טענתו במבחן.
מחבר – הנחתו של מילס היא שרק אנשים ספורים נמצאים בעמדות מפתח בקבלת ההחלטות ולכן הם בני חורין לקבל כל החלטה שירצו, אך את מידת האוטונומיה שלהם קובע גם אופי קבלת ההחלטות ובעיקר תלותם של מקבלי ההחלטות בנוהל ותמיכה מסוימים. גם תיאורו של ריזמן הוא חד צדדי, הוא לא מעניק תשומת לב מספקת לבידול בחלוקת הכוח בין הקבוצות השונות בחברה, מסקנתו של ריזמן שהכוח מפוזר באופן שווה בין הקבוצות והאינטרסים השונים אינה מוצדקת. תמונת הכוח שהצטיירה במאמר מוטעה. המוסדות בארה"ב אכן עברו תהליך מקיף של מרכוז וביורוקרטיזציה אך לא ניתן לומר כי מרכוז ועלית שלטת הן אותו הדבר, מוסדות ריכוזיים מאוד וכוח מפוצל בין מספר קבוצות ציבוריות ופרטיות רבות יכולים להתקיים זה לצד זה. נדמה כי ריזמן צודק בכך שהוא קובע כי הכוח נמצא בידי מספר רב של ארגונים גדולים וכי אין ביניהם קשרים של אחדות או תאום. בין שני החוקרים יש הסכמה לגבי העדרה של פעילות מדינית יעילה בכל דרגי המבנה המדיני ובעיקר בקרב ציבור האזרחים, חלה ירידה בהשתתפות פעילה בפעילות המדינית או שפעילות זו לא הצליחה להתמודד עם הדרישות שנובעות מהאירועים וההכרעות של תקופתנו.
קבוצות הוטו של ריזמן אינן מסוגלות להגדיר ולממש את שאיפותיה של כל הקהילה והעלית השלטת של מילס איננה הזרוע הפוליטית המתאימה לכך. אף אחד מהם לא מאמין כי המערכת המדינית תוכל לספק מנהיגות אחראית בעיקר בעניינים הבין לאומיים. שניהם נוטים להתייחס לכוח בשלילה ואינם מראים נכונות להתמודד עם רעיון מערכת מדינית ותכליות הכוח במערכת זו. מילס מרכז את עצמו בגדלם של משאבים ובהפקעתם ע"י החוגים העליים של המוסדות המרכזיים ולמענם, תפיסה זו שמפרשת את הכוח רק במושגי כפיה והתנגשות של אינטרסים אישיים היא מוגבלת מאוד, חברות זקוקות להסדרים שיאפשרו להשתמש ולהסתייע בכוח באורח יעיל למען מטרות ציבוריות. מילס לא מרמז על שום דבר שיכל למנוע מהעלית השלטת שלו להפוך לטוטליטריזם.
יש להבין כי ההחלטות המרכזיות מתקבלות במידה הולכת וגדלה במישור הכלל ארצי ולכן מתעוררים קשיים אמיתיים לקיים פיקוח דמוקרטי, ערב רב של כוחות ציבוריים ופרטיים שנהנים מעצמאות יחסית מפעילים לחץ הולך וגובר על מקבלי ההחלטות ולכן ישנם קשיים אמיתיים לקיים מנהיגות מדינית יעילה. היחס בין מידת השוויון בחלוקת הכוח לבין יעילותו של הסדר הדמוקרטי אינו פשוט כיוון שחברה דמוקרטית מודרנית צריכה גם ממשל חזק וגם פיזור כוח בקבוצות שונות ומגוונות
