המחשבה המדינית של אפלטון

מבוסס על: רשות הרבים: שיחות על מחשבה מדינית \ שלמה אבינרי

מן המפורסמות בדיון אודות אפלטון הוא הקושי בהבחנה בין דעותיו שלו לבין אלו של מורהו סוקראטס שבפיו שם אפלטון את כל משנתו. את פועלו של סוקראטס כנגד הסופיסטים ניתן לתאר דרך הסכמה עם אמרתו המפורסמת של פרותגורס בדבר היותו של "האדם מידת כל הדברים", אם יציאה כנגד טענתם כי לתשובות ניתן להגיע בדרך של התפלמסות ציבורית וסברתו כי הדרך היחידה היא החקירה הפילוסופית. סוקראטס הקפיד להעמיד בספק את כל המוסכמות של בני דורו ולערער עליהן.

המודל המדיני של אפלטון (בספרו פוליטיאה) נסמך ראשית על תיאור טיבו של האדם המחולק לשלוש מידות שנמצאות בכל אדם אך לא במידה שווה: התבונה, אומץ הרוח והתאבון או התאווה. המינון בין מרכיבים אלו משפיע על יכולתם לשמש כהוגים, מנהיגים ואנשי מעשה. כך דמוקרטיה מלאה מערבת בשלטון אנשים שאינם מוכשרים לכך, ואפלטון סבור כי המשטר הטוב ביותר הוא זה המפקיד את ההחלטות בידי אנשי התבונה בלבד שיעברו הכשרה מיוחדת בהתאם לתפיסת המומחיות שירש מסוקראטס. לכן יש המייחסים את ראשית הטוטליטריות לאפלטון. אלמנט קיצוני נוסף בהגותו המדינית של אפלטון הוא הצעתו לשלול מהמעמדות השולטים את האפשרות להחזיק בקניין או משפחה, בכדי שלא יקבלו החלטות המבוססות על תועלת אישית אלא יפעלו רק על פי מה שהתבונה מחייבת, קרי, משטר קומוניסטי. אפלטון אף מפרט אילו סוגים של ספרות ואמנות רצויים במדינה האידיאלית שלו, וקובע קריטריונים של צנזורה חמורה. מימד טוטליטרי נוסף בהגותו המדינית של אפלטון ב-"פוליטיאה" הוא ההסתמכות המוחלטת על שיקול דעתם של השליטים שחופשיים להחליט ככל העולה על רוחם ללא מגבלה חוקית והוא אף מתיר לטפח מיתוסים כוזבים בקרב האוכלוסיה בכדי לקבל את תמיכתה במשטר שאינו נבחר.

אך בכל זאת ישנם הבדלים בין אפלטון ובין הקומוניזם הטוטליטרי. ראשית, הקומוניזם של אפלטון מתייחס רק למעמדות השולטים בחברה, להבדיל מהטוטאליות של הקומוניזם המודרני. שנית, אצל הקומוניסיטים חלוקת הקניין היא שקובעת את טיבה של המדינה, ואילו אפלטון מבקש לבטל אותו בכדי שלא יפריע להתנהלותה התקינה וישפיע על הפוליטיקה שלה. בסופו של דבר ניתן גם לראות את המדינה של אפלטון כתיאוריה נורמטיבית שאינה מתיימרת להיות דיסקריפטיבית ומשמשת רק כנקודת התייחסות לבחינת המדינה הממשית.

מתוך: דיונים נבחרים על מחשבה מדינית