מקורה של הן המילה דמוקרטיה והן צורת המחשבה והשלטון הן באתונה החל המאות השישית-חמישית לפני הספירה. הדמוקרטיה האתונאית הייתה צורת המשטר הראשונה המוכרת בהיסטוריה שדגלה במספר עקרונות המאפיינים משטרים נאורים רבים כיום ובראשם עקרון שלטון העם (דמוס=עם, קרטיה=שלטון). הדמוקרטיה האתונאית הייתה תוצאה של החלשות שלטון המלך במה שהייתה עיר מדינה בעלת שלטון מלוכני והעברת יותר ויותר מסמכויותיו אל מועצות שבתחילה היו מורכבות מאצילי העיר וסופו של התהליך היה חלוקת הסמכויות השלטוניות בין כל אזרחי אתונה.
ה"אקלסיה" (אספת העם) הייתה מוסד מרכזי ביוון עוד בטרם צמיחת הדמוקרטיה האתונאית והיא היוותה כעין מועצה שאמנם הייתה חסרת סמכויות מעשיות אך על המלך חלה חובת דיווח והתייעצות עימה. ממוסד זה התפתחה הדמוקרטיה באתונה וכן הדמוקרטיה ביוון העתיקה בכלל בה נחשבה המדינה לקניין של כלל אזרחיה ולא של מלך או שושלת.
ההגדרה של "עם" ו"אזרחות" במסגרת של הדמוקרטיה באתונה הייתה מעט שונה מזו המוכרת כיום שכן כאזרח, וכשותף בקבלת ההחלטות במדינה, נחשבו רק גברים, בניהם של אזרחים, ששירתו בצבא – נשים, עבדים וזרים לא היו בעלי זכות בחירה והשפעה.
אחת מתפיסות היסוד של הדמוקרטיה האתונאית היא זו של "שלטון הרבים", תפיסה המבליעה את ההנחה כי תבונתו ורצונו של ההמון והרוב עולים על אלו של השליט הבודד או קבוצת השליטים, מוכשרים ככל שיהיו. זו היא תפיסה החותרת כנגד תפיסת המקצועיות בכל הנוגע בענייני מדינה, והיא אינה מקבלת את הטענה לפיה את ענייני המדינה יש להניח באופן בלעדי בידיהם של אלו המוכשרים ומנוסים בכך, אלא בידי כלל הנפשות שיש להם נגיעה בדבר.
לאזרחים באתונה ניתנה הן הזכות והן החובה לקחת חלק באספת העם ובמוסדות שלטוניים אחרים שהתאפיינו בתחלופה גבוהה של מחזיקי תפקידים בכך אפשרו לכלל האזרחים להיות מעורבים באופן פעיל בענייני המדינה. עם זאת, על אף שכל האזרחים היו עקרונית שותפים באופן ישיר בחקיקה וקבלת החלטות עקרונית, הניהול השותף של ענייני המדינה הופקד בידיהם של מעטים שנבחרו מתוך העם.
עקרון חשוב נוסף של הדמוקרטיה האתונאית היה שוויון בפני החוק (איסונומיה). לפי העיקרון של שוויון בפני החוק על כל האזרחים חלה אותה מערכת חוקים שהיא גלויה וידועה לכל, והמערכת המיועדת להשלטת חוקים אלו, קרי המערכת המשפטית, תהיה מורכבת מנציגים מכל שדרת החברה בכדי להבטיח משפט הוגן גם למעמדות הנמוכים. העיקרון של שוויון בפני החוק גם קבע כי לא ניתן לחוקק חוקים פרסונליים המיועדים לטובת או רעת אדם כלשהו. השוויון במסגרת של הדמוקרטיה באתונה בה לידי ביטוי גם באופן הבחירה לתפקידים מסוימים שנעשה בהגרלה וכן בעיקרון של תשלום בעבור השתתפות במוסדות המדינה מה שאפשר גם לעניים להשפיע על קבלת ההחלטות. מרכיב חשוב נוסף בהקשר זה היה כי אף חקיקה לא הייתה נצחית, ותמיד ניתן היה לשנותה בכדי להתאימה לרוח הזמנים.
הכהונות הקצרות שהונהגו במסגרת של הדמוקרטיה האתונאית ביטאו חשש מפני ההשחתה שיש בכוח, ואמונה זו עמדה בניגוד לאופטימיות של הגישה הדמוקרטית כלפי טבע האדם שבאה לידי ביטוי בתפיסה כי ההמון מוכשר מהגאון בניהול המדינה.
סובלנות אף היא הייתה עיקרון יסוד חשוב במסגרת של הדמוקרטיה האתונאית שכן היוונים הקדמונים הבינו כי במערכת שבה שותפים רבים בהכרח יווצרו מתחים וניגודים בין המחזיקים בדעות ועמדות מנוגדות, ועל כן סובלנות וקבלה הדדית היו בגדר הכרח להתנהלות תקינה של המנגנון הדמוקרטי. במסגרת הזו הושם דגש של הדמוקרטיה באתונה על חירויות הפרט ובעיקר חופש המחשבה והדיבור, וזאת מתוך התפיסה כי חופש ושוויון אמיתיים באים לידי ביטוי ביכולת של האדם לומר את אשר על ליבו ללא חשש.
לסיכום, הדמוקרטיה האתונאית כידוע היא המקור הבולט ביותר לדמוקרטיה בת ימינו, אך עם זאת ברור כי ישנם מספר הבדלים בין הדמוקרטיה באתונה וכן הדמוקרטיה ביוון העתיקה בכלל לבין הדמוקרטיה בת ימינו. הדמוקרטיה האתונאית הייתה כמובן דמוקרטיה ישירה בה כל בעלי זכות הבחירה יכלו להשפיע באופן פעיל ושוטף על קבלת ההחלטות, זאת בניגוד לדמוקרטיה הייצוגית של ימינו בה בוחרים האזרחים את מקבלי ההחלטות אך אינם שותפים להן. כמובן שגם תפיסת האזרחות כיום היא שונה וזכות הבחירה ניתנת גם לנשים ולכל המעמדות ולא רק לאצולה. גם הנושא של חירויות הפרט היה מעט שונה במסגרת של הדמוקרטיה האתונאית ומושג החירות היה רלוונטי בעיקר לקולקטיב כחופשי לנהל את עצמו אך לא בעבור האדם הפרטי שלא נתפס כבעל זכויות בפני עצמו.
מתוך: דיונים נבחרים על מחשבה מדינית
