אמריקה הלטינית בשנות השבעים: בוליביה ואקוודור
בוליביה הייתה חצויה בין מפלגות ימין ושמאל ובתוך הצבא שלטש עיניים אל השלטון. אלא שהקצונה לא הייתה עשויה כאן ממקשה אחת.
קצינים ימניים הביאו להדחתו של בגנרל אלפרדו קנדיה באוקטובר 1970 , אבל סולקו מידי בידי הגנרל חואן חוסה טורס, קצין ממוצא אינדיאני שזכה לתמיכת איגודי הפועלים. ביחד עם מפלגות השמאל ניסה טורס להתרחק מארה"ב. חברות אמריקניות נוספות הולאמו, מתנדבי חיל השלום נדרשו לעזוב, וחוזקו הקשרים הכלכליים עם מדינות הגוש הקומוניסטי. ההפיכה בראשות הקולונל בנסר החזירה את הקצונה הימנית. היחסים הקרובים עם ארצות הברית חודשו: השמאל והסטודנטים נרדפו, ואפילו אנשי הכנסייה הואשמו בסיוע לתנועות מחתרת. ביוני 1974, התגבר בנסר על הניסיון להדיחו. הוא מינה ממשלה עך טהרת הקצונה והמשיך לשלוט עוד שלוש שנים למרות אופוזיציה רחבה של איכרים, כורים, סטודנטים ורוב המפלגות.
בדומה לבוליביה התנדנדה אקוודור באותן השנים בין שלטון חוקתי לצבאי. תנועת הנדנדה החלה בראשית שנות ה 60 כאשר ולסקו איברה אולץ לפרוש לאחר שנת כהונה אחת. בפברואר 1972, הודח ולסקו איברה (בפעם הרביעית והאחרונה). במקומו באה חונטה צבאית בראשות הגנרל גיירומ רודריגס לרה. הצבא שלט במדינה בשבע השים הבאות. בראשית 1976, חלו שינויים כאשר האדמירל אלפרדו פובדה התייצב בראש. ברקע האירועים באקוודור עמדו עובדות כלכליות: הארץ הפכה באותן השנים למפיקת הנפט השנייה בחשיבותה בדרום אמריקה ונהנתה מהכנסות אדירות. הקצונה לא הייתה מוכנה לתת למנהיגים הפופוליסטיים להחליט לאילו מטרות יוצאו הכספים. היא ניסתה לעצב מדיניות שהזכירה במידה מסוימת את זו של הקצינים בפרו השכנה. הבעלות על החברות האמריקניות שהפיקו את הנפט הועברה לידי הממשלה.
ירידה בהכנסות מהנפט אחרי 1975, שעמדה ביסוד חילופי השלטון, עודדה את המנהיגות האזרחית להתחיל לתבוע מהצבא להחזיר את אקוודור למשטר חוקתי.
ראה: אמריקה הלטינית בשנות השבעים
כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו
כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים
