דרום אמריקה בשנות השבעים: צ'ילה
היעלמותה של הדמוקרטיה באורוגוואי ב 1973, לא עוררה תשומת לב מספקת, אולי מפני שרוב העיניים היו נשואות אותה שנה לעבר צ'ילה. (שבה הדברים התנהלו אחרת) בבחירות לנשיאות ב 1970, נבחר סלוואדור איינדה, ראש המפלגה הסוציאליסטית. לאחר הבחירות ההבדלים בין המצע של ה"אחדות העממית" של איינדה והמצע של טומיק (אחד ממתחריו) כבר לא היו רבים. שניהם, דיברו על הלאמת החברות הזרות הגדולות וחברות מונופוליסטיות מרכזיות לכלכלה, וכן על המשך נמרץ של ההוצאה לפועל של הרפורמה האגרארית.
למרות שבחירת איינדה ואישורה בקונגרס התנהלו כחוק המצב בצ'ילה לא היה כבעבר. (היה פחד מבירתו של מועמד סוציאליסטי בקרב המעמד הבינוני) בשנתיים החולפות חלה בצ'ילה הקצנה פוליטית בקרב הסטודנטים. נוצרו קשרים בינם לבין פועלי תעשייה לא מאורגנים, תושבי שכונות העוני והאיכרים.
גם מן העבר הפוליטי האחר החלה הקצנה. במערכת הבחירות הציג הימין כרזות הממחישות מה צפוי לצ'ילה בעקבות ניצחון השמאל. ( היו בכרזות איומי מלחמה). באשר לצבא – אוקטובר 1969, הורגש בו זעזוע שביטא את חוסר השביעות רצון בקרב הקצונה. איינדה החל את כהונתו בהנחה שהקצונה תשמור אמונים לממשל (שנבחר כחוק) בפרק הזמן הקרוב לפחות.
הוא פתח בהקצאת משאבים גדולים כדי להיטיב את מצבן של השכבות החלשות. תחומי השיכון הבריאות והחינוך קיבלו תקציבי ענק. (למרות שהם גרמו לגירעונות) עליית המחירים נעצרה בצווי פיקוח ובעקבות זאת השתפר מאוד שכר העובדים. למימון הגירעוני היה לבסוף מחיר כבד – אינפלאציה מואצת החלה בשנת 1972 . (בשלב זה כבר לא התייחס הממשל המאריקאי לצ'ילה כיוון שהפגינה "חברות" עם פידל קאסטרו) מכאן הדרך הייתה קצרה לכך שצ'ילה לא קיבלה סיוע ממוסדות כגון קרן המטבע הבינלאומית. מקור עיקר בעיותיה- היו פנימיות.
הרפורמה האגרארית גררה תופעות כמו השתלטות לא מבוקרת של האיכרים על הקרקעות וירידה של ממש בייצור המזון, הלאמת מפעלי תעשייה גדולים (- הלאמה זו גרמה לחשש אצל בעלי מפעלים מקומיים שעסקיהם יולאמו בהמשך, בייחוד נוכח העובדה שפעילי השמאל הקיצוני עודדו את הפועלים להשתלט על המפעלים ולנהל אותם בעצמם. לאחר שביתות ומאבקים של הציבור איינדה פתר את הבעיה בכך שמינה שלושה אנשי צבא לשרים במשרדי הפנים, המכרות והעבודות הציבוריות. מינוי הגנרלים היה אמור להרגיע את הימין. כניסתם לממשלה של הקצינים לצד שרים סוציאליסטים וקומוניסטים, שלא היה להם דבר במשותף זה עם זה, הדגישה את מצבו הבעייתי של המשטר. משעה שהצבא היה מיוצג בשלטון נפתחה לימין האפשרות לקרוא לגנרלים להתערב בכל פעם שהיה נדמה לחבריו שהממשלה פוגעת בעקרונות הדמוקרטיה. התנהגותם חסרת הרסן של פעילי השמאל הוסיפה ושיחקה לידיהם של דוברי הימין. בשלב זה האינפלציה דהרה והורגש חוסר במזון וכו'. מספר התארגנויות של קצינים שתכננו לבצע הפיכה נחשפה במהלך 1973. איינדה היה מוכן לערוך משאל עם בעניין המשך כהונתו, אבל המורדים לא התכוונו לנהל איתו מו"מ. כבר ב 11 בספטמבר (???) הפציצו מטוסי חיל האוויר את ארמון הנשיאות – איינדה נהרג. פינוצ'ט שהיה מפקד הבא השתלט על השלטון והקים ממשלת חונטהבת ארבעה חברים. הוא עצמו מילא בה את התפקיד המרכזי. (פינוצ'ט נודע כקצין סתגלן, מאלה שעושים בעיקר לקידום עצמם) הקונגרס פוזר ונאסרה פעילות המפלגות והאיגודים המקצועיים. הצבא הנהיג רודנות שכללה שילוח אנשים למחנות מעצר, איסור על תנועה ברחובות ועוד. בימים הראשונים להפיכה קיבל פינוצ'ט את תמיכת הנוצרים – הדמוקרטים גם מס' ראשי כנסייה תמכו בפעולות הצבא. אך נוכח מסע הדיכוי חסר הרחמים התחלפה התמיכה בהסתייגות, ובסופו של דבר הפכו ראשי הכנסייה למבקריו הבולטים של המשטר הצבאי. אולם הביקורת לא השיגה דבר פרט להיותה ביטוי לנקיטת עמדה מוסרית. הצבא חלש על הכל ובסופו של דבר שלט פינוצ'ט בצ'ילה 17 שנים רצופות. פינוצ'ט פתח במהלכים להחזרת צ'ילה הסוציאליסטית של איינדה למבנה של כלכלת שוק חופשי. תקציבי הממשלה לרווחה חברתית קוצצו באופן קיצוני, רכוש שהולאם הועמד למכירה והוחזר לבעלות פרטית, חברות זרות קיבלו פיצוי על אובדן נכסיהן . בעקבות מהלכים אילו הציפו בנקים אמריקאיים את פינוצ'ט בהלוואות, בנוסף על הסיוע שקיבל מגופים שפעלו בתיאום עם ממשלת ארה"ב. לאחר שזכה פינוצ'ט במשאל עם והרגיש שיש לו תמיכה החליט לרכך מעט את המשטר ואת שיטות הדיכוי. עם זאת פינוצ'ט לא התיר את חידוש החיים הפוליטיים, הוא וקציני צבא אחרים ריכזו בידם את כל הסמכויות.
ראה: אמריקה הלטינית בשנות השבעים
כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו
כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים
