דרום אמריקה בשנות השבעים: אורוגווי
באורוגוואי, קרסה הדמוקרטיה סופית ביוני 1973. מאז סוף שנות ה 60 זועזעו החיים במדינה בעקבות סדרה של שדידות וחטיפות. בראשית 1972, החל גל חדש של אלימות שגרם להכרזת מצב חירום וצנזורה על העיתונות. הצבא היה כבר מעורב מדי בשלטון בשביל לשקול ברצינות לפנות את הזירה. המהלך הסופי בא דווקא לאחר עימות בין הצבא לפוליטיקאים רובם חברי "החזית הרחבה" של מפלגות השמאל. הנשיא הנבחר בורדברי שיתף פעולה עם הקצינים, והודיע על השהיית פעילותו של הקונגרס. מאותו זמן שלט הצבא במדינה בפועל. הקצונה פעלה באכזריות. רבים נמלטו למדינות השכנות ואורוגוואי הפכה למדינה בעלת השיעור היחסי הגבוה בעולם של אסירים פוליטיים. ביוני 1976, הודח בורדברי והוחלף ע"י נשיא – אזרח. לקצינים היה חשוב לשמור למראית עין כאילו השלטון ממשיך להיות מוחזק בידיים אזרחיות. הקצינים ניסו לשפר את הביצועים הכלכליים של גופים שונים בבעלות המדינה ע"י הפרטתם, אך התוצאות היו דלות. אורוגוואי, שנשענה כבעבר על ייצוא בשר, סבלה מירידה בביקוש לתוצרתה באירופה ונאלצה לשלם יותר עבור הנפט שיובא מבחוץ. אף שהמשטר הצבאי החל לאבד מכוחו הקצינים המשיכו לדחות את הקץ.
ראה: אמריקה הלטינית בשנות השבעים
כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו
כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים
