הציונות החלה את דרכה על פי מודלים של לאומיות אירופאית דרך שיחזור ושיקום של זיקה אל עבר ותרבות קדומה תוך טיפוח סמלים, מיתוסים ואתוסים וכן הדגשת המימד הקולקטיבי-לאומי על פני הפרטי. ההבדל העיקרי בין הציונות לבין תנועות לאומיות אירופאיות אחרות היה העדר הטריטוריה שלה וכן שפה ויסודות תרבותיים משותפים לכל החברים בקולקטיב החדש שנוצר. כינונם של אלו (טריטוריה, שפה, תרבות וכן התארגנות פוליטית) הוגשמה בארץ ישראל אך מקורותיהם הרעיוניים והמעשיים הם אירופאים. ייסודה של התרבות הארצישראלית נעשה דרך ישיבה פיזית בטריטוריה, החייאת השפה העברית ובניית מוסדות תרבותיים כמו עיתונים, ספרות, בתי ספר וטקסים שנתנו פרשנות מחודשת למסורות היהודיות שתרמו כל אלו לבניית מושג ילידיות הקושרת את האדם אל הארץ, הלשון והתרבות העברית וכך תפסו החיים בארץ והזיקה אליה מקום מרכזי בחברה ובתרבות.
מקורותיה של הציונות בהשכלה האירופאית הובילו ליחס שלילי באופן עקרוני אל הדת האורתודוקסית שנתפסה גם כקשורה באורח החיים הגלותי שממנו ביקשה הציונות להתנער. אולם במקביל שימרה הציונות זיקה אל המסורות, הטקסטים והחגים היהודיים כמרכיב מרכזי בזהותה. דואליות זו עומדת ביסוד מה שברבות הימים יהפוך לקרע בין דתיים וחילוניים בישראל.
כבר בראשית דרכה ניכרה בציונות גם זיקה ברורה אל מודלים אירופאים של תרבות ונוכחות דומיננטית של תפיסות אירופיאיות של חברה ומדינה. הציונות כתנועה עברית-יהודית כללה ואידיאל המדינה העברית כללה גם הדרה של החברה הערבית שחיה בארץ שהיוותה יסוד לקרע נוסף בחברה הישראלית.
נושא העלייה (מושג רילגיוזי) אף הוא קיבל משמעות חשובה בציונות, אשר נזקקה למהגרים יהודיים אל ארץ ישראל שהגיעו מארצות לא אירופאיות, וכך נוצר המתח העדתי בחברה הישראלית. העולים נדרשו להגשים את האידיאליים העברים ולקחת חלק בבניין המולדת בהתאם לאידיאלים שגובשו באירופה, מה שלא תמיד תאם את מטרותיהם וכוונותיהם של העולים החדשים החל משנות הארבעים ואילך, מה גם שאידיאל השוויון לא באמת הוגשם והחברה הותיקה שימרה את ההגמוניה הכלכלית, פוליטית ותרבותית שלה על הקבוצות החדשות שנדרשו להתאים את עצמן אליה.
מדיניות "כור ההיתוך" הייתה למעשה נגועה בפטרנליזם אירופאי ותכליתה הייתה סוציאליזציה של המהגרים הלא-אירופאים כך שיתיישרו עם האידיאולוגיה האירופאית בגרסתה העברית. תהליך זה נעשה תוך כפייה תרבותית ושלילה של תרבותם של העולים ועמד ביסוד המתח הקיים עד היום בין אשכנזים ומזרחיים, ותיקים ועולים.
את תוצאות תהליכים אלו ניתן לראות בשני אופנים. ראשית ניתן לתארם כ"שסעים" בתוך חברה אחידה ביסודה. דרך אחרת לתארם היא כתחרות בין קבוצות מובחנות בתוך מרחב גיאו-תרבותי מסוים.
