היסטוריה פוליטית: הדרדרותה של אירופה למלחמת העולם השנייה
תמורה במאזן הכוחות: בין מארס 1938 למארס 39', מדיניות הפיוס הייתה הגישה השלטת באירופה. גם אם היא נכשלה, היא נוסתה והתברר ששאיפות הרודנים הללו לא היו ניתנות לסיפוק. עם זאת, ברורה הייתה כוונת השלום של צרפת ובריטניה ואין ספק בכלל בשאלת התוקפן והאחראי/ים למלחמה או מי האשמים בפריצתה. היו עוד הסכמים בין השנים 1937-8 בין איטליה ובריטניה שנועדו, מבחינת האחרונה, לנתק את מוסוליני מהיטלר, אך הדבר לא צלח.
ה"אנשלוס": היה זה המשך של הדפוס התוקפני של היטלר, והוצאה לפועל של מטרה שהיטלר הציב לעצמו מזמן (הוא נולד באוסטריה). בראשית 1938 היטלר התערב בממשל הפנימי האוסטרי ואילף את הקנצלר האוסטרי למנות את מנהיג המפלגה הנאצית לשר המשטרה. כחודשיים לאחר מכן הנאצים האוסטריים עוררו מהומות באוסטריה ומנהיג המפלגה הנאצית שהתמנה לקנצלר הזמין כוחות גרמניים להחזיר את הסדר לאוסטריה. במארס 38' נכנסו חיילים גרמנים לאוסטריה והוכרז על איחודה של אוסטריה עם גרמניה. הדבר נעשה ללא תגובת צרפת (הייתה עסוקה אז בבעיות פנים) ובריטניה, ומשאלי עם באוסטריה ובגרמניה נתנו את התוקף ה"חוקתי" למהלך. כך הוסיף היטלר עוד 7 מיליון אנשים לשליטתו והוסיף לעצמו עוצמה צבאית וכלכלית רבה, ומעבר לכך – ההצלחה המסחררת של האנשלוס עודדה אותו להמשיך בתוכניות ההתפשטות שלו.
לקראת מינכן: צ'כוסלובקיה הייתה מדינה בעלת חשיבות צבאית גדולה. מדינה בעלת צבא טוב ומפעלי נשק גדולים ומתקדמים "סקודה", בנוסף לקו הגנה טבעי בצורת הרי בוהמיה שחוזק בקו הגנה שהוחזק ע"י 35 דיביזיות – "קו-מאזינו" הצ'כי. הייתה זו המדינה החזקה, המתועשת והעשירה ביותר מבין המדינות הקטנות במז' אירופה. כבמדינות רבות באירופה, היו בה שסעים חברתיים לאחר המשבר הכלכלי הגדול והמפלגה הנאצית זכתה לתמיכה רבה בקרב שלושה מיליונים של גרמניה שחיו בצ'כוס' בחבל הסודטים שנמצא לאורך הגבול עם גרמניה. גם כאן ניצל היטלר תנועה קנאית שפגעה במערכת השלטונית הפנימית. צ'כוס' הייתה מוגנת בהסכמי סיוע הדדיים עם צרפת וברה"מ, שהן גם אישררו ב-1938, והיטלר פעל כאן בזהירות. בניגוד לצרפת ולברה"מ, לבריטניה לא היה הסכם הגנה עם צ'כוס' ומנהיגה צ'מברליין לא רצה להפעיל לחץ על היטלר, לחץ שהוא חשש שיוביל את היטלר למלחמה. כיום אנו יודעים שדווקא הדבקות של צ'מברליין במדיניות הפיוס הזו לאחר האנשלוס הובילה את היטלר להשתלטות על צ'כוס כיוון שידע שצרפת לא תפעל ללא בריטניה. היטלר ידע שיישוב הבעיות עם בריטניה בנוגע לצ'כוס' ימנע קואליציה נגדו.
באפריל 38' דרש מנהיג הנאצים בצ'כוס' אוטונומיה בחבל הסודטים. אחרי שממשלת צ'כוס' הסכימה לדרישות, מנהיג הנאצים דחה את ההצעות הללו והיטלר תקף את המנהיגים "הבולשיביקים" של צ'כוס'. באמצע סמפטבר 1938 צ'מברליין נסע למעונו של היטלר בגרמניה כדי לפתור את הסוגיה. היטלר דרש להעביר לגרמניה את השטחים המיושבים בגרמנים, ע"פ עקרון "ההגדרה העצמית", ושכנע את צ'מברליין כי יצא למלחמה אם לא יענו תביעותיו. צ'מברליין נכנע וממשלות בריטניה וצרפת הציבו בפני נשיא צ'כוס' אולטימאטום – למסור לגרמניה את כל השטחים בהם הגרמנים הסודטים מונים יותר מ-50% מהאוכלוסיה – ואם צ'כוס' לא תיענה בחיוב לאיום, הן לא תהיינה אחראיות לתוצאות הסירוב. כך היטלר זכה בחבל הסודטים על האוכלוסייה שבו, כולל "קו-מאזינו" הצ'כי, כאשר הצ'כוס' נכנעו ללחץ הבריטי-צרפתי המאסיבי.
היטלר הצליח לשכנע את צ'מברליין שזו התביעה הטריטוריאלית האחרונה של גרמניה באירופה, אך הרוחות ודעת הקהל סערו בצ'כוס', בבריטניה ובצרפת. הצ'כים והצרפתים והבריטים גייסו כוחות ובכדי למנוע מלחמת עולם "בגלל סכסוך בארץ רחוקה בין אנשים שאין אנו יודעים עליהם ולא כלום", צ'מברליין הציע ועידה בהשתתפות בריטניה, צרפת, גרמניה ואיטליה (צ'כוס' לא הורשתה להיות נוכחת בדיונים..) בסוף סמפטבר הוצגו תנאי הסכם מינכן בפניהם ולא הייתה להם ברירה אלא לקבלם – "הביטחון השיתופי למען הצ'כים הוחלף בסחטנות קיבוצית לקיום השלום".
רבים באירופה חשבו שנמנעה המלחמה, עד מארס 1939. בנתיים, מעצמות המערב איבדו בעלת ברית בעלת צבא חזק (מיליון וחצי לוחמים מאומנים, 2000 מטוסים), עם מרכז תעשייתי חשוב ובעלת קו הגנה מבוצר. השקט נשאר על כנו רק מספר חודשים עד שבמארס 1939 אירעו הפרות סדר בגבול צ'כוס'-גרמניה. כוחות גרמנים נעו לעבר הגבול ולאחר לחצים על נשיא צ'כיה, השתלטו כוחות גרמנים על שטחים בצ'כוס' וצ'כוס' חוסלה למעשה. בכך הסתיימה למעשה מדיניות הפיוס, כשהובהר למערב ששאיפותיו הטריט' של היטלר לא הסתיימו.
אובדן שיווי המשקל: במהלך השנים 1935-39 צברו מדינות "הציר" כוח רב. הרודנים צברו נכסים ופעלו בתיאום בזמן שבריטניה וצרפת פעלו בנפרד. מעצמות המערב, ובעיקר בריטניה וארה"ב, חשבו שהסכמי ורסאי היו חמורים כלפי גרמניה ולא הוגנים כלפיי איטליה, ושניתן להשיב את שלום ע"י תיקון עיוותים שנגרמו מחוזה 1919. על רקע זאת, יש לציין כי הגרמנים ניצלו את סוגיית המיעוטים באירופה בצורה מיטבית. הגרמנים הסודטים מעולם לא חיו בגבולות גרמניה אלא בתחומי האימפ' האוסטרו-הונגרית והם זכו ליחס הטוב ביותר מבין המיעוטים. עם זאת, הגרמנים, במודע, ניסו לערער את המדינות השכנות מבפנים ע"י עידוד תקריות פנימיות שיקלו על גרמניה להתערב ולהשתלט על שטחים.
הסבר נוסף לאובדן שיווי המשקל הוא העומס הרב שהוטל על צרפת לאחר הסכמי ורסאי, לאחר שלא ניתנו לה ערבויות מתאימות להגנה עליה מפני גרמניה, והצרפתים הפכו לתלויים בבריטניה. לכך תרמו העובדות כי ארה"ב חזרה לבדלנותה בשנות ה-30 ושברה"מ נודתה למעשה ע"י בריטניה וצרפת ולא שותפה בהסכם מינכן, דבר שגרם לסטאלין לחשוב שהמערב רוצה "לתעל" מזרחה את התוקפנות הגרמנית, בנוסף לחוסר אמונה של בריטניה וצרפת בכוחה הצבאי של ברה"מ לאחר הטיהורים הגדולים בצבא האדום. זהו הרקע להסכם ריבנטרופ-מולוטוב (ראה להלן).
היסחפות לעבר מלחמה: שנת 1939 הייתה שנה של הכנות. השתלטות היטלר על מה שנשאר מצ'כוס' גרמה לכולם להתחמש, כאשר מעט מאוחר יותר, באפריל 39', פלש מוסוליני לאלבניה. בריטניה הגיבה למעשי תוקפנות אלו בכך שהעניקה ערבויות למדינות סמוכות לאלו שהותקפו – פולין, יוון, רומניה ותורכיה, וכך עשתה גם צרפת. הערובה שנתנה בריטניה לפולין בסוף מארס הייתה הסיבה הרשמית להכרזת המלחמה הבריטית על גרמניה בתחילת ספטמבר.
הסכם ריבנטרופ-מולוטוב: היטלר הבין כי התקפה על פולין תסבך את גרמניה במלחמה עם בריטניה וצרפת ומנגד, סטאלין הבין שאם גרמניה תפלוש מזרחה – פולין או רומניה, מלחמה תוכרז על גרמניה מצד בריטניה וצרפת, דבר שייפגע ביכולות הגרמניות להילחם עם ברה"מ במזרח. לאור העלבון שבאי-הזמנתו לועידת מינכן ובגלל כשלון המערב בעזרה לכוחות הרפובליקנים במל' האזרחים בספרד, סטאלין החליט שהוא יכול להגיע להסכם עם היטלר ולהבטיח לעצמו חלק נכבד מפולין, במידה והיא תיכבש ותחולק, דבר שייצור רצועת-חיץ של אדמה זרה שתעכב פלישה גרמנית, ותיתן לסטאלין זמן כאשר גרמניה תילחם במערב ותתיש עצמה כמו גם את כוחות בריטניה וצרפת.
באותו הזמן ארה"ב נשארה מחוץ למשחק האירופי והסתפקה בהגנה על חצי הכדור המערבי, וכך שתי המדינות הגדולות ביותר מחוץ לאירופה היו מחוץ לזירה האירופית בעת ההיא. במאי 39' היטלר כונן עם מוסוליני את "ברית הפלדה" והורה למפקדי הצבא להתכונן למלחמה עם בריטניה וצרפת. הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מסוף אוגוסט, שבנספח סודי שלו חולקה פולין וסוכמו תחומי השפעה במז'-אירופה, אפשר למעשה לגרמניה לתקוף את פולין ללא חשש מהתערבות סובייטית.
התלקחות מלחמת העולם השנייה: בראשון בספטמבר 39' היטלר שלח את צבאו לפולין מתוך ידיעה שעקב כך תפרוץ מלחמה. יומיים לאחר מכן הכריזו בריטניה וצרפת מלחמה על גרמניה.
הטעות המרכזית שבמדיניות הפיוס הייתה ההערכה המוטעית לגבי טיבה ותביעותיה של התנועה הנאצית, שלא הייתה תנועה לאומית רגילה. לא היה ניתן להפסיק את התפשטותו ועריצותו של הנאציזם ללא מיגורו המוחלט. מדינאים שהתרגלו לרציונאליות המערבית-דמוקרטית ואשר מלחמת העולם הראשונה נחרתה בזיכרונם כטראומה נוראית, ניסו לפייס את התנועה הנאצית עד שנאלצו להביט במציאות כפי שהיא ויצאו לקרב. חשוב לציין כי מעולם לא היה תוקפן כגילה את שאיפותיו מראש באופן כ"כ ברור ומוצהר. המצע הנאצי נאמר ב"מיין קאמפ" והוצג ללא הרף במצע המפלגה הנאצית, בנאומי ובכתביה מנהיגה, והיטלר בראשם. מטרותיה של המפלגה היו כ"כ בוטות ומדהימות, כך שמעטים במערב התייחסו אליה ברצינות, וכך השתלטה המפלגה הנאצית על גרמניה ועל אירופה – אף אחד לא האמין שמשטר מפלצתי כל-כך יכול להתקיים ולהצליח באירופה ה"מתורבת" של הימים הללו.
חזור אל: מבוא להיסטוריה פוליטית – סיכומים
כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו
כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים
