היסטוריה פוליטית: לאומנים ורפובליקנים במלחמת האזרחים בספרד
הלאומנים והרפובליקנים הבינו שדרוש מבנה פורמאלי של מדינה כדי להרשים ממשלות זרות. התנועה הלאומנית, שלה צביון אוטוריטארי, גם חייבה הנהגה של מנהיג יחיד.
פרנקו לא פעל מהר כדי לבסס שלטונו כמנהיג יחיד, אלא באופן מחושב וודאי. לפרנקו מספר יתרונות שחיזקו את הסיכוי שהוא יבחר למנהיג, העומד בראש הלאומנים – פיקוד על הכוח הצבאי באפריקה, רצון הצבא הגרמני להעניק סיוע צבאי ללחימה רק לכוחות בהנהגתו, פיקודו בהסרת המצור מעל טולדו.
הצד הלאומני:
ב – 21.9 התקיים כינוס ראשון ליישוב סוגיית המנהיגות של התנועה הלאומנית. הכינוס נערך ביוזמת קינדלן, מפקד חיל האוויר. כל המועמדים האפשריים הגיעו למפגש – פרנקו, מולה, קאיפו דה יאנו וקבניאס. שמם של שלושת האחרונים הוכתם בשל היותם, במידה זו או אחרת, נוטים לצד הרפובליקני או לבונים חופשיים – פרנקו יצא נשכר מכך, ומעמימות נטיותיו הפוליטיות.
קינדלן, בעל תפיסה מלוכנית, הציע את פרנקו כגנרליסימו, ונדמה שלא היו מתנגדים, חוץ מאשר קבניאס. קינדלן האמין כי פרנקו יחזיר את אלפונסו לכס המלוכה, ועל כן סייע בהכנות ל- 28.9, היום בו יתקבל פרנקו כמצביא עליון.
התומך הגדול ביותר של פרנקו היה אחיו ניקולס. בחשאי הוא שינה את נוסח ההכרזה, עליה הסכימו שאר הגנרלים, ומינה את פרנקו ל"ראש המדינה הספרדית" ולא רק לרה"מ עד סיום מלחמת האזרחים הספרדית. מחאת נגד של קבניאס אחרי פרסום ההכרזה ברבים, נראתה כבגידה ברעיון הלאומני, ולכן ויתר עליה.
פרנקו הפך לקאודיו (מנהיג פוליטי צבאי) ולא הניח למתנגדיו להתגבש. בנאומיו עשה שימוש במוטיבים המתאימים לאידיאולוגיות הלאומניות היריבות – חדור רגש דתי אל מול הכנסייה, דיבור על דיקטטורה קתולית מלכותית אל מול המלוכנים וכו'. (אופורטוניסט).
הוא לא טיפח חזון גדול של ייעוד גזעי ולאומי, ובכך היה שונה מהיטלר ומוסוליני.
ביום שלאחר הכתרתו בסלמנקה, קיבל חיזוק חיובי בעקבות הצלחה צבאית נגד אוניות רפובליקניות, אשר שמה קץ להסגר על המצרים. מאותה עת אפשר היה להשיט תגבורות מצפון אפריקה בלי להסיט את המטוסים מגיחות ההפצצה שלהם.
הצד הרפובליקני:
ב- 4.9 התפטרה ממשלת חירל באזור הרפובליקני, מפאת חוסר הצלחתה לשינוי המצב. במקומו עלה לרגו קביירט. לרגו רצה ממשלה בה מספר הסוציאליסטים עולה על מספר הליברלים, ולא היה מעוניין בהמשך העמדת פנים ליברלית בממשל הרפובליקני. הממשלה החדשה תחת פיקודו הוצגה כסמל אחדות נגד האויב המשותף (הלאומני), וקיבצה תחתיה מרכז ליברלי ושמאל מהפכני. ממשלתו החזירה את הכוח מהועדים המקומיים לממשל המרכזי, למרות התפיסות השונות שאפיינו את הקבוצות הרבות, וזאת בגלל החשש מהאיום הלאומני.
הנשיא אסניה הושאר בתפקידו כסמל הפרלמנטאריות הליברלית. דעתו נגד הקומוניסטים לא השפיעה על לרגו שצירף שני שרים קומוניסטים – שר חינוך ושר החקלאות. הממשלה כללה שמאל סוציאליסטי וסוציאל דמוקרטיים (בראשם פריאטו). פריאטו קיבל את תיק חיל האוויר וחיל הים, בעוד לרגו השאיר בידו את תיק המלחמה. עוד חברי ממשלה – שני שרי שמאל רפובליקני, קטלני, בסקי ושני נציגי מרכז המפה הפוליטית – האיחוד הרפובליקני.
לרגו הזמין גם את יריביו האנרכיסטים להצטרף לקואליציה כנגד הלאומנים. האנרכיסטים התנו כניסתם לקואליציה בהצעה שעיקרה הוצאת הקומוניסטים מהקואליציה. ההצעה לא התקבלה. האנרכיסטים הבינו את חשיבות שיתוף הפעולה, אך לא הצטרפו לקואליציה.
משמעות המעשה והאיחוד הייתה הכפפת הועדים השונים, תחת שמות חדשים, תחת שליטה משותפת. נוצר שוויון פוליטי גם במועצות המקומיות, שהחליפו את הועדים המקומיים. הדבר סייע לקומוניסטים, שזכו לייצוג גבוה שלא תאם את מספרם האמיתי, ויצר עיוות בהשתקפות יחסי הכוח המקומיים, בייחוד בקטלוניה.
הדבר הוליד התפשרויות של הקומוניסטים בועדים המקומיים, משום שידעו שאם לא יעשו כן, מדריד תשלול מן הקולקטיבים העצמאיים שלהם אשראי ומזומנים לרכישת חומרי גלם.
המצב בקטלוניה –
מפלגת הפועלים של האיחוד המרקסיסטי (פואו"מ – הקשורה לטרוצקי) מתחה בגלוי ביקורת על סירוב הנהגת מפלגת השמאל הקיצונית המרקסיסטית והאנרכיסטית (קנ"ט) לשלוט בקטלוניה. פואו"מ העדיפה את האוטוריטאריות ככח מכונן בחברה החדשה. אך הסיבה העיקרית שבגללה חפצה בשליטת האנרכיסטים היתה חששה מהסטליניזם (שהיהחשש גדול יותר מאשר החשש מהאנרכיסטים הקטלנים). אנדרס נין, מנהיג פואו"מ חי בבריה"מ וראה את הקומוניסטים מסתננים לתפקידי מפתח, בלי שום קשר למספרם הממשי של חברי המפלגה.
האנרכיסטים הצטרפו לממשלה הקטלנית שנקראה "ועדה ההגנה האזורית".
ארגון – בשלהי ספטמבר היתה "מועצת ההגנה של ארגון" לארגון הלא ממשלתי הגדול היחיד בחלק הדרומי של השטח הרפובליקני שעוד שלט באזורו. הקומוניסטים לחצו על כינון ממשל מרכזי, באזור שהיה בו הרבה אנרכיזם. באוקטובר הושג היעד לכינון ממשל מרכזי. למועצה צורפו מפלגות מן החזית העממית. חואקין אסקסו שעמד בראשם ערך ביקור דיפלומטי במדריד. הוסכם שם על הכרה הדדית, אך מאוחר יותר התברר כי הממשלה המרכזית והקומוניסטים לא התכוונו לתת ל"מועצת ההגנה של ארגון" להמשיך ולהתקיים, אלא להכחידה כשיהיה אפשר.
לרגו הסוציאליסט לא הבין כי הליברלים, הסוציאל דמוקרטים והקומוניסטים מנצלים אותו כדי לכונן מחדש את עוצמתה הריכוזית של המדינה. דבר דומה קרה לו בממשל של 1931-1933, אך הפעם כיהן כרה"מ ולכן חשב שיוכל לשלוט במנגנונים. הוא לא הבין כי האחרים ממתינים להזדמנות לקחת ממנו את השלטון.
אחד הנימוקים בעד הריכוזיות היה הרושם כי כינון יציב וסמכותי במדריד עשויה לשכנע את בריטניה וצרפת לשנות את מדיניות האי התערבות שלהן, ולמכור להם נשק. התקווה נגוזה.
גרמניה ואיטליה היו הראשונות שהתערבו, למרות תוכנית אי ההתערבות. בתחילה התייחסו איטליה וגרמניה בקרירות לתוכנית אי ההתערבות, אך מאוחר יותר הבינו כי יש בה יתרון.
צ'יאנו – שר החוץ האיטלקי, הסכים למדיניות אי ההתערבות, אך דרש שיכלול את כל המישורים, כולל סיוע בתעמולה, כך תכננו גרמניה ואיטליה להאשים את בריה"מ בהפרת ההסכם, ולהצדיק את התערבותן של גרמניה ואיטליה. הגרמנים הסכימו לאי ההתערבות, אם אכיפתו תהיה כרוכה בהסגר ימי. בריה"מ, באופן דומה, דרשה לקרוא לסדר את פורטוגל. פורטוגל הפכה לשעיר לעזאזל של סטלין בועידת אי ההתערבות, כי סטלין חשש מתקיפת שאר הדיקטטורים (מוסוליני והיטלר) בגלוי.
צרפת היתה כנה בכוונתה לא להתערב. בריטניה, בראשות אנתוני אידן, שפעלה והתערבה, ועוד תחת מסווה של "שוטר בינלאומי". טענת אידן, שאספקת נשק לצד הרפובליקני תניע את היטלר לסייע לפרנקו, התבדתה. בריטניה התעלמה מראיות של גיוס שכירי חרב ע"י הלאומנים.
ישיבות ועדת אי ההתערבות החלו בלונדון ב-8.9 לאחר דחיות רבות. בראש הועדה עמד לורד פלימות', שאר החברים בה היו שגרירי הארצות שחתמו על ההסכם (כל אירופה, חוץ משוויץ). אידן הבריטי מדווח על ידיעות שונות המודיעות על התערבותן של בריה"מ, גרמניה ואיטליה. אך יש לציין כי גם הבריטים העלימו עין מפעילות שתרמה למורדים הלאומנים. שגריר ארה"ב אמר מאוחר יותר כי מהלך אי ההתערבות האירופאי היה לטובת המורדים. לטענתו הועדה היתה קבוצה צינית וחסרת הגינות, יותר מכל מה שידעה ההיסטוריה האנושית.
חזור אל: מבוא להיסטוריה פוליטית – סיכומים
כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו
כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים
